[בתמונה: ציורי תנ"ך / שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, לחצו כאן]

עודכן ב-1 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שלישי מתוך שישה על נדב ואביהוא, בני אהרן, חטאם ומותם. למאמרים האחרים לחצו כאן: 

• אבי הראל: מהות חטאם של נדב ואביהוא בחנוכת המשכן;
• אבי הראל: חטאם של בני אהרן והקשר לדוד ולמיכל בת שאול;
• אבי הראל: וידום אהרון;
• דוד א' פרנקל: הרהורים על פרשת שמיני;
• פנחס יחזקאלי: פרשת שמיני שבספר ויקרא – שיעור בנהלים ארגוניים.

* * *

בפרשת שמיני בספר ויקרא, מתואר הטקס בו חנכו את המשכן, אולם כבר בתחילתו של הטקס נפל דבר שהעיב על האירוע כולו. המדובר במותם של שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא, שהיה להם תפקיד מרכזי בטקס האמור, אולם מתו במהלכו. פרשנויות רבות נכתבו אודות מותם וטיב חטאם, אולם רב הנסתר על הגלוי במקרה זה.

דבר החטא מובא בפסוק הבא: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת  וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"[1]. לפי פשוטו של מקרא, נדב ואביהוא נענשו בחומרה על כך שעברו על מצוות האל ביום חנוכת המשכן. העונש חייב היה להתבצע בזמן אמת, כי הם הקריבו אש זרה, שלא נצטוו להקריבה.

מקרה דומה של שמחה המונית הקשור בארון ברית ה', מסתיים אף הוא במותו של אדם צעיר לימים בשם עוזא. להלן תמצית הסיפור - מיד עם כיבוש עיר דוד[2] , מבקש זה האחרון להעניק לירושלים נופך דתי המתקשר עם זיכרון העבר. לכן הוא מבקש להעלות אליה את ארון ברית ה‘ מבית אבינדב אשר בגבעה, שם שהה הארון מאז ימי שמואל[3].

דוד אוסף עם רב בכדי להעלות את ארון הברית לירושלים, ואת הארון עצמו הוא מניח על עגלה חדשה, כאשר שניים מבני אבינדב, עוזא ואחיו  נוהגים בעגלה זו. ברם, השמחה הגדולה שררה בעם נקטעה באבחה אחת במותו של עוזא כדלקמן:" ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלוהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר, ויחר אף ה‘ בעוזה ויכהו שם"[4].

מותו של עוזא דומה מאוד למותם של שני בני אהרון. בשניהם המדובר ביום של שמחה לישראל. שם יום חנוכת המשכן, כאן יום העלאת הארון ברית ה' לירושלים. ובשניהם בתוך השמחה הגדולה התרחשו שני  אסונות גדולים: מתו נדב ואביהוא, מת עוזה בן אבינדב, ושני המקרים הללו מעלים קושי גדול.

[בתמונה: מות עוזה - ג'יימס טיסוט. התמונה היא נחלת הכלל]

התשובה הקונבנציונלית המסבירה את מותם של בני אהרון מצויה במדרש כדלקמן:" בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן: על הקריבה ועל ההקרבה, על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה"[5]. ואילו מותו של עוזא מוסבר בידי אברבנאל [6], על אתר, באופן הבא:" והיו במעשה (עוזא), פשיעות גדולות: האחת – שכפי התורה נשיאת הארון היה מוטל על הלויים בכתף, וכמו שאמר (במדבר ז' ט'): כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. ולכן היה מהחטא העצום במה שהרכיבו הארון על עגלה חדשה. השנית – לפי שגם הלויים לא היה להם ליגע בארון האלוהים ולא היו נושאים אותו בעצמו ונוגעים בו אבל ישאוהו במוטות. ולכן היה מהפשע אם נגעו הלויים בעצמות הארון, כל שכן שאר ישראל. השלישית – מיוחדת בעוזה, שלא היה לוי ולא היה לו רשות לאחוז בארון האלוהים".

עדיין למרות הפורמליסטיקה הדתית, במבחן האדם הסביר תירוצים אלה אינם משביעי רצון והקורא את הפסוקים הללו נשאר נבוך מולם.

