[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

בספר משלי שנכתב על ידי שלמה המלך נאמר: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", ואנחנו שואלים ממה הוא יחיה? 

כשפלוני נותן לאלמוני סיגרים, שמפניות ותכשיטים, והעיסוק הציבורי מתמקד בנהנתנותם, גרגרנותם או קמצנותם של המקבל ורעייתו - זהו עיסוק מציצני, רכילאי ושמחה לאיד; הוא ממוקד בחולשות אנוש ותחלואי נפש ומתיישב עם מוסרנות ופוריטניות.

אבל, כשמקבל התשר הוא גם נבחר ציבור בעל מעמד, כוח, השפעה ומהלכים, והוא דורש מפלוני שוב ושוב סיגרים, שמפניה ותכשיטים תוך כדי רמיזה חוזרת ונשנית שהאספקה השוטפת היא תנאי לתמיכתו בהקשרים עסקיים וציבוריים - שיח ציבורי ערכי ובוגר חייב להתמקד בהיבטים של ניצול לרעה של כוח, סחיטה, שחיתות וכמובן מעילה באמון הציבור.

מפתה וקל להתרכז בצהוב ובמוסרני; אבל, ראוי להתנשא גבוה יותר, ולפתח שיח ציבורי המתמקד במימד הערכי המוסרי, ומקדם דיון משמעותי בנורמות, זכויות אדם ותקינות שלטונית.

מכולם, מעצבנים אותי ה"משפטנים", שפוסקים בנחרצות שכאשר מדובר במערכת יחסים בין חברים - אין המדובר ב'תן וקח' במובן של שוחד, וזו אינה עבירה פלילית, "מתנה בין חברים זה לא שוחד !!!". סליחה, זו לא הפסיקה !!!

מתנה (מונחים נרדפים: שי, תשורה, מנחה, דורון) - מתת שוחד הוא תשלום הניתן בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו, יכול להיות מוסווה כ"מתנה"...

כלל ברור הוא כי עובד ציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה, אף מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהו ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור. התנזרות מקבלת טובות הנאה אינה מונעת הרחבת מעגל החברים של עובד הציבור. כלל זה נובע מהערך המוגן על-ידי עבירת השוחד, שהוא הרצון למנוע מעובד ציבור להימצא במצב דברים שבו בשל קבלת מתת ממי שנזקק לשירותיו (או סיועו) הוא מעמיד עצמו במצב של התחייבות ושל ציפייה להדדיות, העשויים להשפיע על שיקול-דעתו השלטוני, והרצון למנוע מעובד הציבור מלהימצא במצב של ניגוד עניינים, שכן עצם ההימצאות במצב דברים זה פוגעת באמון הציבור בשירות הציבורי.

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

חשוב להביא בחשבון את מהות היחסים שבין הנאשמים, את טיב (ושיעור) טובת ההנאה, את מצבם הכלכלי של הצדדים, ואת הנסיבות שבהן ניתנת טובת ההנאה. ברור, למשל, שיש להבדיל בין מתת כספי שיינתן על ידי מחוסר עבודה לבין אותו מתת כספי שיינתן על ידי איל הון. יש מקום להבדיל בין טובת הנאה המקובלת בין ידידים לבין טובת הנאה החורגת מהמתחם המקובל בין ידידים שכאלו, בכל מקרה ומקרה, יש להביא בחשבון את הנסיבות הספציפיות הרלוונטיות. לא גודל המתת הוא זה אשר קובע אם היה שוחד אם לאו. יתכן מצב שבו גם בין ידידים אף טובת הנאה קטנה תחשב לשוחד...

כך הוא אם תצליח התביעה להצביע על נסיבות שמהן עולה כי ביחסי הידידות מעורבת אהבה התלויה בדבר, ועל-כן הטעם למתן טובת ההנאה אינו נעוץ רק בידידות לשמה, אלא כרוך בו גם היבט אינטרסנטי הקשור להיותו של המקבל עובד ציבור שהנותן נזקק, או ייזקק, לשירותיו.

מאידך, מתן טובות הנאה (בשיעור סביר בנסיבות העניין), כאשר הוא נעשה בין ידידים, עשוי לשלול קיומה של כוונה לקחת (או לתת) שוחד...

