תקציר: פסיקה אחת של בג"ץ ניטרלה לחלוטין את ההתיישבות היהודית, פגעה בתכלית קיומה של הציונות, וחיסלה אותה כערך מעשי: בג"ץ קציר (בג"ץ קעדן)

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

התיישבות כבר איננה כלי למימוש הציונות!

במרץ 2018 התפרסמה ידיעה וחלפה לה - כמעט 'מתחת לרדאר': תכנית ההרחבה של כפר ורדים עמדה לפני ביטול, אחרי שמחצית מהזוכים בקרקעות היו ערבים. מי שעסק בסיפור, הדגיש מטבע הדברים, את הצהוב והרעשני. איש לא נגע במהות...

עבודות התשתיות של שלב ג' של הכפר נמצאו אז בעיצומן, והן היו צפויות להגדיל את אוכלוסייתו מכ־7,000 לכ־15 אלף. אלא שתוצאות המכרז הראשון לשיווק קרקעות בהרחבה היו, שמחצית מהזוכים ב־120 החלקות לבנייה צמודת קרקע שהתמודדו במכרז הם ערבים, כתוצאה מהוויכוח הנוקב שפץ בין התושבים על השינוי שיתרחש באופי היישוב, כתב ראש המועצה לתושביו, בין היתר:

"אם לא נדע, בעזרת המדינה, לתת מענה מאוזן דמוגרפית, שיבטיח המשכיות לצביונו של היישוב, נעצור את השיווקים, עד שנדע לתת לעצמנו תשובה חוקית ונכונה מבחינה קהילתית".

לא עבר זמן, בשיח הזהויות השולט בחברה הישראלית, וראש המועצה הואשם בגזענות...

.

הנה תשובתו של ראש המועצה:

[לכתבה המלאה ב'ישראל היום', לחצו כאן]

כפר ורדים בעקבות מי עמי

הסיפור הזה הוא רק שידור חוזר לניסיונות אחרים של יישובים להתחדש ולהתרחב, שהסתיימו בגניזת התכניות, לאחר שהתברר שאופי היישוב ישתנה לבלי חזור, וילבש מאפיינים של יישוב מעורב.

כך למשל קרה לגבי תכנית ההרחבה של הכפר השיתופי, מי עמי, הגובל באום אל פחם, שמתגוררות בו כ-80 משפחות מזדקנות. היישוב ביקש להתחזק, ובנה תכנית הרחבה. אבל, כשהתברר לו שבמכרז ייאלץ להכניס את תושבי אום אל פחם, נסוגו תושביו מהתכנית, על מנת לשמר את אופי היישוב שלהם.

התוצאה: התיישבות כבר איננה ה'קטר' של הציונות

מאז ימי העליה הראשונה, הייתה ההתיישבות הכלי העיקרי למימוש הציונות. גבולותיה של ישראל נקבעו, במידה רבה' על ידי ההתיישבות. הפעם האחרונה שנעשה מאמץ התיישבותי של ממש בצפון - ממניעים ציוניים - היה בשנים 1979‏-1980 בממשלת מנחם בגין, עת הקים אריאל שרון את תוכנית המצפים בגליל, במסגרת מה שכונה "ייהוד הגליל".

אבל התפתחויות חוקיות ופרוצודורליות שיתקו את יכולות הממשל ליזום פעולות דומות, ושל ההתיישבות להמשיך ולשרת את האינטרסים של המפעל הציוני...

פסיקה אחת של בג"ץ ניטרלה לחלוטין את ההתיישבות היהודית, וחיסלה את הציונות כערך מעשי: בג"ץ קציר (בג"ץ קעדן)

מי שרוצה להבין את אבדן הריבונות בפריפריה, כדאי לו לחזור לימים שבהם איבדה הציונות את היכולת ליצור התיישבות יהודית - נשמת אפה, וכלי יישום העיקרי שלה לקדם את מטרתה: ביסוס עתידה של המדינה היהודית.  