את הפתרון אולי אפשר למצוא בדבריה הבאים של נחמה לייבוביץ (ראו תמונה משמאל):" בספר הכתוב שני מקרים מקבילים, או בתארו שתי סיטואציות דומות או שוות בעיקרן או בחלקם, עלינו להפנות תשומת לב רבה לשינויים שבין שני הסיפורים או התיאורים, להבדלים בבחירת המילים, להשמטות, להוספות, לשוני שבסגנון הדברים. כי ההבדלים אלה רומזים לעיתים לעניינים חשובים, וכמה דברים גדולים אשר יש להאריך בהם את הדיבור נרמזים בהשמטת מילה קלילה או בהוספתה"[7].

[בתמונה משמאל: נחמה ליבוביץ. אנו מאמינים כי אנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בפעם הראשונה שדוד מעלה את ארון ברית ה', נאמר כי:" וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים"[8], ולעומתה, לאחר מות עוזא העלאת ארון ברית ה' מתוארת באופן הבא:" וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר" וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר"[9].

על השוני בית שני הסיפורים אומרת נחמה לייבוביץ בהמשך דבריה כי:" ולפי זה נראה שלא רק על פרטי הדין לא הקפידו בפעם הראשונה (בעגלה ולא בכתף) ולא רק עוזא לבדו הוא שלא ידע האיך יש לנהוג בארון, אלא שכל הלך הרוח הכללי של ישראל היה בראשונה לא מותאם לקדושת הארון, וכן גם אין זה מקרה שהכלים שבהם לוותה התהלוכה שונים הם בשני המקרים".

אחרית דבר

מותם של נדב ואביהוא שני בני אהרון בחנוכת המשכן, כמו גם מותו של עוזא שהומת בגלל ששלח ידו אל ארון ברית ה' שלא ייפול מהעגלה בו הוא נישא, הם מהדברים הקשים והסתומים במקרא. כל תירוץ שנאמר בהם, לא נותן הסבר ראוי וקוהרנטי מדוע מוות זה קורה דווקא ביום שמחת העם. נחמה לייבוביץ מנסה לתרץ את מות עוזא באווירה הכללית ששררה בעם בהעלאת ארון ברית ה' בפעם הראשונה. מעבר לפורמליסטיקה הדתית הנוקשה, שיש לשאת את הארון בכתף ולא בעגלה, רק לוי יכול להיות סמוך לארון ועוד, הרי שגם אווירה של קלות ראש וחוסר רצינות דתית ביחס לארון ומשמעותו העמוקה הורגת. תרוץ דומה ניתן לומר במותם של שני בני אהרון. מעבר לכללי הטקס שלא נשמרו כראוי, הרי הגורם המרכזי לאי שמירה זו היא אווירה דתית לא ראויה שמשמעותה התנהלות דתית של קלות ראש וזלזול. במקרה כזה אין מחילה והתגובה האלוהית הינה קשה וכואבת. הלקח משני מקרים אלה ברור. השמירה על הקוד הדתי חשובה. אין לפגוע בריטואל הקבוע. ברם, גם שמירה על הכללים לא תגן על איש, ברגע שהוא מגיע למשכן או לארון ברית ה' באווירה של קלות ראש וחוסר רצינות. ולכן, לא בכדי ההפטרה[10] של פרשת שמיני היא מותו של עוזא, ללמדנו ששני המקרים זהים, הן בדרך הלא ראויה והן בתגובה האלוהית הקשה שבאה בעטיים.

[לאוסף המאמרים על פרשת שמיני, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שמיני.
• אוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שמיני באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 29/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על נדב ואביהוא בני אהרן, חטאם ומותם, ייצור ידע, 5/4/24.

[1] ויקרא, פרק י' פסוק א'.

[2] שמואל ב', פרק ה, פסוקים: ו'-י'.

[3] שמואל א', פרק ז'.

[4] שמואל ב', פרק ו', פסוקים: ו' – ז'.

[5] מדרש ויקרא רבה, פרק כ', פיסקה ו'.

[6] דון יצחק אברבנאל, מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד אשר ניסה למנוע את מימושו. 1437 – 1508.

[7] נחמה לייבוביץ, גיליונות פרשת שבוע, פרשת שמיני, תש"ל.

[8] שמואל ב', פרק ו', פסוק ה'.

[9] שם, פסוק ט"ו.

[10] הפטרה הינה קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות ובמועדי ישראל.