[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

גילוייו של ניר חפץ על תהליכי קבלת ההחלטות של בנימין נתניהו, הביאה לשלל מאמרים בצד הימני של המפה הפוליטית, המנסות ללמד סנגוריה על דרך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה.

כך לדוגמה, העלה האלוף במיל' גרשון הכהן (ראו תמונה משמאל) באתר זה את השאלות, עד להיכן מגעת חובתו של מנהיג למלא אחר המלצת מומחים? ועד כמה יועציו הקרובים ואף האינטימיים של מנהיג לאומי, יכולים להתקבל כמקור סמכות לגבי מניעי החלטות המנהיג במכלול שיקוליו הגלויים והסמויים? מסקנתו של הכהן - ושל כותבים אחרים בצד הימני של המפה - היא שאין שום יתרון למנהיג בקבלת דעת הגורמים המקצועיים.

האמנם?

תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל מוגדר באמצעות שתי פרוצדורות:

• האחד חוק יסוד הממשלה המגדיר את סמכויות הממשלה, סמכויות ראש הממשלה וסמכויות השרים;
• השני תקנון הממשלה המגדיר את עבודת הממשלה. 

ע"פ חוק יסוד הממשלה ותקנון הממשלה, ראש הממשלה איננו שליט יחיד. הוא בסך הכל "ראשון בין שווים", ואיננו יכול לקבל החלטות יחיד. לפיכך יש לו רק קול אחד בקבינט, הוא איננו מחליט יחיד ולא רשאי לעשות כן ע"פ חוק. החלטות הממשלה הנוגעות לביטחונה של מדינת ישראל מתקבלות בקבינט הביטחוני או בממשלה עצמה, לאחר דיון. 

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן, לחצו כאן]

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

ע"פ חוק ותקנון הממשלה חייב ראש הממשלה להביא את הדברים להצבעה. 

תקנון הממשלה פרק ד' סעיף 49 א' גורס כי: 

"... א. המטה לביטחון לאומי יהיה אחראי להכנת דיוני ועדת השרים לעניני ביטחון לאומי ובכלל זה: 

• ביצוע עבודת מטה מקדימה; 
• גיבוש הצעות להחלטה בתיאום עם הגורמים הנוגעים בדבר, ככל שהדבר נדרש בנסיבות העניין. 
• הצעת סדר היום לדיוני הוועד והכנתו, בתיאום עם מזכיר הממשלה. 
• ריכוז חומר הרקע לדיוני הוועד כגון: סקירות, דוחות, הערכות מצב והעברתו למזכירות הממשלה..." 

הגופים המעורבים: משרד החוץ, משרד הביטחון (וזה כולל את הצבא וגופי הערכה הצבאיים) המל"ל, המוסד ועוד כמה גופים. 

נתניהו אמנם לא חייב לקבל את דעת הגורמים המקצועיים אבל הוא מחויב ע"פ חוק לקיום הנהלים ובכלל זה קיום דיון משמעותי וקיום הצבעה!