[בתמונה: גנרל (ששלושה כוכבים) ג'ורג' פטון בתנוחה לא אופיינית, בעת הפוגה בשטח... "לא הגדוד עייף המג"ד עייף, תחליפו מג"ד"...]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 13 באפריל 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

"תחליפו את המג"ד"...

דיווחו לנו כי המוטיבציה לשרות קרבי פחתה ונמצאת במגמת ירידה. באתי לערער על קביעה זו. לא שחקרתי את המצב ויש בידי  ממצאים אחרים. עצם העיסוק במדידת מוטיבציה מופרך בעיני. מוטיבציה אינה תופעה פיזיקלית ומדד המוטיבציה אינו דומה למפלס מי הכינרת.

מדע הפסיכולוגיה - העוסק בתופעות אנושיות כמו מוטיבציה - מודע כמובן למגבלות המדידה. המחלוקת שלי עם העוסקים בנושא נובעת, לא רק מהספק שאני מטיל על שיטות המדידה והטיפול הפרשני בממצאים. הטענה העקרונית שלי היא, שהנתונים הללו על מוטיבציה לשרות בקרב המועמדים לשרות, הרבה פחות חשובה ממוטיבציה לשרות המתהווה במה שקורה לחייל בתוך היחידה.

[להרחבה בנושא מוטיבציה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא תיאוריות מרכזיות על מוטיבציה בעבודה, לחצו כאן]

[בתמונה: איך מודדים מוטיבציה? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

המוטיבציה הממשית מצויה כולה בידי מפקדי הצבא: ממפקד הכיתה ועד הרמטכ"ל. מספרים על גנרל פטון (ראו תמונה בתחילת המאמר), שקיבל דיווח בעיצומה של ההתקדמות להכרעת גרמניה, על גדוד בחזית שסובל משחיקה ועייפות וזקוק להחלפה. תגובתו הייתה: "לא הגדוד עייף המג"ד עייף, תחליפו מג"ד". עיקר ההבדל בין השיגי יחידות טמון ברוח מפקדיהן. המוטיבציה הראשונית שמביאים המגויסים הצעירים חשובה, אך אינה הדבר הקובע את איכות היחידה. מרגע שנכנס החייל ליחידה קורים דברים אחרים חשובים פי כמה.

מאז ראשית גיוס החובה בצבאות ההמונים של אירופה במאה ה-19, נבנתה שיטה לבניית המוטיבציה לשרות מסור ומקצועי, מעורר כבוד, מתוך תהליך האימון ומתוך רוח היחידה. השיטה מבוססת על ההכרה, שיש באדם כוחות שאינו מודע להם, ובאימון ובחישול שיטתיים, מוציאים אותם מן הכוח אל הפועל.

סרטון: ה'גראנד ארמה' של נפוליאון בונפארט: צבא ההמונים הראשון, שהיה גם המתקדם והחדשני ביותר באירופה בתחילת המאה ה-19, ונודע באיכות קציניו ובמוטיבציה הגבוהה של חייליו...

.

במאמרים קודמים כבר הדגשתי, שאצנים  מנוסים יכולים לספר, איך לילה לפני ריצת מרתון הם במשבר מוטיבציה. באופן אישי, חוויתי יותר מפעם כיצד אני מגיע לריצה במוטיבציה נמוכה, מסביר לעצמי שבסך הכל באתי לעבור את המסלול בלי להשקיע ולפתע בתוך האווירה הסוחפת קורה משהו אחר, הדינמיקה של המירוץ מייצרת כוחות הנעה שמעבר למה שהבאתי עמי.

זה הכוח המניע שנדרש לפתח ביחידות הצבא, באופן שממש לא תלוי במדד המוטיבציה לפני הגיוס. בהבנה הזו נבנו יחידות המחץ בצה"ל, שמעולם לא הוגדרו רשמית כיחידות מתנדבים, דוגמת יחידות חיל השריון וחטיבת גולני, שגילו בכל מבחני הלחימה רוח לחימה נעלה.  

[בתמונה: ריצת מרתון ומשברי המוטיבציה הטמונים בו. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Andrés לאתר flickr]

מה דוחף את הבאת הסוגיה לדיון ציבורי חוזר ונשנה?

העניין קשור להבנתי באינטרס גלוי למדי: מכיוונים שונים בחברה הישראלית מבקשים שינוי במודל הגיוס: מבקשים לעבור מגיוס חובה לגיוס צבא מתנדבים מקצועי. מאותה סיבה חתרנית מרבים לעסוק בבעיית אי השוויון בחלוקת נטל הגיוס, בהבנה שהבאת הציבור לדרישה למימושה המלא בהליכה עד הקצה, תעורר תודעת משבר. במצוקת העדר היכולת לממש שוויון מלא בגיוס, בתוספת העצמת החרדה ממגמת אבדן המוטיבציה, מבשילים את הפתרון האחר: צבא מקצועי כמשלח יד. כל אזרח יבחר את משלח ידו: מי שיתאים לו יבחר להיות חייל, ואחרים יבחרו ככל שיתאים להם: המוזיקאי יתמסר לאומנותו, כמו לומדי התורה. אם לא תהיה חובת גיוס בחוק, לא יהיו יותר משתמטים מחובת גיוס, ומי שאינו מתגייס, פטור מהתנצלות.

