[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Magnus Hagdorn לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

ד"ר אבי ברוכמן (בתמונה משמאל) הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

לפני מספר ימים התפרסמה כותרת בתקשורת "הפרקליטות משנה כיוון: פחות עבריינים ילכו לכלא ויותר לשיקום" (חובל, 2018; ראה למטה). מתברר, שדוח שחיבר צוות במשרד המשפטים בראשות המשנה לפרקליט המדינה, שלמה למברג, העביר המלצות, ליועמ"ש מנדלבליט שצפוי לאשר את ההמלצות, שרובן ניתן ליישום מידית, ולחלקם נדרש שינוי חקיקה.

הדוח מבוסס על העבודה המקצועית, חדשנית ומכוננת שנעשתה עלי ידי צוות אנשי מקצוע מהטובים בארץ, בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, שעמיתנו המלומד, פרופ' אורן גזל-אייל משמש כמרכז הועדה.

אומר פרופ' אורן גזל-אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה : "אם ההמלצות יאומצו, נראה את השינוי בכל שלב ההליך הפלילי, וגידול משמעותי במספר החשודים, הנאשמים והמורשעים שיופנו להליך שיקום במקום כליאה. מדובר בצעד אמיץ של הפרקליטות...".

[למאמר המלא ב'הארץ' (חובל, 2018), לחצו כאן]

ממצאי ומסקנות הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, "ועדת דורנר" מתפרסמות בנובמבר 2015. כותבים חברי הועדה:

" אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר."

" שיקום בקהילה באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים"

" שימוש יעיל במאסר ככלי למניעת עבירות חייב להבחין בין עבריינים שצפויים לחזור ולבצע עבירות לבין אלו שלא. יש להתחשב באפקט הקרימינוגני של המאסר."

"על רקע זה, הוועדה סבורה כי יש לפעול לצמצום השימוש במאסרים במקרים בהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולת של עבריינים שהמסוכנות שלהם לחברה גבוהה, והרחבת השימוש בעונשים זולים יותר ויעילים יותר העומדים בעקרון ההלימה. ובכך להביא להקצאה יעילה ונכונה יותר של המשאבים המופנים לטובת הנושא."

"רוח גבית" נוספת לנושא מגיעה מאחד מפסקי הדין האחרונים שמפרסם שופט בית המשפט העליון ( בדימוס) א' רובינשטיין ׁ(בג"ץ 1892/14ׂ):

" א. שטח המחיה המזערי לכל אסיר ועצור יועמד על 4 מ"ר ללא שירותים ומקלחת כמבוקש בעתירה (או 5.4 מ"ר, כולל שירותים ומקלחת).

ב. בתוך כך, המדינה תעשה את הנדרש לכך שתוך 9 חודשים, מיום מתן פסק הדין, יועמד שטח מחייתו של כל אסיר ועצור על 3 מ״ר לפחות, לא כולל שטח השירותים והמקלחת; תוך 18 חודשים החל מיום פסק הדין יועמד שטח מחייתו של כל אסיר ועצור על 5.4 מ״ר כולל שטח השירותים והמקלחת או 4 מ"ר בלעדיהם, לפחות."

עיון בפסק הדין המרתק מלמד על התפיסה והראייה של המשרד לביטחון הפנים ושרות בתי הסוהר ( המשיבים לעתירה). לתפיסתם, הפתרון האולטימטיבי והעיקרי לבעיית צפיפות האסירים הינו השקעה בבינוי בתי כלא נוספים והוספת 1300 תקני כוח אדם בעלות של 2.7 מיליארד שקל . כלומר, רפורמת בענישה, פחות עונשי מאסר בפועל, צמצום מספר האסירים, מה שיגרום בהכרח להגדלת שטח המחייה של האסירים- אינו פתרון ראלי - לתפיסתם? למה?

מערכת אכיפת החוק (Criminal Justice System) הוא הכינוי למערכת המוסדית המגיבה להפרת החוק שמבוצעות על ידי פרטים או קבוצות בחברה, בעיקר באמצעות ההליך הפלילי (חקירה, תביעה, משפט ועונש). מערכת אכיפת החוק היא מערכת מורכבת, המכילה גורמים אוטונומיים רבים, המחוברים ביניהם בקשרי גומלין באיכות משתנה מארגון לארגון ומעת לעת. כיוון שהשלם שונה מסכום חלקיו, ערכה של המערכת בזמן נתון יהיה שונה מסכום חלקיה.

קיימות שתי גישות בסיסיות המתייחסות בצורה שונה למערכת אכיפת החוק: 

הגישה המצמצמת, מניחה שהמערכת מורכבת רק מארגונים העוסקים באופן ישיר באכיפת החוק והיא כוללת את הארגונים :משטרה, תביעה, בתי המשפט ובתי הסוהר.

הגישה המרחיבה, מניחה שהמערכת מורכבת ממכלול רחב של ארגונים, פורמליים ובלתי פורמליים העוסקים בהיבטים השונים של אכיפת החוק והתמודדות עם פשיעה ועבריינות. כמו למשל תחומי מניעת פשיעה, ענישה שלא במסגרת פורמלית, קציני מבחן, טיפול בעבריינים ושיקומם, טיפול בקרבנות עבירה ועוד.

נשאלת השאלה האם מערכת אכיפת החוק אכן פועלת כמערכת? התשובה היא מורכבת. גימשי (2007) מסביר את " הקונפליקט" וטוען כי הארגונים במערכת אכיפת החוק ממוקדים בעיקר בעצמם, ופועלים בדרך כלל לקידום האינטרסים של כל ארגון, ופועלים בסתירה האחד מהשני. לחצים ארגוניים ספציפיים להצלחה, לקידום, לתגמול, לחשיפה תקשורתית ולביטוי מקצועי ייחודי, דוחפים לפצל את המערכת השלמה ולהעבירה לרמה של ארגונים נפרדים.

מכאן, יש הטוענים שמערכת אכיפת החוק היא "לא מערכת" ( nonsystem ) , מכיוון שלכל אחד מהארגונים המרכיבים אותו תכליות, סדרי עדיפויות שונות ולעיתים אפילו מנוגדות.

הארגונים המרכיבים את הגישה המצומצמת של מערכת אכיפת החוק:

המשטרה

הארגון הדומיננטי והחשוב שמתחיל את הליך אכיפת החוק היא המשטרה. רבות נכתב על "האישיות העובדת" של השוטר והתרבות הארגונית המאוד מיוחדת ובעיתית של המשטרה כארגון. תחום זה גורם לקונפליקטים במערכת אכיפת החוק, ופוגעת בתיאום ובשיתוף הפעולה בין המרכיבים השונים של מערכת אכיפת החוק. (גימשי,2007). בשיחות בלתי פורמאליות תשמעו ביקורת נוקבת של אנשי משטרה על מערכת המשפט שגוזרת עונשים קלים מדי לטעמה. מהצד האחר אנו נתקלים מדי שבוע בביקורת נוקבת של שופטים על המשטרה, חוסר מקצועיות שימוש באמצעי חקירה בניגוד לחוק, תרבות השקר, בקשות לימי מעצר ללא ראיות תומכות ועוד. ( קראו את דו"ח עו"ד פישלר שמתפרסם מדי חודש בחודשו).

מערך התביעה

מערך התביעה בישראל כולל את התביעה המשטרתית ואת הפרקליטות.

התביעה המשטרתית הינה הגורם שמייצג את המדינה במרבית התיקים הפליליים בבתי המשפט, למעלה מ 90%. תחום זה הינו בעייתי, המשטרה גם חוקרת וגם תובעת לדין את העבריינים. בכנסים ובמפגשים פורמאליים תמיד נשמע שמערך התביעה המשטרתי הינו גוף מקצועי שפועל על פי אמות מידה מקצועיות והנחיות הדרג המקצועי קרי היועמ"ש והפרקליטות. ברם, מערך חשוב זה הוא חלק אינטגרלי מכחולי המדים ונושא דרגות משטרתיות. הם בהחלט חלק מהתרבות המשטרתית הקיימת. לעיתים יפעלו בהתאמה להכוונה ואולי אפילו לחצים של קציני החקירות ואו רמות הפיקוד השונות. גם בהסדרי טיעון.לצערנו, גם הם זוכים לעיתים לביקורת ממערכת המשפט.

