תקציר: אחד הסוציולוגים החשובים ביותר במאה העשרים, ארווינג גופמן, עמד על ההבדלים בין האני הפנימי לאני החברתי. בין מי שאנחנו באמת, למי שהיינו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו… "כדי שנוכל לתפקד בחברה באופן יעיל", קבע גופמן, "אנחנו זקוקים להצגה עצמית אסטרטגית"! היום, בעידן הרשתות החברתיות, התאוריה הזו של גופמן נכונה יותר מתמיד.

[לקובץ המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הבדלים אינדיבידואליים, לחצו כאן]

עודכן ב- 30 בדצמבר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

לפני מספר שנים קיבלנו החלטה, בארגון שאותו ניהלתי, להתמקד בלקוחות בחו"ל. בין יתר השינויים שערכנו, כדי להתאים את עצמנו, היה ברור שגם אני צריך לשנות את האופן שבו אני מוצג ברשתות החברתיות, מהמראה הזרוק וה'משלומפר' הרגיל שלי, לחזות מכובדת, שמתאימה למנכ"ל בסביבת עסקים מקובלת.

כתוצאה מכך, אספתי מהחברים את כל הבגדים העליונים המכובדים ביותר שעלו עלי, הזמנו צלם מקצועי, ובמשך שעתיים החלפתי חולצות, חליפות ועניבות בשרשרת. איש עסקים מכובד ממותני ומעלה, ויחף במכנסיים קצרות ממותני ומטה.

הנה בתמונה למטה, אשתי האייקונית, סיגל, מתגלגלת מצחוק מעוצמת הפער שבין העליון לתחתון, ובין התדמית לכאורה, למציאות:

כל העולם במה...

ואין חדש בכך. "כל העולם הוא במה", קבע שייקספיר, ו"כל הגברים והנשים רק שחקנים. יש להם יציאות, ויש כניסות, וכל איש משחק בימי חייו שְלל תפקידים שונים" על בימות חברתיות שונות.

אחד הסוציולוגים החשובים ביותר במאה העשרים, ארווינג גופמן, עמד על ההבדלים בין העצמי הפנימי לעצמי החברתי. בין מי שאנחנו באמת, למי שהיינו רוצים שאחרים יחשבו שאנחנו...

"כדי שנוכל לתפקד בחברה באופן יעיל", קבע גופמן, "אנחנו זקוקים להצגה עצמית אסטרטגית"! ההצגה הזו בנויה על 'פרצוף' (face) שאנחנו מייצרים. ה'פרצוף' הזה מסמל את מי שאנחנו רוצים שאחרים יחשבו שאנו, והוא 'העצמי החברתי' שלנו.

[משמאל: ויליאם שייקספיר: "כל העולם במה...". התמונה היא נחלת הכלל]

היום, בעידן הרשתות החברתיות, התאוריה הזו של גופמן נכונה יותר מתמיד

הצורך הזה, בתדמית - השונה לעתים תכלית שינוי ממי שאנחנו באמת - אינה מנת חלקם של מנכ"לים בלבד. הוא קיים אצל כל אחד ואחד מאיתנו, וקל לנו לאבחן אותו בדפי הפייסבוק ובאינסטגרם שלנו, שרבים מהם מציגים אידיליה דיגיטלית לא מציאותית למטרות חברתיות [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי, 'כיצד ניתפס אינטלגנטים יותר בארגון', לחצו כאן]

אבל מהו היחס בין התדמית והעצמי הפנימי שלי? האם אחרי חמש שנים בחליפה, ה'עצמי' שלי נותר יחף, במכנסיים קצרות? ואיך אנחנו מחליטים מה ישתקף בהצגה העצמית האסטרטגית שלנו?

מסתבר שמה שיקבע את אופן ההצגה הוא המודעות העצמית שלנו, וזו משתנה מאדם לאדם בהתאם למידת החשיבות שהוא מייחס לעצמו, ביחס לסביבה. לצורך ההמחשה נבחר בשני סוגים קוטביים של מודעות עצמית - ציבורית ואישית:

- מודעות עצמית ציבורית היא המודעות שלנו לגבי מה אחרים חושבים עלינו;

- ומודעות ציבורית אישית היא המודעות שלנו לחיינו הפנימיים: למחשבותינו, לרגשותינו ולתחושותינו.