למעשה קיימות כאן שתי שאלות נפרדות ושונות:

• האחת שאלה ביטחונית מעשית, האם בנסיבות הביטחוניות הקיימות יכולה מדינת ישראל, לשנות את מודל הגיוס, מגיוס חובה לצבא מתנדבים מקצועי שכיר?
• השאלה השנייה, בהנחה שזה אפשרי האם זה בכלל רצוי לנו?

מההיבט המעשי, התשובה לגמרי ברורה: למדינת ישראל שבמסגרתה יתגייסו רק אלה שיבחרו בקריירה צבאית במסגרת צבא שכיר - לא תהיה יכולת להעמיד יותר משתי חטיבות חי"ר וחטיבת שריון אחת, זה פחות או יותר המצב בצבא אנגליה. לא ברור איזה איכות תתייצב לשרות בגיוס כזה וכיצד ימלאו שורות לתפקידים מקצועיים מיוחדים כמו יחידת 8200. מעבר לכך, המענה לאיומים ביטחוניים רחבי היקף דורש מסה של כוחות בהן משולב מערך מילואים רחב היקף. מהיכן יגויסו חיילי המילואים אם לא עברו חישול ואימון בשרות החובה?

[בתמונה למעלה: יחידת 8200: לא ברור, כיצד ימלאו שורות לתפקידים מקצועיים מיוחדים במודל הצבא השכיר]

מקובל להעריך, כי מה שמנע בעשורים האחרונים מלחמה קונבנציונלית רחבת היקף נגד מדינת ישראל - מסוג מלחמת יום כיפור - ומה שנדרש, כדי להמשיך למנוע מלחמה כזאת, הוא קיומה הידוע של מסה צבאית פעילה וכשירה, שבשעת מבחן יכולה להיקרא לדגל. מבחינה זאת, אין מדינות אירופה יכולות להוות עבורנו מודל, ובוודאי לא גרמניה ודנמרק. לארצות הברית לעומתם, צבא רחב היקף ויעיל, הוא אכן צבא שכירים, אלא שהם מגייסים אותו מתוך אומה של 350 מליון. והיכן אנחנו? משיקולים אלה, בתנאים הקיימים ואף בעתיד החזוי, מעבר לצבא שכיר מקצועי הוא רעיון חסר אחריות.

גיוס החובה כערך

גם אם ישנה אפשרות למודל גיוס אחר, לדוד בן גוריון הייתה עמדה ברורה בסוגיה: "במדינת ישראל פועלים כוחות מפרידים ומפוררים...רק הצבא יכול וצריך לשמש גורם מלכד בעיצוב דמותו של העם הנוצרת במדינת ישראל. תפקיד חינוכי זה בצבא הוא לא רק צורך לאומי פנימי אלא גם תנאי הכרחי לביטחוננו." (כוכבים ועפר, עמ' 36).

[בתמונה: דוד בן-גוריון על תפקידו של צה"ל. צילום: דוד אלדן, לע"מ]

אכן, מתקיימת מחלוקת על המגמה הרצויה בעיצוב עתיד פני החברה הישראלית. האמירה, שהמגמה הקיימת מובילה לקראת סיום  מודל צבא העם, אומרת לנו בעצם, ש'הרכבת כבר יצאה מהתחנה'. אלא, שבכל הקשור למאבקים על אופייה של החברה, אין רכבות שיצאו מהתחנה. מעבר לתרומה המלכדת ובונה אומה - כמקום מפגש יחיד לכלל האזרחים - לשרות הצבאי תרומה בחינוך הפרט לאזרחות מועילה. השרות בצה"ל, הוא למעשה בית הספר המשפיע ביותר במערכת החינוך הישראלית. הנשיא לשעבר שמעון פרס  במפגשיו הרבים עם חיילי צה"ל ומפקדיו חזר ושיבח את צה"ל בתרומתו החינוכית. הוא נהג לשאול: "מי יכול לקחת בני נעורים, לדרוש מהם סדר יום תובעני, להעיר אותם בטרם בוקר, ללמדם אחריות וחובה מקצועית? בלי צה"ל הם היו ישנים עד עשר בבוקר."

עתיד צה"ל כצבא עם, כרוך אם כן  במאבק  חברתי, ונתון במידה רבה להשפעת המנהיגים. השפעתו של צ'רצ'יל על הנהגת האומה הבריטית - ברגעיה הקשים של תחילת מלחמת העולם השנייה - היא מופת לאופן שבו יכולה מנהיגות לעצב מוטיבציה וחוסן לאומי. הסרט "שעה אפלה" (Darkest hour; ראו כריכה משמאל) מדגים סוגיה זו במלוא מורכבותה ובמלוא עוצמתה.

[בתמונה: כרזת הסרט: "שעה אפלה". אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מומלץ לצפות בסרט בהקשר של סוגיית המוטיבציה לגיוס ומודל הגיוס. מוטיבציה כמו תופעות אחרות ברוח האדם, נתונות להשפעה. בתחומים אלה, מה שקורה אינו בהכרח מה שיקרה. הכל נתון לשינוי, במיוחד רוח האומה וחייליה, הנתונה להשפעתה המידית של  מנהיגות בעלת השראה.

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), הֲנָעָה – מוטיבציה, ייצור ידע, 18/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2017), תיאוריות מרכזיות על מוטיבציה בעבודה, ייצור ידע, 18/12/17.
• בר חיים אביעד (2004), התנהגות ארגונית, כרך א', עמ' 244-191.