לדוגמה, היועמ"ש ויינשטיין מורה לבטל את כתב האישום כנגד דפני ליף ממנהיגות תנועת המחאה ב 2012 בת"א ועשרה מחבריה, זאת בעקבות ביקורת שהוטחה בתביעה המשטרתית הן בדעת הקהל והן מצד כמה מהשופטים שניהלו את כתבי האישום. בבדיקה שנעשתה בפרקליטות הסתבר שמדובר ברף חומרה נמוך, אין להם הרשעות קודמות ולא עומדים נגדם כתבי אישום דומים נוספים.

הפרקליטות מנהלת קצת פחות מ 10% של התיקים הפליליים, בדרך כלל מדובר בפשיעה חמורה, עבירות צווארון לבן ועבירות בהם מעורבים אישי ציבור. מכאן, שרפורמה זאת תתקבל על ידם בהבנה ובהסכמה, ורמות הענישה שבהן עוסקת הרפורמה היא יותר " במגרש" של התביעה המשטרתית.

חדשות לבקרים עולה לדיון השאלה באם אין מקום להוציא את התביעה המשטרתית מארגון המשטרה ולאחדה עם פרקליטות המדינה. התהליך ההכרחי הזה לא מתבצע בגלל התנגדות שני הארגונים וכל אחד מטעמו הוא.

הרפורמה אותה מעוניינת להוביל פרקליטות המדינה עם היועמ"ש עשויה להוליד מאבקים קשים, עם המשטרה ומערך התביעות, שלה שכפי שציינו לא תמיד יש להם מטרות משותפות.

מערכת בתי המשפט

מהלך הרפורמה חייב להיות מתואם בין היועמ"ש, מערך התביעה עם הנהלת בתי המשפט. כולל כמובן, ימי עיון מקצועיים לשופטים עם הסבר והנחייה לגבי האלטרנטיבות וחלופות המאסר.

תחום בתי המשפט הקהילתיים (Community courts)  מתפתח בישראל מי שמובילה אותו ד"ר דניאלה בייניש. בארצות הברית בתי משפט אלו פועלים כבר משנות ה-2000. בית המשפט הקהילתי הוא בית משפט לכל דבר. יש בו שופטת, נציג תביעה וסנגור. עם זאת, הדיון באולם אינו נסוב על העבירה והעונש, אלא עוקב אחרי תכנית שלמה, הוליסטית, שאליה נכנס מי שעבר את העבירה. התכנית נעשית עם גורמי רווחה, ומאפשרות להגיע לשורשי הבעיה שגרמה העבירה. למשל, אם העצור גנב כי הוא מכור לסמים או סובל מעוני קיצוני או מובטל - בכל התחומים האלה ניתן לסייע לו בתוך הקהילה. התכנית מתנהלת כך, שאחת לפרק זמן קצוב מגיע לבית המשפט עבריין, שהתיק הפלילי שלו הוקפא, ויחד עם כל הגורמים המטפלים בו מדווח על מצבו. כל אותו זמן ברור לו, שאם ימעד הוא חוזר לאותו אולם בית המשפט, ויקבל את עונשו על פי דין.

בצורה כזאת אנחנו מייצרים תמריץ לקבל את הפתרון ולדבוק בו, במקום לשוב לעבריינות." (התהליך בשפה המקצועית מכונה המרה (Diversion), והופעל אצלנו ביוזמתו של עמיתנו ד"ר פיני יחזקאלי, בתחום עברייני אלימות במשפחה ונפגעי סמים. נתונים שהציגה ביניש בכנס מארצות הברית - שם עשתה את הדוקטורט שלה באותו נושא - מלמדים ש- 60% מהעבריינים בבית משפט קהילתי בוושינגטון השלימו בהצלחה את התכנית, עם ירידה משמעותית בעבריינות חוזרת, כמו גם ירידה במספר המעצרים החוזרים. הנושא הוזכר ב"ועדת דורנר"  ופועל כפיילוט; ועדיין מוקדם להצביע על נתונים.

