[בתמונה: יום בשורה מפיו של מצורע... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת תזריע מאזכר המקרא נגע אשר יכול לחול על האדם. המדובר בנגע הצרעת, שיכול להופיע במקומות שונים בגוף האדם.

כאשר נגע זה מובחן באדם, הוא מחויב ללכת אל הכהן כדי שזה האחרון יפסוק אודות הנגע ודרכי טהרתו:

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים"[1]. ואילו בפרשת מצורע, הצמודה בקריאתה לפרשת תזריע, בשנה עברית רגילה [2], היא עוסקת בתהליך טהרת המצורע מנגעו כדלקמן:

"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה"[3].

על המשמעויות הפרשנויות אודות נגע הצרעת וריפויה, התייחסנו כבר במאמרים קודמים. הפעם, נתייחס לסוגיה – האם יש להתחשב בבשורה המובאת על ידי מצורע. השאלה הזאת אינה תאורטית והיא נשאלת בספר מלכים ב', פרק ז'. ברקע של הדברים, מובא התיאור של הרעב הכבד בשומרון, בשל המצור ההרמטי שצבא ארם הטיל על העיר. בעקבות המצור, חלה האמרה תלולה במחירי המזון עד ש:" היות ראש חמור בשמונים כסף ורבע הקב חריונים בחמשה כסף"[4], רוצה לומר שגם החלקים הגרועים ביותר שניתן עוד למצוא ולאכול, עולים הון עתק.

יתרה מזאת. העורך מביא על אתר סיפור מזעזע, על הוויכוח בין שתי נשים, שסיכמו לאכול את בניהן, אולם האישה השנייה לא עמדה בהסכם זה. הוויכוח המר ביניהן מתרחש על פי הכתוב, במעמד מלך ישראל, שלשמע הדברים קורע את בגדיו, בשל ייאושו הרב מהמצב בשומרון.

[בתמונה: יום בשורה מפיו של מצורע... תמונה חופשית שהועלתה על ידי National Museum of Healt לאתר flickr]

למרות שהמצב נראה בכי רע, הרי הנביא אלישע מנבא כי תוך זמן קצר הרעב יפסק ומחירי המזון ירדו פלאים: "ויאמר אלישע שמעו דבר ה', כה אמר ה' כעת מחר סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון"[5], למרות שאלישע לא אומר כיצד הדבר יקרה, הרי יש בנבואתו אלמנט של ישועה בדמות הסרת המצור והפסקת הרעב בעיר שומרון. היות ואלישע מדבר באופן ערטילאי, שלישו של המלך, מטיל ספק רב בדבריו, וכך הוא עונה לנביא בהמשך לנבואות על אתר: "ויען השליש אשר למלך...ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמיים היהיה הדבר הזה". כתגובה עונה לו הנביא שהשליש לא יזכה לראות את הנס הממשמש ובא.

לאחר פתיחה ארוכה זו, ממשיך הסיפור אודות ארבעה אנשים מצורעים שישבו בפתחה של העיר שומרון. כפי שכבר נאמר קודם לכן, המקרא מצווה על המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה, אשר על כן המצורעים בסיפור שלנו יושבים במקום צדדי כדי לא לגרום לטומאה או להפרעה לתושבי העיר. אותם מצורעים סובלים אף הם מחרפת רעב גדולה, והם מחליטים לנקוט ביוזמה נועזת. היות ואין מזור בעיר שומרון הם מחליטים ללכת למתחם מחנה צבא ארם, וליפול בשבי כדי לזון את נפשם. לתדהמתם, הם מגלים שהמתחם הצבאי נטוש מחיילי ארם, שברחו מפאת קולות בדציבלים גבוהים שהושמעו באוזניהם מאת ה', קולות שדימו לפי הסיפור התנ"כי  מערך צבאי עצום שהולך וסוגר עליהם. אותם מצורעים אוכלים כיד המלך, ואף לוקחים שלל של זהב וחפצי ערך נוספים. בשלב מסוים, הם אומרים איש אל רעהו כי אין זה יאה להתעסק בגאולתם הפרטית בלבד כי:" לא כן אנחנו עושים היום הזה יום בשורה הוא ואנחנו מחשים...ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך"[6].