פסק דין קציר ניתן ב- 8 במרץ 2000. סיפור המעשה הוא כדלהלן:

"מדינת ישראל הקצתה קרקע לסוכנות היהודית לארץ ישראל. הסוכנות הקימה על הקרקע יישוב קהילתי כפרי. הדבר נעשה באמצעות אגודה שיתופית. על פי מטרותיה, הסוכנות היהודית עוסקת ביישוב יהודים במדינת ישראל. האגודה השיתופית מצדה מקבלת לשורותיה, הלכה למעשה, רק יהודים כחברים.
התוצאה הינה, כי במצב זה ערבי אינו יכול לבנות את ביתו על קרקע המדינה המוקצית לסוכנות. האם בתנאים אלה - ובהתחשב בנסיבות המקרה - החלטת המדינה להקצות קרקע לסוכנות הינה החלטה בלתי חוקית בשל אפליה פסולה כלפי ערבי? (בג"ץ קציר, ע' 2).

כותב השופט ברק (ראו תמונה משמאל) בפסק הדין, והצטרפו השופטים אור, זמיר וחשין (השופט קדמי נותר בדעת מיעוט):

"קבענו כי המדינה אינה רשאית להפלות במישרין על בסיס של דת או לאום בהקצאה של מקרקעי המדינה. מכאן נובע כי המדינה אף אינה רשאית להפלות בעקיפין על בסיס של דת או לאום כהקצאה של מקרקעי המדינה. פועל יוצא הוא, שהמדינה אינה רשאית לאפשר אפליה כזאת במקרקעי המדינה באמצעות העברה של המקרקעין לסוכנות היהודית. אין דבר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג1952, או באמנה שבין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית, המכשירים הפליה כזאת בהקצאת מקרקעין של המדינה. אכן, לפי סעיף 3 לאמנה, הסוכנות היהודית פועלת "על יסוד תכנית מוסכמת מראש עם הממשלה". אולם, לפי סעיף 8)ב) לחוק המעמד, שיתוף הפעולה שבין מדינת ישראל לבין הסוכנות היהודית צריך להיעשות "בהתאם לחוקי המדינה".

ברור לפי סעיף זה ולפי עקרונות יסוד, כי תכנית לשיתוף פעולה בין המדינה לבין הסוכנות היהודית אינה יכולה להיות תכנית מפלה. האפליה אינה מאבדת את האופי המפלה שלה, גם אם היא נעשית באמצעות הסוכנות היהודית, ולכן אין היא מותרת למדינה."

[לבג"ץ קציר (בג"ץ קעדן), לחצו כאן]

הפקידים בעקבות בג"ץ: תמ"א 35

תכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35, שפורסמה בנובמבר 2000, הוותה את המסמר האחרון בארון המתים של מפעל ההתיישבות. הממשלה אינה יכולה יותר לתכנון יישובים. רק רשויות התכנון (פקידים). הפקידים הגבילו יישובים לגודל של עד 500 מתיישבים; ובג"ץ מחייב ועדות קבלה לקבל גם תושבים ערבים (תופעה חד כיוונית, כי אין בנמצא יהודים שירצו ויוכלו לעבור להתגורר ביישובים ערבים).

להסכמה להפוך יישובים יהודים לישובים ערביים יש רציונל ויש גם סיבות טובות (ולא טובות...). אבל פגיעה בתכלית קיומה של הציונות - ב- Reson D'etre שלה, היא החלטה שצריך לקבל הציבור. לא פקידים, וגם לא שופטים! 

ועוד צריך לשאול: האמנם אפליה? האם יהודי יכול לרכוש בית ולגור ביישוב ערבי, אבל לערבי אסור?

דרושה רפורמה בבית המשפט העליון, כבר אמרו?

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם;
• אוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י.

מקורות והעשרה

• בג"ץ 6698/95 - קעדאן ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' פסק דין.
• עדי חשמונאי (2018), מחצית מהזוכים בקרקעות בכפר ורדים: ערבים, ישראל היום, 14/3/18.
• יועז הנדל (2018), דין כפר ורדים, כדין כפר שמריהו, ידיעות אחרונות, 18/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), הכל על מות ההתיישבות היהודית בא"י, באתר יצור ידע, ייצור ידע, 3/6/23.