שרות בתי הסוהר

קראנו בבג"ץ 1892/14 שגורמי שרות בתי הסוהר מעוניינים בהגדלת הארגון, יותר מתקני כליאה ותוספות משמעותיות של כח אדם. המשרד לביטחון הפנים הגדיל לעשות ופיתח מודל לגבי עדכון צפי מקומות כליאה נדרשים עד 2025. בהתבסס על המודל הצפי הנדרש הוא לתוספת של כ- 550 מקומות מדי שנה.!! ( המשרד לבט"פ, 2009).

אולם, גם בשרות בתי הסוהר יודעים שאחריות על הקצאת מקומות הכליאה היא של הרשות המחוקקת, ועדת הפנים של הכנסת. בישיבתה ב27 נובמבר 2017 קבעה הועדה על פי צו בתי הסוהר (שחרור מנהלי) (קביעת תקן כליאה) התשע"ח-2017, שתקן הכלואים בשב"ס יעמוד על 15,500 לשנה זאת. מכאן, שלרשות המחוקקת השפעה מכרעת על מספר האסירים, כאשר אנו בוחנים רפורמה של פחות אסירים.

גם, משרד האוצר עשה עבודה מקיפה לאחרונה, ומצא כי כלל התועלת ממניעת חזרה של אסיר בודד לפשע - כולל שובו למעגל העבודה, חיסכון במתקני כליאה, מניעת נזקי הפשיעה ועוד - הוא 3.1 מיליון שקל בערך מהוון. כלומר, באם המדינה הייתה מצליחה להוריד באופן קבוע 1000 אסירים ממצבת האסירים (מתוך כ-12,000 אסירים ועצורים פליליים הכלואים בישראל), היו נחסכים למדינה כ-3 מיליארד שקל. עלות אחזקתו של אסיר אחד בכלא נאמדת בכ-130,000 ₪ בשנה, כאשר, אחוז המועדות הממוצע (אסירים חוזרים) עומד על 41.3% בממוצע. (חרותי ובסול, 2016)

הדילמה הזאת של עלויות המאסר, שגדלו ותפחו בשנים האחרונות; מול מטרות הענישה והאפקטיביות שלה, הינו נושא שמתחבטים בו במדינות רבות. בשנים האחרונות ישנם דיווחים על רפורמות במדינות שונות: בהולנד, בשבדיה ובצרפת צומצמה אוכלוסיית האסירים ובתי כלא נסגרים. ( ראו למשל טננבאום וסופר,2015, ארוין, 2014)

בארצות הברית המדינה בעלת מספר הכלואים הגבוה ביותר בעולם , מעל 2 מיליון אסירים שעולים הון עתק . בשנים האחרונות החלה רפורמה, מספר הכלואים ירד בצורה דרמטית, רק בניו יורק נסגרו 13 בתי סוהר, שמנסים למכור אותם כנדל"ן (Post,2017), ועם הפחתה דרמטית במספר הכלואים אנו עדים לירידה דרמטית של הפשיעה במרבית המדינות בארצות הברית.

האם המשרד לביטחון הפנים ושרות בתי הסוהר יסכימו לסגירת בתי סוהר וצמצום בכח האדם בארגון?

החציון של תקופת המאסר בישראל הינו 13 חודשים, כלומר, עונשם של מחצית מהאסירים בבתי הכלא בישראל נקבע לעד 13 חודשים. זו תקופה קצרה יחסית, שבה קשה להעביר תכניות שיקום אפקטיביות. התקציב של חינוך, טיפול ושיקום בשב"ס עומד על כ- 450 מיליון ₪.

בשרות בתי הסוהר נעשים ומתבצעים תכניות שיקום רבות  ומגוונות ובחלקן ניתן לזהות הצלחות. ברם, תחום זה בשב"ס של שרותי התקון והחינוך , הינו נמוך מאד בסדר העדיפות, שמרביתו מופנה לתחום הביטחון.

