תקציר: הדיבור על גישות לגאולה מסביר גם את ההבדל בין המגמה המהפכנית, מלאת האמונה, של חלוצי מפלגות הפועלים; לבין חסידי ז׳בוטינסקי. בניגוד לחלוצים הפועלים, לז׳בוטינסקי - וגם לבנימין נתניהו, כאדם אירופי נאור משכיל ומודרני - לא היה מקום לרעיון הגאולה. אצל בן גוריון הכול סובב סביב קוסמולוגיה של גאולה…

עודכן ב- 20 באפריל 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

למאמר זה יש מאמר קודם של האלוף גרשון הכהן: 'בחזרה לעתיד'.

*  *  *

במאמרי הקודם: 'בחזרה לעתיד', כתבתי על שתי גישות היסוד המתארות את פני הגאולה, שלעתיד לבוא:

• האחת מתארת את הגאולה העתידית כשחזור והתגלות מחודשת של צורת הגאולה הראשונה, כאשר מה שעתיד לבוא כבר נקבע בדפוסי צורתו בנבכי העבר.
• הגישה השנייה הנבואית הקדומה, שאומצה על פי מסורת הקבלה, מציבה את הגאולה העתידית כחזון פתוח, מושפע בצורתו גם על ידי בני האדם המסורים למימושו.

[למאמר: 'בחזרה לעתיד', לחצו כאן]

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק

ועוד כתבתי, כי המהפכה הציונית ביסודותיה הרעיוניים שייכת במידה רבה לגישה השנייה. בתגובה, שלח אלי חברי ינון אנגולץ את שירו הנפלא של אמנון ריבק ממדרשת אורנים (ראו תמונה משמאל), כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם, המתכתב, לדעתנו, עם הגישה השנייה:

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

ההבדל בין הגישות הוא יסוד מחלוקת בדתות שונות

השוני בגישות לגאולה, הוא יסוד גדול במחלוקת מהותית המגדירה גם את ההבדל בין השיעה לסונה באסלאם; וגם את ההבדל בין גאולה קתולית לגאולה פרוטסטנטית:

הגישה הראשונה תופסת את התהליך כהיסטורי-ביולוגי, כמו זחל שיהיה גולם ולבסוף פרפר

זו התהוות קבועה מראש. במקום הזה יש ממשות לביטוי ״בסופו של יום, יתרחש כך וכך״. הגאולה מבחינה זו, גם אם צריך להיאבק עליה, היא שיבה לתור הזהב שהיה בעבר. זה היסוד הפונדמנטליסטי במובהקותו.

[בתמונה: מזחל לגולם לפרפר: התהוות קבועה מראש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

הגישה השנייה תופסת את המציאות כפתוחה להתהוות

הצורה הסופית מתפתחת לפי מאבקי האדם גם אל מצבים חדשים שלא הוכרו. בגישה כזו למאבק האנושי יש תפקיד מכונן גם כלפי התוכנית האלוהית שנקבעה כביכול מראש. זה יסוד היסודות של התשתית האמונית לרעיון האל (מה שקרוי בערבית ' אל מוּקאוומה'). לכן הרעיון הזה ביסודו כתפיסה מהפכנית לגבי המציאות תלוי בקוסמולוגיה שיעית ולא סונית (המושג ' אל מוּקאוומה' מתורגם בדרך כלל למושג העברי 'התנגדות' או לאנגלית - resistance - אבל, התרגום הזה מחטיא את העומק האמוני הטעון בביטוי זה.

מה שיש במושג המוסלמי, שאין ב'התנגדות', זה קוסמולוגית התהוות שבה המאמצים של המאמין מתניעים תהליך שינוי, כמו פעולת התערבות במערכת אקולוגית, שיכולה להוציא את המערכת משיווי המשקל. מתוך ההשתדלות של האדם מגייסים את ההתערבות האלוהית).

כאן נעוץ גם זרע ההסתייגות של החרדיות האשכנזית מנטילת האחריות לקידום הגאולה בידי החלוציות הציונית. המסורת הקבלית די זרה לאשכנזים. למרות שחלחלה לחסידות, היא התרכזה, בעיקר, בממד הישועה האישי.

מדוד בן גוריון ועד חסן אל בנא

המסורת הקבלית של חכמי צפון אפריקה ועיראק היא שמסבירה מדוע לא היה רב אחד ביניהם, שלא ראה בציונות בשורת גאולה. ההבדל בעיקרו נעוץ בהשפעה רבת הדורות של הנצרות על יהדות אשכנז.

הדיבור על גישות לגאולה מסביר גם את ההבדל בין המגמה המהפכנית, מלאת האמונה, של חלוצי מפלגות הפועלים; לבין חסידי ז׳בוטינסקי. בניגוד לחלוצים הפועלים, לז׳בוטינסקי - וגם לנתניהו, כאדם אירופי נאור משכיל ומודרני - לא היה מקום לרעיון הגאולה.

אצל בן גוריון הכל סובב סביב קוסמולוגיה של גאולה (ראו התמונה בראש המאמר).

בעקבות בן גוריון, הדבר הזה זוהה גם על ידי חסאן אל בנא (ראו תמונה למטה) - שהיה מייסדה ומנהיגה הראשון של תנועת האחים המוסלמים במצרים, וגם על ידי חומייני שבו גוריון היה עבורם מקור השראה...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים.
• מאמרן של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'בחזרה לעתיד';
• הרחבת המושג 'התהוות';
• אוסף המאמרים אודות שינוי ארגוני והשלכותיו;
• אוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה.
• מאמר: 'רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', יצור ידע, 30/3/18.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2018), בחזרה לעתיד, ייצור ידע, 30/3/18.
• יחזקאלי פנחס (2019), שינוי ארגוני ושינוי בכלל באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הפנים השונות של הגאולה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/4/23.
• גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה