[בתמונה: ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)]

[לקובץ המאמרים בנושא אש, פירומנים ומבעירי בערות, לסוגיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת ויקהל מצוין האיסור להבעיר אש בשבת כדלקמן:

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"[1]. מה ראה המקרא לציין דווקא את איסור הבערת האש בשבת, בה בשעה, שיתר המלאכות האסורות בשבת אינן מוזכרות במפורש או בכלל?

חז"ל הבחינו בכך ואמרו על הפסוק האמור את הדבר הבא:" הבערה בכלל הייתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה חייבים עליה בפני עצמה. שמואל סבר לה כרבי יוסי, אמר: הבערה ללאו יצאת ... רבי נתן אומר: לחלק יצאת"[2]. כלומר - לפי ר' יוסי, אזכור מיוחד זה של מלאכת הבערת אש בשבת, בא ללמדנו שאיסור זה קל יותר משאר איסורי ל"ט מלאכות, באשר העונש עליו הוא ארבעים מלקות בלבד, ולא עונש מוות כמו ביתר המלאכות. מנגד סבור ר' נתן כי אין חילוק כזה בין ל"ט מלאכות שבת האסורות, ואזכור מיוחד זה בא ללמדנו שכל אב מלאכה נחשב לאיסור בפני עצמו.

בעקבות מחלוקת זו של חז"ל, רבו הפרשנויות אודות איסור הדלקת אש בשבת, שרובן אינו פותר את האזכור של הדברים דווקא כאן.

עמוס חכם [3] בפירושו, מבהיר זאת בדרכו הייחודית באופן הבא: "הבערת האש היא מלאכה שקדמה להרבה ממלאכות המשכן, שהיו צריכים להתיך באש את הזהב ואת הכסף, ועל כן הזהיר עליה הכתוב כאן בפתיחת הצוויים על הבאת צרכי המשכן"[4].

[בתמונה: הבערת האש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי dab dee לאתר flickr]

הפרשנות אודות הפסוק "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" הייתה גם הנושא של אחת המחלוקות המפורסמות והקשות שבין היהדות הרבנית לבין הקראים. ר' סעדיה גאון[5] (=להלן רס"ג),השקיע מאמצים רבים כדי להוכיח שפרשנותם אינה נכונה. פעילותו הספרותית הענפה קשורה הייתה עם מלחמתו הישירה כנגד הקראות. התנועה הקראית שהחלה להופיע במהלך המאה השמינית, ובמהלך חייו של רס"ג הגיע לשיא [6], חייבה מענה הולם. הגאונים עד רס"ג, לא השיבו מלחמה לתופעת הקראות, ורק רס"ג החליט לעשות מעשה. הוא חיבר ספר פולמוס כנגדם, בשם- ספר התשובות נגד ענן, שהיה מיסד הכת. ספר זה זרע מבוכה רבה אצל הקראים, היות והוא מפריך את שיטתם הדתית.

בפולמוס העז כנגד הקראות, מראה רס"ג באופן חד משמעי, כי אין אפשרות לבסס את התורה שבכתב במנותק מהתורה שבעל פה. הטיעון המרכזי שלו הוא- במקרא מצויות מצוות רבות שלא ניתן לעשותם או להבינם ללא המסורת שבעל פה.

רס"ג דן כנגד הקראים במגוון נושאים מרכזיים של תורת משה וביניהם: לוח השנה היהודי ואופן עיבורו; דחיית הטענה הקראית אודות חג שבועות; לדעת הקראים היות ונאמר במקרא ממחרת השבת הכוונה הינה ליום א' בשבוע, ואילו לפי פרשנות חז"ל הכוונה במילים אלו, למחרת היום הראשון של חג הפסח.

רס"ג מביא את החובה להדליק נר של שבת, בניגוד לדעת הקראים, שאסרו להדליק אש קודם השבת כדי שתמשיך לבעור בשבת ועוד.

הספר נגד ענן הקראי היה אחד משורה של פרסומים כנגד הקראות. ספר פולמוסי חשוב נוסף של רס"ג, היה "ספר הגילוי"[7], שבו סיכם את רוב דעותיו כנגד הקראות ואמונתם. למצער מהספר שרדו קטעים מעטים בלבד, ויתכן שמלכתחילה, פרסומים אלה לא נועדו להפצה רחבה, אלא נועדו לחוג תלמידיו בלבד. [8]

[בתמונה: הבערת האש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי wynn ramos לאתר flickr]

אחד מחשובי חכמי הקראים, יעקב קרקסאני[9], הביא בחיבוריו שבע ראיות של רס"ג, שזה האחרון, כתבם בהקדמה לפירושו לספר בראשית, ושם מודגשת דעת רס"ג אודות העובדה שהתורה שבעל פה חייבת להיות לצד התורה שבכתב:

"... ובסך הכול אנו מוצאים שבעה עיקרים המזקיקים אותנו לפנות אל הקבלה(=תורה שבעל פה),וכול אחד מהם חשוב מזולתו, האחד, מפני שיש במקרא מצוות שאיכויותיהן לא נתפרשו בו, כמו מה שלא ביאר איך לעשות את הציצית ואת הסוכה וכיוצא בהן; והשני, מפני שיש בו מצוות שלא נתפרשו כמויותיהן, כמו שלא פירש...את כמות הרכוש והנשים והסוסים שיהיו (מותרים) למלך, אלא אסר עליו הריבוי...;שלישית, מפני שיש בו מצוות שלא נתפרש כיצד יוכרו, כפי שלא נקבעה ראיה מוחשית(לזיהוי) איזה יום הוא יום שבת ...אלא הפנה אותנו להבאת ראיות בעניין זה למסורות השליח(משה)...;רביעית, מפני שיש בו מצוות שעצם מהותן לא נתפרשה, כמו שלא פירש מה הן המלאכות האסורות בשבת ורק הזכיר כל מלאכה...; החמישי, מפני שהאומה מסכימה שה' יתברך הטיל עליה מצוות שלא נזכרו בתורה שמותיהן וכול שכן כמויותיהן ואיכויותיהן, כגון התפילה...; שישית, תולדות והמעשים מזמן שפסקו הנביאים עד זמננו זה, והרי זה עניין שלעולם אין להשיגו אלא בדרך קבלה(מסורת בעל פה)...; שביעית, מה שאנו מצפים שיחדש לנו ה' באחרית הימים...האומה לא תשיג את כול זה בהשגה הנותנת תקווה אלא בהישענה על פירוש בעלי הקבלה(מסורת)..."[10] .

לקראים לא היה מענה הולם לנקודות אלה שצוטטו מדברי רס"ג, ובכך הוא מוטט את המודל הדתי-תיאולוגי של הקראים כמעט ללא מענה מצידם.

בנוסף התעמת רס"ג, כנגד דעותיו הכופרות של חיווי הבלכי, מהעיר בלך שבפרס, שהתפרסמו בספר מיוחד ובו מצויים כמאתיים טענות כנגד התורה היהודית. הספר שאנו יודעים אודותיו רק מתוך ציטוטים של המתנגדים לו, הצביע לכאורה, על סתירות קשות בתורה, ועל הפתרון של חיווי הבלכי להם, בדרך שכלית. כך למשל, חיווי מפרש את הניסים בתורה בדרך הטבע, ודבריו זרעו מבוכה רבה בקרב המאמינים בתורת משה. כאמור, רס"ג, פרסם דברי פולמוס כנגד חיווי, ובכך הצליח לתקן חלק מהנזק שגרם.[11]

כאמור, דברי רס"ג כנגד חיווי, הם אחד המקורות לטענותיו של זה האחרון. בשיר שהקדיש רס"ג לאיש זה, אנו יכולים לדעת אודות חלק משאלותיו הקשות כנגד תורת משה. הראשונה עסקה מדוע האל לא שמר על הבל ומנע מקין להורגו:

"...אשר אמרת, למה לא שמרו ונינו לא נשחת?

כך היה לך לומר אילו היה העולם אחד וישיבה אחת,

אבל בהיות עולם שני, הכול בר לתוכחת..."[12].

