[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Iwan Gabovitch לאתר flickr]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בחינת נסיבות פריצתה של פרשת התבטאויות הרבנים בסוגיית הגיוס לצה"ל יכולה להוות פתיח נהדר לשיעור בתקשורת ובשיח ציבורי.

דבריו של הרב אבינר נלקחו מבטאון השבת ״באהבה ובאמונה״ פרשת בא גליון 1153 שבט תשע״ח. הוא יוצא על ידי מכון מאיר: בית מדרש ומרכז תורני בירושלים, משתייך לזרם הדתי לאומי, ומיועד בעיקר לחוזרים בתשובה.

המכון קרוי על שם חייל שנפל במלחמת יום כיפור, מאיר ליפשיץ. הוא הוקם בשנת תשל"ד (1974) על ידי הרב דב ביגון הממשיך לעמוד בראשו.

לא רק המכון. גם אותו גיליון ספציפי הוקדש ללוחם, שאיננו איש הציונות הדתית, אלא אחד מעמודי התווך של ההתיישבות העובדת החלוצית בערבה: מיכה (מימי) עתידיה, שנהרג בערבה בתאונת טרקטור. בנו, עומר עתידיה, מנהל חווה בבקעת הירדן, שבין היתר, משתקמים בה ״נערי שוליים״. המקום הוא מופת של ערכי עמל ועבודת כפיים:

דווקא מתוך הזהות המאוד צה"לית הזו, נוצרה הסערה:

מדובר בדיאלוג שקיים הרב שלמה אבינר עם תלמידו, שבו, יותר משהרב מוביל את הדיון, הוא מובל אליו על ידי שאלות התלמיד (תלמיד ספציפי אחד, עם נסיבותיו הייחודיות. לא פסק הלכה ולא דרשה לציבור רחב). חומר הפרוס לפניכם (למטה):

החוברת הזו הגיעה לידיו של הכתב הצבאי של 'כאן 11', רועי שרון, שיצא עם זה לחדשות.

לגמרי בלי קשר, במקרה ביום המחרת, יצאה ידיעה על מינוי אשה למפקדת טייסת. הגפרור התחבר לחומר בערה, ושני האירועים - שממש לא תלויים אחד בשני - הפכו לבערה אחת גדולה.