[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
בליל הסדר נחגוג את היציאה המיתולוגית מעבדות פיזית לחרות.
אבל עבדות אינה רק פיזית. זו נעלמה כבר באופן פורמלי, אבל אנו כולנו עבדים עדיין במובן אחד: אנו כבולים למחשבה האנושית, כפי שהתהוותה לאורך מיליוני השנים האחרונות. אנו עבדים להשקפות עולם קיצוניות ולאידאולוגיות, שאינן משאירות מקום לאחר ולשונה, לדעות החורגות מן המיינסטרים.
וכן, כולנו עבדים לרעיונות הגדולים שהונחלו לנו: לדת, לקפיטליזם, לדמוקרטיה ועוד. חלקנו מצליחים להשתחרר מהרעיונות הגדולים הללו - ואז, מעשה שטן, אנו מאמצים רעיון קיצוני אחר בו נדגול באדיקות. ומספיק לדבר עם חלק מהאתאיסטים, הטבעונים והקומוניסטים כדי להיווכח בנטייה האנושית לחפש לעצמנו מחדש, בכל דור ודור, את העבדות המחשבתית שתיתן לחיינו ולעצמנו משמעות.
[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
אלא מה? העולם מורכב יותר מכל מודל מחשבתי שאנו מנסים לכפות עליו, וכדי להבין טוב יותר את העולם ולהשפיע עליו ביעילות, אנו חייבים להיות מסוגלים לקבל רעיונות חדשים, לחשוב עליהם ברצינות, לתהות על פשרם - ולשנות את דעותינו במידת הצורך. זהו בסיס החשיבה המדעית, בזכותה הצלחנו להכחיד מגיפות, להגיע לירח ולהכפיל את תוחלת החיים האנושית. זוהי דרך חשיבה -=שעובדת=-, בדיוק מכיוון שהיא מסוגלת לבחון את עצמה ולהשתנות בהתאם למציאות.
לא קל לצאת מעבדות לחרות מחשבתית, אבל אם אתם רוצים לעשות זאת, אני ממליץ להתחיל כבר בסדר הנוכחי: קראו ספר שלא חשבתם שתאהבו; הזמינו אורח שונה ויוצא-דופן - גר מארץ נכרייה - ובקשו ממנו לספר על עצמו ועל מקורותיו; התווכחו מסביב לשולחן על רעיונות מנוגדים, בצעקות ועם מראי-מקום - וסיימו בחיבוק, כראוי למסובין סביב שולחן הסדר.
אני מאחל לכולנו שנצליח לצאת לחרות המחשבתית שראויה לנו, כבני-אדם ולא כאוטומטונים.
חג שמח!
