[מותר להם הכל... צדקנים בע"מ... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
צַדְקָנוּת מוגדרת כ"התנהגות, תחושה או מצב נפשי שבו אדם חש כי הוא צודק, וכי תחושה זו מקנה לו עליונות מוסרית" (ויקימילון).
הנה העובדות: לרשת שוחרר סרטון שבו נראים הכדורגלנים אנתוני וארן, בר מזרחי, מישל רוס ורותם בוסקילה בעיצומו של אקט מיני עם אישה, ששונה מהסגנון הקונבנציונלי המוכר לכולנו.
רק פורסם והסערה פרצה. את העובדות כיסה גשם של פרשנות חד כיוונית; שהאשים, הרשיע ו'סקל בכיכר העיר' את הכדורגלנים כאנסים, וכמתעללים בבחורה מחוסרת הכרה... לא פחות!
התוצאה, שיימינג פומבי, הכאה פומבית על חטא של השחקנים, והשעיה מבזה של וארן מסגל בית"ר ירושלים.
האם אין פרשנות אחרת? כמובן שיש. משחקי מין מסוימים למשל. משחקי שליטה בהסכמה, שבהם יש שולט ויש נשלט (ממש לא לפי חלוקת המינים...). האם זו הדרך לאהוב? זה כבר טעמו האישי של כל אחד. אבל, האם זו עבירה? ממש לא!
- משחק שליטה זה משחק תפקידים. התעללות היא אמתית.
- במשחקי שליטה שני הצדדים נהנים, תוך כדי וגם אחרי. בהתעללות, אחד נהנה על חשבון השני.
- במשחקי שליטה, יש הרגשה טובה אחרי. התעללות גורמת לתחושות רעות ודימוי נמוך הרבה אחרי האירוע.
- במשחקי שליטה היצרים נשלטים. בהתעללות אין שליטה במעשים.
- במשחקי שליטה יש תמיד אפשרות מצד כל אחד מהצדדים לעצור. בהתעללות אין אפשרות כזאת.
האם זכותו של כל אחד להיות זכאי עד שהוכחה אשמתו? חד משמעית כן.
כל שאנחנו יודעי זה שהצעירה העידה במשטרה שהכל היה בהסכמה, חוץ משחרור הסרט לרשת (שהיא עבירה חמורה לכל הדעות) אונס - ואפילו מעשה מגונה - זה ממש לא!
[בתמונה: משחקי שליטה אינם, בכל הכבוד, התעללות. זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
בעקבות הסערה - שהתגלתה כ'סערה בכוס מים', רואיינה חברת הכנסת מיכל רוזין - מה'זועקות' הראשיות בפרשה - באולפן וואלה. היא נשאלה אם היא מצטערת ואם תרצה להתנצל על שכינתה את אנתוני וארן 'אנס'...
אז לידיעתכם, מיכל רוזין ממש לא מתכוונת להתנצל:
"אני לא נכנסת לשאלת ההסכמה שלה (של הבחורה)... כיוון שאני עוסקת הרבה מאוד בביזוי והשפלה וניצול מיני... הסכמה זה מושג מאוד מאוד רחב... הסרטון הזה לא מראה מיניות בריאה בהסכמה..."
אם היה רב אומר את הדברים הללו, היו אמות הספים רועדות. אבל ל'משטרת המחשבות' - שהשתלטה על חיינו ועל הרשתות החברתיות - מותר הכל:
- לקבוע בשבילנו מיניות בריאה מהי;
- להחליט בדיעבד אם הסכמתה של אשה למעשה כזה או אחר היא באמת הסכמה, או ניצול מכוער של חולשה נפשית...
- להגדיר מחדש אונס והתעללות, והכל על פי הנסיבות;
- לצפצף על החוק ועל זכויות הפרט, והכל למען המטרה הנשגבת...
[בתמונה: אם היה רב אומר את הדברים, אמות הסיפים היו רועדות... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
אני לא יודע מיהן החברות של מיכל רוזין ומהו מבנה האישיות שלהן, אבל אני נעלב בשביל הנשים שאני מכיר, וכואב איתן את הנזק שגורמים האנשים הללו להעצמה הנשית:
הן נשים חזקות. לא חסרות בינה ולא רפות שכל, יודעות להבדיל בין טוב לרע, ויודעות להתבטא היטב. הן לא זקוקות לפטרון שיגן עליהן ויפרשן אותן (בניגוד לרצונן); שילביש אותן, שלא תלכנה חשופות מידי חלילה ותהוונה מוקד משיכה לזאבים; שידאג שלא תשתנה אלכוהול, כדי שלא תאבדנה שליטה; ושינעל אותן בבית כדי שלא תיפגענה.
ובאשר לדמוקרטיה שלנו, כמו בעולם המערבי כולו, גם אצלנו מסתבר, שמי שמערער את שלטון החוק הם, בראש ובראשונה, אלו שלכאורה מינו עצמן להגן עליו. הם עושים זאת בעוצמה רבה, כל עוד מדובר ב'אנשים הנכונים'.
אבל, כששלטון החוק ודעותיהן האישיות מצויים בקונפליקט, הם תמיד יודעים יותר טוב!
[בתמונה: מיכל רזין... אנטומיה של צדקנות... צילום מסך מסרטון וואלה ספורט]
ייתכן שהייתה התלהמות יתר עם שחרור הסרטון, אך גם אתה מסכים ששחרור הסרטון הוא עבירה חמורה. לכן, "היציאה" נגד הצדקנים היא צדקנות קיצונית ומוגזמת הרבה יותר לצד השני. ולולא היו צדקנים (ולא צדקנים קיצוניים) בעולם, צדק לא היה פה.
אני מניח ששמת לב שמי שמואשם בהפצת הסרטון אינו מי שהואשם כאנס…
ושמי שהאשים חושב שהוא בסדר גמור, ושאינו צריך אפילו להתנצל על הנזק שנגרם…
דומה שגם צדק הוא בעיני המתבונן…