[בתמונה משמאל: מהו היחס בין התדמית והעצמי הפנימי שלי? האם אחרי חמש שנים בחליפה, ה'עצמי' שלי נותר יחף, במכנסיים קצרות? ואיך אנחנו מחליטים מה ישתקף בהצגה העצמית האסטרטגית שלנו? חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay] 

המודעות העצמית שלנו קובעת את אופן ההצגה הציבורית שלנו

אנשים בעלי מודעות עצמית ציבורית גבוהה נוטים להתמקד בצדדים הציבוריים של עצמם, הנראים לעין: התנהגותם, תכונותיהם הגופניות והמראה שלהם. הם מודדים את עצמם במונחים של מאפיינים חברתיים (מקובל, אטרקטיבי וכדומה); ומעריכים, לעתים באופן מוגזם, את תשומת הלב שאחרים נותנים להם.

[בתמונה משמאל: אלה מול אלה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי hunthsk לאתר FIXABAY]

לעומתם, אנשים עם מודעות עצמית אישית גבוהה מתמקדים ב'עצמי הפנימי', ברגשותיהם, בתחושותיהם הגופניות, במחשבותיהם, בהערכותיהם לגבי עצמם ולגבי זולתם.

לאחר שקבענו כיצד אנחנו רוצים שייראה העצמי הציבורי שלנו בסיטואציה מסוימת, וכיוון שהסיטואציות שונות זו מזו, עלינו להתאים את עצמנו לסיטואציה הספציפית. את היכולת הזו כינה ארווין גופמן, בקרה עצמית או ניטור עצמי.

גם פה אנשים שונים זה מזה ביכולת הניטור העצמי שלהם:

- בעלי ניטור עצמי גבוה בוחנים בקפדנות את הסיטואציה ומתאימים את ההצגה העצמית שלהם אליה. רגישותם למידע חברתי גבוהה. הם פרגמטיים, גמישים מסתגלים, ומתאימים את עצמם לדרישות המצב ולסביבה החברתית. הם מיומנים בהצגה עצמית, ובעלי רפרטואר עשיר בתחום זה. לכן, עקביות ההתנהגות שלהם נמוכה.

- לעומת זאת, בעלי ניטור עצמי נמוך מונעים על ידי עקרונות, ופועלים בהתאם לנטיותיהם האישיות. אין להם יכולת להבין סיטואציות חברתיות ורמזים חברתיים. התנהגותם מוכוונת מעמדות, נטיות ורגשות. רגישותם למידע חברתי נמוכה, ורפרטואר ההצגה העצמית שלהם מוגבל. לכן, הם עקביים מאוד בהתנהגותם.

אחד המאפיינים של אנשים המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים, למשל, הוא יכולתם הנמוכה יחסית בניטור עצמי - מה שמחזק את התאוריה של גופמן, שללא הצגה עצמית אסטרטגית אפקטיבית, אין תפקוד חברתי יעיל.

לתאוריות הללו יש כמובן חשיבות רבה לעוסקים בתחום משאבי האנוש...

אנו יכולים דרכם להבין טוב יותר את עובדי הארגון ומנהליו, כמו גם מועמדים חדשים לעבודה: למשל, האם ה'עצמי החברתי' שמציג מועמד מתאים לארגון שלנו; ואם כן, מה הפער בינו לבין 'העצמי האישי' שלו, ואם הפער הזה גדול מידי, איך מסיעים לו לגשר על הפערים ביניהם, לטובת הארגון ולטובתו הוא.

נספח: ד"ר פנחס יחזקאלי במכללת אחוה:

[לקובץ המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הבדלים אינדיבידואליים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי, 'כיצד ניתפס אינטלגנטים יותר בארגון'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), אפקט ההילה – כיצד ניתפס אינטליגנטים יותר בארגון? ייצור ידע, 23/2/18.