[בתמונה: ציורי תנ"ך/ ברכת הכהן ללוחמים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

עודכן ב-18 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה על בגדי הכהונה. למאמרים האחרים:

• אבי הראל: הציץ והנזר של הכוהן הגדול;
• אבי הראל: לזיהויים של אבני החושן;
• אבי הראל: החושן והאפוד על פי הפרשנות המיסטית.

* * *

פרשת תצווה בספר שמות עוסקת בהרחבה בעניין בגדי הכוהנים. לפי הכתוב הכוהנים אמורים להיות הדורים בלבושם. אולם, המקרא בדרך כלל אינו עוסק בלבושו של אדם. כך לדוגמה, אין המקרא מתאר את לבושו של משה, או אינו מציין איזו אופנה שלטה בבגדים שלבשו בני ישראל. הסיבה ככול הנראה לכך היא, שאין המקרא מייחס חשיבות רבה לאפנת הלבוש, מה שאינו נכון כאשר מגיעים ללבושם של הכוהנים, כדלקמן:

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן. ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת"[1].

אם נעיין בנושא הביגוד במקרא, נמצא כי יש חשיבות רבה לבגד אותו האדם לובש, בסיפור חטאו של אדם הראשון בפרשת בראשית. לפי המסופר שם, הנחש מגלה לחווה את הסוד שאם היא ובעלה יאכלו מפרי עץ הדעת הרי: "לא מות תמותון, כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים ידעי טוב ורע"[2]. חווה משתכנעת ומשכנעת את אדם הראשון ובעקבות כך התוצאה הישירה מכך היא לבישת בגד בעטיה של האבחנה בין טוב לרע: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת"[3].

לשון אחר: ההבחנה בין טוב לרע היא הנקודה שבה החלה האנושות את דרכה המוסרית. האדם ממציא לעצמו את הבגד כפתרון להבדל בין טוב לרע, והבגד המתואר בפסוקים מציב את האדם כמובדל ממלכת החי שמסביבו, ובכך הוא מעצים ומגדיר את זהותו הייחודית.

בסיום הסיפור, האל פוסל את הבגד שהאדם המציא לעצמו ולחווה, ועושה להם בגד אחר:" ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם"[4]. יתכן שהאל במעשה זה מנסה להגביל את האדם ולמתן את המרד האנושי שפרץ לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. העור הוא הבגד הראוי והנכון לאדם על פי צו האל, ואין לאדם להפעיל את חוש היצירתיות שלו בנושא זה.

חז"ל מבינים כי העשייה של כותנות עור לאדם הראשון קשורה קשר הדוק בבגדי הכהן הגדול :" מהו כתנות עור? בגדי כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה"[5]. כלומר הכהן הגדול יש לו ללמוד מחטאו של אדם הראשון שניסה למרוד בסמכות האלוהית ובשל כך נענש בהגבלת סמכותו.

[בתמונה: בגדי הכוהנים, נדב ואביהוא. התמונה היא נחלת הכלל]

יתכן שיש כאן רמז דק להבדל העקרוני שצריך להיות בין מנהיג לכוהני הדת. אהרן הכוהן הגדול - שאמור ללבוש את בגדי הכהונה הללו - צריך לבטל את העצמיות שלו נוכח הציווי האלוהי ועבודתו במשכן, וביחס למנהיג הנבחר של העם. המנהיג אמור להתנהל בדרך שונה בתכלית. כאשר משה רואה - לפי הסיפור המקראי בספר שמות - איש מצרי מכה איש עברי, הוא לא מהסס והורג את המצרי. יש לו ראייה דיכוטומית של טוב ורע, בדומה לאדם הראשון מיד לאחר שאכל את הפרי האסור של עץ הדעת.