התשובה של רס"ג היא שאין לחשב את הרווח וההפסד רק על אמות המידה של העולם הזה, היות והשכר והעונש האמיתיים מצויים בעיקר בעולם הבא. פועל יוצא מכך – אל להם לרשעים לשמוח בהצלחתם כאן ועכשיו, ואל לו לצדיק להצטער,כי השכר האמיתי צפון ושמור לעולם הבא. רס"ג גם עונה לחיווי כי האל ברא את העולם מרוב חסדו למין האנושי,עמדה שתחזור ביתר תוקף בספרו התיאולוגי אמונות ודעות, אולם הטובה האמיתית אינה מצויה בעולם הזה אלא בעולם הבא.

אחרית דבר

האיסור היחיד המפורש של ל"ט מלאכות האסורות בשבת, הבערת אש, הנזכר במקרא,הצית פולמוס קשה ונוקב בין היהדות הרבנית לתפיסה הקראית. אלה האחרונים הבינו מאיסור הבערת האש כי אסור להשאיר כל נר דלוק בתוך הבית וכל אש בתוך תנור. הפועל היוצא מכך שהקראים נהגו לשבת בביתם בליל שבת בחושך מוחלט, לא להפעיל חימום בימי החורף  ולאכול מאכלים קרים בלבד. בניגוד לכך, פסקה היהדות הרבנית כי יש חובה להדליק נר לכבוד שבת בברכה מיוחדת, ולאכול מטעמים חמים שחוממו על פי כללי הלכות שבת. אמנם הדלקת נר שבת מוזכרת כבר בתלמוד, אולם ברכתו הינה דבר מאוחר כנראה מתקופת הגאונים [13], זמן בו הקראים היוו כמעט ארבעים אחוז מהעם היהודי. גם תפילת ליל שבת הושפעה מהפולמוס הרבני – קראי, וקטע התפילה הנקרא במה מדליקין [14] נאמר ככול הנראה בעטיו של פולמוס זה [15].

[לקובץ המאמרים בנושא אש, פירומנים ומבעירי בערות, לסוגיהם, לחצו כאן]  [לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויקהל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויקהל באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/3/19.

[1] שמות, פרק ל"ה, פסוקים ב' – ג'.

[2] בבלי, שבת, דף ע', עמוד א'.

[3] עמוס חכם היה הזוכה הראשון בחידון התנ"ך, חוקר מקרא. חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ד,1921 -2012.

[4] עמוס חכם, פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים ,תשנ"א, עמוד שנה.

[5] רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון  (=רס"ג), מגאוני בבל, שימש כראש ישיבת סורא. הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו .882  – 942.

[6] ראה- אורבך, ש. עמודי המחשבה הישראלית ,א', הוצאת הסוכנות היהודית, המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה,תשל"א. עמוד 3.

[7] הרכבי. א.א, השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי, סט. פטרבורג, תרנ"ב

     טובי. י, דף נוסף מספר הגלוי לרס"ג, מחקרים בספרות עם ישראל ובתרבות תימן, ר"ג, תשנ"א, עמודים- 55-75

[8] שבייד, א.הפילוסופים הגדולים שלנו,ידיעות אחרונות, 1999, עמוד 21.

[9] סיראט,ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר,1975, עמוד 47-48.

G.Vajda, Etudes Sur Qirqisani, REJ, CVI (1941-1945), pp.87-123, 137-140: CVII (1946-1947), pp.52-98: CXX (1961), pp211-257: CXXII (1963) pp.7-74:

[10] ראה- ברודי, י.  רב סעדיה גאון, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006, עמוד 44. (=להלן ברודי).

[11] על חיווי הבלכי ראה-J.Rosenthal, Hiwi Al Balkhi' JQR, xxxviii (1938), pp.317-342, 419-

430: xxxix (1939), pp.79-94

I.Davidson, Saadia's Polemic Against Hiwi al Balkhi, New York 1915

S.A. Poznanski, The Anti Karaite Polemics Of Saadiah Gaon 'JQR '10 (1898) pp.238-276

[12] ברודי, עמוד 158.

[13] ראה: הרב ראובן הילר, ברכות שלא הוזכרו בתלמוד, www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=454&.

[14] במה מדליקין - פרק שני במסכת שבת. נאמר בבית הכנסת בערבית בליל שבת.

[15] נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, ירושלים תשנ"ח, כרך ראשון, עמ' ר"ג ואילך.