[בתמונה: הוא ידע למה... בן גוריון נשען על מעקה מרפסת נוף הצופה על נחל צין, ליד שדה בוקר. הצילום: לע"מ]
[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
[מאמר זה הופיע לראשונה באתר ג'וקופוסט. למאמר המקורי לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר ראשון מתוך שלושה, בסוגיית מצבו של הנגב כיום* * *
השנים האחרונות היטיבו עם הנגב מאוד: מנהיגות מקומית טובה ודגש חסר תקדים מצד הממשל המרכזי יוצר אופטימיות רבה בקרב תושבי הדרום; וגם בקרב מקבלי ההחלטות.
היטיב לתאר זאת ח"כ אבי דיכטר (ראו תמונה משמאל למטה):
"... מה שקורה בבאר שבע צריך להוות השראה לנגב כולו: תנופת הבנייה, הסייבר, האוניברסיטה. העיר הפכה למוקד משיכה משמעותי... ראש הממשלה... הכריז על באר שבע כעל עיר סייבר והקדיש לה תקציבים בדחיפה דרמטית..." (פלד, 2018, ע' 44).
.
למה משקיעים דווקא בנגב? מה קרה פה שגרם לשלטון המרכזי להתעורר? האמת היא שיש לכך סיבות יותר מטובות... אבל, יתכן מאוד, והתעוררות הזו באה מאוחר מידי.
[תמונתו של ח"כ אבי דיכטר משמאל היא נחלת הכלל]
הנגב הוא אזור סְפַר (No men’s land, Frontier; על משמעות הדבר נדבר בהמשך), שמתנהל מאז ומתמיד ללא נוכחות שלטונית אפקטיבית. סך כל האוכלוסייה בנגב מונה כ- 650,000 איש (250,000 מתוכם - 38% - בבאר שבע).
אנו יודעים כי באזורי סְפַר מתפתחות חברות בעלות מאפיינים אחרים (הקרויות 'חברות סְפַר'). רמת השליטה או ההשפעה התרבותית, החברתית והפוליטית בהם, שונה מאשר באזורים אחרים.
השלטון המרכזי מתקשה לקיים דומיננטיות שלטונית באזורים הללו, הנשלטים - במידה רבה - על ידי גורמים חוץ שלטוניים, לעתים קרובות, חמושים.
לנגב מאפיינים שונים במקצת, כי מעבר להיותו סְפַר, מתפתחות בו - במקביל - שתי חברות, שמתחרות ביניהן על הדומיננטיות באזור.
שני לאומים – ישראלי ובדואי-פלסטיני – מקיימים באזור הנגב מרוץ ילודה אדיר, שאמור לכאורה, להכריע את שאלת הבכורה במרחב הזה.
עדכני לשנים האחרונות, קצב הריבוי הבדואי (5.7; נמצא במגמת ירידה) כמעט כפול מקצב הריבוי היהודי (3.16; שהלך ועלה בחמש עשרה השנים האחרונות, ונמצא היום במגמת התייצבות)!
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ryan Godfrey לאתר flickr]
[להרחבה על אתגר הסְפַר של מדינת ישראל, לחצו כאן]
ויש גורם נוסף המשפיע על מאבק העוצמה הזה: לשתי האוכלוסיות - היהודית והבדואית - מוקדי משיכה שונים:
- הצעירים היהודים בנגב נמשכים כמגנט את תל אביב: מוקד הבילוי הנוצץ והתעסוקה של ישראל.
- הצעירים הבדואים נמשכים כמגנט אל באר שבע: 'העיר הגדולה' שלהם.
כיוון שישראל היא המדינה צפופת-האוכלוסין ביותר בעולם המערבי (ישראל צפופה ב–1,000% יותר מממוצע הצפיפות של מדינות OECD!). הנגב הוא המקום היחיד שאליו אוכלוסיות גדולות יחסית (חרדים, ערבים) להגר, על מנת לשפר את איכות חייהן... עובדה זו כבר באה לידי ביטוי בהתהוויות שנוצרות בו (לשם המחשה, חישבו על הנהירה מערבה בארצות הברית, מאמצע המאה ה- 19...). בשל עקרונות ואילוצים ביורוקרטיים-משפטיים-ערכיים נאלצת מדינת ישראל לקבל את השינויים הללו כעובדות בשטח.
במאמר הבא בסדרה ארחיב על המאפיינים השונים של האוכלוסיות המתגוררות בכפיפה אחת בנגב – זו הבדואית וזו היהודית.
[למאמר השני בסדרה, לחצו פה] [למאמר השלישי, לחצו פה]
[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]
מקורות
- אלונה פלד (2018), מר ביטחון, ברנז'ה, מגזין באר שבע והנגב, פברואר, עמ' 45-35.
- פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
- גרשון הכהן (2016), אתגר הסְפַר של מדינת ישראל, ייצור ידע, 14/9/16.
בני אדם לא אוהבים לגור במדבר. אין בו עצים, חם ולא נעים. לכן גם היום – 200 שנה לאחר יישוב מערב ארצות הברית רוב האנשים שנדדו מערבה הגיעו למדינות עם מזג אוויר נעים כמו קליפורניה ולא במדינות המדבריות . למרות מאמצים רבים מצד המדינה רוב תושבי המדינה מעדיפים לגור בצפון המדינה היכן שמזג האוויר נעים יותר.
ישראל מדינה צפופה אבל התכנון מוטה רכב פרטי ועם דפוסי פרבור משתרע (כמו עומר, ערד, מודיעין) הערים בישראל מיועדות לנוחות לנהגים (או למקסם רווח לחברות המכוניות כי הנהגים בסופו של הנוחיות הזו מגיעים לישיבה ממושכת בפקק) -אם ישראל חפצה חיים עליה לחדול מהפרבור והתכנון למכוניות ולעבור לעירוניות מתחדשת. וגם להפטר מהדעה הקדומה לפיה גידול אוכלוסייה הוא ברכה. הגידול מייצר עוני בורות ובעיות אקולוגיות גדולות. כך זה בכל מדינה עם גידול אכולוסיה מהיר וגם בנגב.