הגישה המרחיבה של מערכת אכיפת החוק

המשרד הדומיננטי בגישה המרחיבה שיש לו השפעה רבה על ההליך הפלילי הוא משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים.

משרד זה הינו חשוב ועוסקים בתחומים רבים ומגוונים. ברם, באם תכנסו לאתר האינטרנט של המשרד תמצאו באותיות קידוש לבנה את הפעילות הענפה למען רווחת אזרחי ישראל בהובלת השר הממונה חיים כץ, לא תמצאו ולא הישג אחד בתחום מערכת אכיפת החוק. במבנה הארגוני של המשרד נמצא את הרשות לשיקום האסיר (רש"א) בכפיפות ישירה לשר. בכפיפות למנכ"ל נמצא מינהל הסיוע לבתי משפט ותקון.

מינהל הסיוע אחראי על שירות המבחן לנוער ומבוגרים, הפעלת רשת מעונות חסות הנוער (מסגרות נעולות, מסגרות פנימייתיות כוללניות ומסגרות פתוחות בקהילה). בנוסף, נותנים שירותים לנוער צעירים וצעירות, טיפול בהתמכרויות והפעלת מסגרות שיקומיות לנוער בקהילה.

קציני המבחן הינם בוגרי עבודה סוציאלית, משכורתם אינה גבוהה , ומספרם נמוך יחסית, כמה מאות בודדות שאמורים לתת פתרונות , למעורבים בפלילים לצעירים ומבוגרים כאחד , לסייע למערכת המשפט בהכנת תסקירים, הכנת תכניות שיקום וליווי שלהם. ( מהידועות ישנה תחלופה גבוהה מאד של קציני המבחן עקב העומס הרב המוטל עליהם בצד תנאי עבודה לא מספקים).

למשרד הרווחה יש מטרות ומשימות לאומיות מאד חשובות, מערך קציני המבחן ורשות חסות הנוער לא נמצא במרכז העשייה שלהם ובסדר עדיפות נמוך. הרפורמה אותה מתכוון להוביל היועמ"ש מחייב חיזוק משמעותי בתקנים ובמבנה הארגוני של מערך קציני המבחן שלהם חלק מאד חשוב ועיקרי בתהליך.

הרשות לשיקום האסיר (רש"א)

רש"א כפי שהזכרנו כפופה ישירות לשר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים והוקמה על פי חוק, חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג-1983. ברשות עזבו בארבע השנים האחרונות שני מנכלים, רק לאחרונה מונה ניצב (בגימ) אריה ביבי לתפקיד. עיקר הבעיה היא תקציבית שנכון ל2017 עמד על 37 מיליון ₪, ברשות עובדים בסך הכל 136 עובדים.

על פי הדוח השנתי ( 2016) של רש"א אסירים המשתחררים מוקדם מועדים פחות לפשע. 28.2% מהאסירים שזכו לשחרור מוקדם ולרוב זוכים לשיקום, מועדים לחזרה לפשע, לעומת 47.1% מהאסירים בשחרור מלא. (כרמון,2017) . תחום השיקום נחלק לשניים: בתוך הכלא מי שאחראי על תהליך השיקום הוא שב"ס ( כפי שהזכרנו) ,ועל השיקום אחראי המאסר אחראי רש"א כמו גם על משפחות האסירים.

בכתבה של כרמון ( 2016) מתייחסת ענת משיח, קרימינולוגית חברתית שיקומית של הסנגוריה הציבורית והממונה על תחום עבריינות מין : "הנטייה הראשונה שלנו כבני אדם היא לנקום וגמול ועין תחת עין. זה מה שמניע אותנו. בשפיטה של עבריינים יש שיקולים של נקם, אבל יש שיקולים נוספים ואחד מהם הוא שיקום. יש מחקרים שמראים שההרתעה לא רלוונטית כלל. שופטים יכולים להקל בעונש בגלל שיקולי שיקום. דווקא אסירים שמשתחררים בשחרור מלא יוצאים כשאף אחד לא מפקח עליהם ( מלבד עברייני מין).השימוש במסגרת שחרור מוקדם מעמידה את האדם בפיקוח הרשות לשיקום האסיר."

בכתבה ל"דבר ראשון " מתראיינת גם ד"ר רותם אפודי ראש מחלקת מחקר פיתוח והדרכה ברש"א ואומרת: " המדינה אכן הקימה את הרשות אבל שכחה לתקצב אותה באופן ראלי. המחסור התקציבי מקשה לעמוד במשימות בגלל שני גורמים עיקריים, הראשון הוא הגידול במספר האסירים, והשני הוא שנכנס חוק שחרור על תנאי שהגדיר את רש"א לא רק כגוף מטפל, אלא מטפל תחת פיקוח. אם לפני החוק כל המטופלים היו וולונטריים, בעצם היום אסיר שרוצה לקבל ניכוי שליש ממאסרו צריך להוכיח טיפול ושיקום דרך רש"א. המדינה מתקצבת באופן משמעותי שיקום בכלא, כמו תעסוקה וגמילה, אבל היא שכחה את היום שאחרי, מה קורה ביום שהוא יוצא מהכלא. אין לו איפה לגור, ואיפה לעבוד כשהוא יוצא מהכלא, זאת בעיה גדולה. אנחנו חושבים שצריך רצף שיקומי, כדי לא לאבד את ההשקעה האדירה שהושקעה בכלא.

גורמי רש"א צריכים "להילחם" על תקציבים, למשל, רק 130 אסירים משוחררים קיבלו פיקוח של אזיק אלקטרוני ממגבלה של מכסות.

מרבית האסירים הפלילים בישראל משתחררים בתום תקופת המאסר שלהם ולא בשחרור מוקדם. יש לכך פן כלכלי: עלות הכליאה של אסיר לשנה עומדת על 121,480 ₪ בעוד שעלות טיפול באסיר משוחרר ברש"א עומדת על 28,000 ₪. כלומר, מדובר במדיניות מכוונת לכלוא יותר אסירים, פחות שחרורים מוקדמים, וחוסר תקצוב משמעותי לגוף שאמון על תהליך השיקום (כרמון, 2017).

יש הטוענים , וזה נושא שעולה מדי כמה שנים שהמיקום הנכון של הרשות לשיקום האסיר במשרד לביטחון הפנים...שווה בחינה, בדיקה והחלטה... 

לטעמנו המהלך שיכול להוביל היועמ"ש להפחתת עונשי מאסר, חלופות למאסר, ענישה קהילתית ועוד, תיצור רפורמה חיובית במסגרת ההליך הפלילי ומערכת אכיפת החוק. מדינות מערביות מובילות תהליכים דומים, ומסתבר שהם גם יעילים בהפחתת פשיעה. הכיוון הוא נכון, ברם, הדרך עוד ארוכה ורצופה קשיים... אבל, יש להתגבר על "מוקשים" שיוצרים הארגונים השונים שמרכיבים את מערכת אכיפת החוק בישראל.

[לאוסף המאמרים בנושא שיקום, לחצו כאן]

מקורות

• בית משפט עליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1892/14
• המשרד לבט"פ ( 2009) דף מידע פיתוח מקומות כליאה. עדכון צפי מקומות כליאה נדרשים עד 2025. ירושלים.
• חובל,ר (2017) " הפרקליטות משנה כיוון: פחות עבריינים ילכו לכלא ויותר לשיקום" , הארץ 16 ינואר 2018.
• חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג-1983.
• חרותי-סובר,ט ,בסול,ז (2016) " מניעת חזרה של אסיר לפשע חוסכת למדינה 3.1 מיליון שקל. דה מרקר 31.5.16.
• טננבאום,א , סופר,ר (2015) "מדינה עם פחות אסירים. צוהר לבית הסוהר17 .
• כנסת ישראל (2017) צו בתי הסוהר (שחרור מנהלי) (קביעת תקן כליאה) התשע"ח-2017.
• כרמון, ט (2017) שיקום ולא נקמה. דבר ראשון 25.4.2017.

• Erwin. J. (2014), "Prison is not for punishment in Sweden. We get people into better shape. The Guardian.
• Post ,P (2017) Closed Prisons in rural areas are a tough sell. The New York Times.10 April 2017.