One thought on “רועי צזנה: הון, שלטון וטבח ילדים בבתי ספר”

1. תודה על הפוסט החשוב. מהמחקרים המעטים שכן בוצעו מובהר כי בארצות הברית יש כמות גבוה מאד באופן יחסי של רציחות, התאבדויות ותאונות מנשק חם ביחס למדינות מערביות אחרות. לפי מחקר משנת 2011 שיעור הנהרגים מנשק חם בארצות הברית גבוה פי 7 לעומת מדינות מערביות אחרות.

   נשים בארצות הברית רצחו בנשק חם פי 11 לעומת נשים במדינות אחרות. גברים בארצות הברית רצחו בנשק חם פי 22 לעומת גברים במדינות אחרות.

   כמו כן בהשוואה בין מדינות אפשר לראות שהדבר אינו ייחודי לארה"ב – מדינות עם הרבה נשק כמו מקסיקו ומדינות מרכז ודרום אמריקה הן מדינות עם שיעורים גבוהים מאד של רצח מנשק חם.

   מחקרים שבדקו האם נשק מונע פשיעה לא מצאו דבר כזה. על כל ירי לגיטימי בפושע יש הרבה יותר מקרי ירי עקב תאונה, סכסוך במשפחה, נשק שנגנב וכו'. בנוסף לאנשים שיש נשק יש סיכוי טוב יותר להפגע מירי של פושע לעומת אדם בלי נשק – שכן הפושע הוא בדרך כלל מיומן הרבה יותר מאזרח שומר חוק עם נשק. הטיעון של נשק כדי למנוע פשע לא מחזיק מים – שכן יש צעדים הרבה יותר טובים למניעת פשיעה – מניעת פשע באמצעות אקדח היא התערבות מאוחרת בפשיעה – לאחר שנער כבר גדל להיות פושע ולאחר שהחליט כבר לבצע פשע. כמו סוגי התערבות מאוחרים אחרים (ענישה בכליאה, עונש מוות וכו') זה כלי התערבות פחות יעיל לעומת כלים מוקדמים יותר (לדוגמה מניעת תרבות של פשע, או "חינוך" שהוא כינוי לא מוצלח – שכן מניעת תרבות כוללת לדוגמה גם שינויים בעיצוב העיר ולא רק חינוך של נערים).

   יש נושאים שבהם יש פערים גבוהים בין אנשים שיש להם נשק (כ-30% מהאוכלוסייה) לבין שאר האוכלוסייה הכללית, ויש גם תחומים שבהם רוב האוכלוסייה לא רואה בעיה. עם זאת בסקר של מכון PEW משנת 2017 נמצא כי יש מספר נושאים של הגבלות ברכישת נשק שבהם יש הסכמה רחבה בקרב כלל האוכלוסייה ואין בהם פערים בין בעלי אקדחים לבין שאר האוכלוסייה. לדוגמה
   – 89% מהאזרחים הבוגרים בארצות הברית מתנגדים למכירת נשק לאנשים עם בעיות נפשיות, ואין הבדל בתחום זה בין בעלי אקדחים לשאר הציבור.
   – 84% בעד ביצוע בדיקות רקע על קונים של נשק בעת ירידי נשק. ועל מגבלות שונות של נשק.

   בנושאים אחרים יש פערים בין הציבורים אבל עדיין יש תמיכה ציבורית רחבה בקיומם – כמו איסור מכירה של רובי-סער (68%), קיום בסיס נתונים על מכירות נשקים (71%), ואיסור מכירה של מחסניות גדולות (65%)[9]. למרות שיש רוב גדול בנשואים אלה הם אינם מקודמים עקב לובי פוליטי.

   מקרה ברור יותר של התערבות הון שלטון קלטנית יש בטבק – גם שם החברות נקטו ונוקטות בכלים של בלבול הציבור ונטיעת ספק על ידי טענות כמו "אין מספיק מידע" אבל שם בגלל חובת חשיפת מסמכים משנת 1998 אנחנו כבר יודעים כמה שקרים הם טרחו להאכיל את כולם משנות ה-50 של המאה ה-20 אם לא קודם לכן (פרטים אפשר למצוא בערך "הכחשת נזקי העישון כולל מקרים רבים מאד של הונאה, הפצת דיסינפורמציה, איומים קשרי הון שלטון עיתון ועוד). . להזכירכם בישראל יש חוק נגד שיווק ומכירת טבק לילדים ולנוער ,וכן נמצא כי כ 90% מהמעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 – שיווק טבק לנוער הוא חיוני להמשך קיומה של תעשיית הטבק – ותעשייה זו משתמשת בלובי פוליטי אגרסיבי כדי למנוע את יישום החוק או כדי למנוע צעדים למניעת עישון בקרב בני נוער כמו חפיסה עם תווית הזהרה גרפית או מכירה עם הצגת תעודת זהות ואיסור מכירה בחנויות מזון – דברים שכמעט לא יפגעו במעשנים מבוגרים שהם כבר מכורים לטבק.

   הנשק דומה אולי לטבק במובן אחר של "התמכרות חברתית" – אם לשכן שלי יש נשק ואני לא בוטח בו אז גם אני רץ לקנות נשק (גם בטבק גדילה בשכונה עם הרבה מעשנים מגדילה מאד סיכוי של התחלת עישון על ידי נערים), אם החברה פחות בטוחה ועם יותר קיטוב ואלימות – זה מצוין למכירות נשק. במובן הזה תקריות של ירי המוני ופחד מפני פושעים או משוגעים עם נשק הם בשורות טובות לחברות נשק שכן זה מגביר מכירות.

   פרטים נוספים והפנית למחקרים – בקישור

   הגב