החלפת טובות הנאה (עד גבול מסויים) הוא דבר מקובל בין ידידים. עם היווצרותם של יחסי ידידות, לא ניתן להקפיד על 'קוצו של יוד' בהתחשבנות שבין הידידים. ישנם מצבים שבהם טובת ההנאה היא טבעית ליחסי הידידות. פועל יוצא של יחסי ידידות הוא הענקה של טובות הנאה בין הידידים. החברות מאופיינת על ידי הקשרים ההדוקים שבין החברים. דווקא שלילת האפשרות להענקת טובות הנאה עלולה לפגוע פגיעה חמורה ביחסים שבין החברים. כך, למשל, ניתן לומר ששלילת האפשרות מחבר אחד להעניק לחברו מתנה לרגל אירועים משמחים בחייו (ימי הולדת, קבלת משרה חדשה וכיו"ב), יש בה כדי לפגוע ביחסים שבין השניים. חוזקה של החברות נמדד ביכולת לסמוך על הידיד בעת צרה, על היכולת להישען עליו בעת מצוקה, על היכולת לפנות אליו לקבלת עזרה (כלכלית) בשעת דוחק.

מתן עזרה, ואפילו יהיה מדובר בסכומי כסף ניכרים, בשעה שכזו, לא רק שלא תחשב למעשה פסול (חוקית ומוסרית), אלא שיהא בה משום קידום של יחסי החברות, יהא בה משום קידום של ערך לגיטימי אשר לא רק שאין לגנותו אלא שהחברה צריכה לתמוך בו ולעודדו.

לו הייתה נשללת מעובד הציבור האפשרות לקבל טובת הנאה בכל מקרה, הרי שהייתה נשללת ממנו, במידה רבה, האפשרות לרכוש חברים.

עם זאת יש לבחון בכל מקרה האם אכן מדובר ביחסי ידידות. יש לבחון האם אין הנאשמים מנסים לעטוף את מערכת היחסים שביניהם באצטלה של ידידות כדי להתחמק מהסנקציה הפלילית. לא בכסות פורמאלית המדובר, אלא עלינו להשתכנע שאכן הרציונל העומד בבסיס המתת הינו יחסי הידידות שבין הנאשמים ולא הכוונה לזכות בטובת הנאה שלא כדין.

יתכן, לעתים, שההבחנה בין שני סוגי המקרים תהא קשה... במקרים שכאלה מן הראוי לפרש כל ספק לטובת החשוד. במקרים אלה מן הראוי להניח, שקיימת מערכת נסיבתית המתיישבת עם חפותו של החשוד.

המבחן תמיד הוא מבחן המטרה, של הנתינה או הלקיחה, והמטרה נקבעת על-פי ראייה כוללת של הנסיבות. שהרי, אין המטרה גלויה, דרך כלל, לעין כול, ועל בית המשפט לעמוד עליה מתוך ניסיון החיים, השכל הישר ומכלול נסיבותיו של כל מקרה...

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

על פי גרסת מילצ'ן במשטרה, המתנות - הסיגרים, השמפניות והתכשיטים - ניתנו במשך תקופה ארוכה ורציפה, על פי דרישה ספציפית ומפורטת של בני הזוג נתניהו. מילצ'ן גם טען כי מדובר במתנות בסכומים של מאות אלפי שקלים. זה במישור הפלילי.

אולם, בנוסף על עובדי המדינה חלים גם כללי התנהגות שהם רחבים יותר מאלה המכוסים על ידי עבירות פליליות כגון שוחד או הפרת אמונים. כמו כן, הדין המשמעתי מחיל עליהם חובה מוגברת להימנע מהימצאות בסיטואציה של ניגוד עניינים ומקבלת מתנות מגורמים עימם הם באים במגע במהלך עבודתם או שקיימת אפשרות ממשית וצפויה כי יבואו עמם במגע בעתיד. וזאת "על מנת למנוע שמץ של חשש לפגיעה בטוהר המידות", קובעים הכללים, "אין הוא (עובד המדינה) רשאי לקבל בעד עבודתו או בקשר עמה כל מתנה או טובת הנאה שעלולה להשפיע על מילוי תפקידו ועבודתו בשירות המדינה"...

ומהי מתנה סבירה?

מעניין לבדוק מה הייתה מתנת בני הזוג נתניהו, אורחי הכבוד, בחגיגת נישואי ביתו של יו"ר הקואליציה הקודם והחשוד כיום, ח"כ דוד ביטן, לפני כמה חודשים. ביטן הכין רשימה מפורטת של המתנות וההמחאות שניתנו, הרשימה נתפסה על-ידי המשטרה, ואפשר לעיין בה...