אשר על כן, ארבעת המצורעים חוזרים לבשר בעיר על נטישת צבא ארם. המלך לא מאמין להם, גם בשל היותם אנשים מתחתית החברה – מצורעים, וגם מהפחד שהמדובר  במלכודת של צבא ארם. המלך מחליט על בדיקה מודיעינית זהירה, אולם עד שממצאיה יצאו לאור, כבר פשטה השמועה בעם אודות נטישת צבא ארם, ובתוך זמן קצר התמלא המתחם הארמי בהמון אדם שבזז מכל הבא ליד. בתוך מספר שעות התמלאו שוקי שומרון בדגנים שהובאו ממחנה ארם, והתוצאה –מחירי הסולת השעורים צנחו, בדיוק לפי דברי הנביא אלישע.

המלך שעוד ניסה להשתלט על הכאוס שנגרם בגלל נטישת חיל צבא ארם, העמיד את השלישו לפקח על המתרחש, אולם העם רמס אותו בשער העיר למות כפי שאלישע ענה לו קודם לכן, עת הטיל שליש המלך ספק באפשרות שהמצור על שומרון יפסק, וכתוצאה מכך יבוא לקיצו הרעב הכבד בעיר. ההססנות, האם יש לקבל את המודיעין של אותם ארבעת המצורעים אינה נחלת הסיפור הזה בלבד. במאמר אחר, עסקנו בפירושם של פיוטי ההגדה של פסח. אחד מהפיוטים הללו, היה אז רוב ניסים, שחובר על ידי הפייטן הארץ ישראלי ייני, בן המאה החמישית [7].

הפיוט מונה בעקבות מדרשי חז"ל, את שפע הנסים שנעשו לישראל בלילה לפי סדרם, אולם משום מה, הנס של נסיגת צבא ארם, ושחרור העיר שומרון אינה מוזכרת אצלו כלל ועיקר, למרות שנסיגה זו, שוות ערך לנסיגת צבא סנחריב שצר על ירושלים, אירוע שייני מאזכר בפיוטו. ככול הנראה,דעתו של ייני לא הייתה נוחה בלשון המעטה, ממעשה הנס שפורסם בתחילה על ידי ארבעת המצורעים של ספר מלכים ב'. לתפיסתו הם אנשים לא ראויים, מה גם שסוף הסיפור מלווה באלימות קשה, הרג השליש של המלך. הדבר מצביע על חברה מפורדת אלימה ומשוסעת, שאזכרתה בשיר רק תפגע בזיכרון הקולקטיבי החיובי שייני מנסה ליצור בפיוטו.

[בתמונה: יום בשורה מפיו של מצורע... תמונה חופשית שהועלתה על ידי National Museum of Healt לאתר flickr]

הפייטן ייני אינו לבד בתפיסתו. גם המשוררת רחל, שנים רבות אחריו, חושבת בדומה לו, בשירה יום בשורה [8]:

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

[תמונתה של רחל המשוררת משמאל היא נחלת הכלל]

יתכן שרחל המשוררת, בדומה לפייטן ייני, רואה בבשורת הגאולה שבאה מפיהם של ארבעה אנשים מצורעים, בשורה שאינה ראויה להיאמר ולהישמע מפיהם.

אחרית דבר

פרשות תזריע/מצורע, עוסקת לכאורה בתחומים רבים שאינם רלוונטיים כיום, כדוגמת נגע הצרעת. אולם, אם נתבונן בהיבט הרלוונטי והעכשווי של משמעות הדברים, למשל האם ניתן לשמוע ולקבל אמירות מפיהם של אנשים הנמצאים בשולי החברה, הרי יש לנגע הצרעת רלוונטיות עכשווית.

גם אדם שנחשב נחות - מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו - אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.

יתכן, שזו גם אחת הסיבות, מדוע הפטרת פרשת מצורע, היא הסיפור על ארבעת המצורעים המובא בספר מלכים א', פרק ז'.

[בתמונה: אי המצורעים, כרתים, יוון. זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים על 'פרשת מצורע'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.

[1] ויקרא, פרק י"ג, פסוק ב'.

[2] בניגוד לשנה מעוברת שבה מצויים שני חודשי אדר, בגלל הפער שנוצר בין הלוח היהודי, המחושב על פי הירח לעומת הלוח האסטרונומי המחושב על פי השמש, כדי שחג הפסח יחול בעונת האביב.

[3] ויקרא, פרק י"ד, פסוקים ד' –ז'.

[4] מלכים ב', פרק ו, פסוק כ"ה.

[5] שם, פרק ז', פסוק א'.

[6] שם, פרק ז', פסוק ט'.

[7] אבי הראל, פירוש הפיוטים שנוספו להגדה של פסח – חלק א', ייצור ידע, מרץ 2018.

[8] יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב בשנת 1927, ונכלל בספר שיריה הראשון, ספיח, שראה אור באותה שנה. השיר כאמור מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.