בעקבות מעשיו, משה כידוע  נאלץ לברוח למדיין, וגם שם הוא עוזר לבנות יתרו כוהן מדיין על פי המידה של טוב ורע. רועי הצאן מנסים לגרש את בנות יתרו מפי הבאר ומשה - בעל חוש הצדק המפותח שבוחן הכול דרך הכוונת של טוב/רע - עוזר להם להשקות את צאנם. לאחר מכן, קודם שמשה מקבל עליו את השליחות האלוהית להוצאת בני ישראל ממצרים, הוא מסרב מספר פעמים לשליחות זו,היות ויש לו כנראה דעה עצמאית. דעה זו אומרת, שלכל דבר שקורה בעולם, יש להגיב עליו בתגובה דרך עשייה של החשיבה האנושית האוטונומית, ללא התערבות האל.

רק לאחר שהאל מצטרף אליו את אהרון - שיהיה תנא מסייע בידו - מתרצה משה ומסכים לשליחותו :" ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון. ודבר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים"[6] .

כך מעצב משה את מנהיגותו, כמנהיג שיודע לעמוד על השקפת עולמו ללא חת. אהרון אחיו - שמוצמד אליו לשליחות זו - דומה לאדם הראשון לאחר תפירת כותנות העור האלוהיות, משמע שהוא יודע כי מקומו בהיררכיה השלטונית הינה  משנית למנהיג העם.

[בתמונה: משה ואהרן, צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: "יציאת מצרים - משה ואהרון - לאיתוראן"]

עניין בגדי אהרן מקבל גם התייחסות מודרנית בדבריו של בנו יעקב[7]:" ד"ה ויעש ה' אלוהים לאדם כתנות עור: הלבוש אינו רק הגנה בפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההיכר הראשוני וההכרחי לחברה אנושית, והיא – בהרגשתו המוסרית של האדם – מותר האדם מן הבהמה. דרגתו וכבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו. עצם הלבוש – כבוד הוא לאדם. לכוהנים ניתנים בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת . דרגת הכבוד העליונה שמגיע אליה ילוד אישה היא דרגת הכהן הגדול בהיכנסו אלי קודש הקודשים ביום הכיפורים, והוא לבוש לבנים, כסמל הטהרה והאורה... אם כן הלבוש הוא סמל כבוד האדם באשר הוא אדם, והעירום – ממהות החיה, והתערות האדם – מסמל הפריצות (גילוי עריות)".

אחרית דבר

תיאור עשיית בגדי הכוהן הגדול בספר שמות קשורים קשר בל ינתק עם הסיפור הבגדים בחטא אדם הראשון, שאכל מפרי עץ הדעת האסור בספר בראשית. האדם בחטאו רצה למרוד בהנהגה האלוהית ולפרוץ לו דרך ייחודית אך ורק למינו, והיא הסתכלות על העולם דרך הכוונת של טוב ורע. האל מנסה אמנם למתן את המרד האמור, אולם מרד אנושי זה, שב ועולה בכול עוצמתו בדמותו של משה. זה האחרון אינו מוותר על עלה התאנה שלו, המתואר בספר בראשית, ודורש מהאל כי בשליחותו להוצאת בני ישראל ממצרים, לא תפגע זכותו להכרעה אישית שלו נוכח מצבים משתנים. אהרון שמוצמד אליו כשותף לדרך, מסמל את אדם הראשון עם בגדי העור האלוהיים, משמע שהוא יודע כי למרות תפקידו הרם במשכן, הרי הוא אמור לשמש ככינור שני בלבד בהיררכיה השלטונית של עם ישראל.

[לקובץ המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה, לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת תְּצַוֶּה;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019) פרשת תְּצַוֶּה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/2/19.

[1] שמות, פרק כ"ח, פסוקים א' – ב'.

[2]בראשית,  פרק ג', פסוק ה.

[3] שם, פרק ג', פסוק ז'.

[4] שם, פרק ג', פסוק כ"א.

[5] מדרש תנחומא, פרשת תולדות, פרק י"ב.

[6] שמות, פרק ד', פסוקים י"ד-ט"ז.

[7] בנו יעקב, גרמניה-אנגליה ,1862-1945. משנת 1891 שימש כרב הקהילה הרפורמית בגוטינגן, מתוך: גיליונות פרשת שבוע של נחמה ליבוביץ', פרשת תצווה, תש"כ.