[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
הצעת חוק הונחה על שולחן הכנסת ועיקרה "הכנסת רשאית להפסיק חברותו של חבר הכנסת שזומן לחקירה במשטרה וסירב להשיב לשאלות חוקריו מן הטעם שהתשובה עלולה להפליל אותו."
לעתים נגלית סתירה בין שני עקרונות יסוד:
- מחד גיסא, זכות השתיקה העומדת לכל חשוד;
- ומאידך גיסא, חסינות חברי הכנסת המאפשרת לו לקיים את שליחותו הציבורית מבלי שיוטל עליו מורא כלשהו מצד הרשות המבצעת לממש את זכותו, שהיא גם חובתו כלפי שולחיו.
ביטוי חריף לסתירה זו הוא ניצולה לרעה של זכות השתיקה על ידי חברי כנסת הנתונים בחקירה פלילית וממאנים לשתף פעולה עם חוקריהם בתואנה זו, תוך שהם מנצלים את חסינותם על פי חוק, להימנע ממעצר או מצעדים אחרים הננקטים כלפי "חשוד מן השורה" הנוקט בזכות השתיקה.
[למאמר המלא ב- ynet, לחצו כאן]
מטרתה של ההצעה, ליישב את המתח בין עקרונות היסוד האינטרסים באמצעות הליך שבסופו ניתנת הרשאה למליאת הכנסת להרחיק מכהונתו חבר כנסת שעשה שימוש בזכות השתיקה' בעת חקירה משטרתית' שבה נחשד בביצוע עבירה פלילית. ההצעה אינה מגבילה או מצמצמת את זכות השתיקה של חבר הכנסת - שהורחק מכהונתו ונעשה ככל אזרח - אלא מאפשרת הרחקתו מהכנסת, בשל ניקיון הכפיים הנדרש מנבחר ציבור, ומחויבותו היתרה לביסוס שלטון החוק.
זכותו של כל חשוד 'רגיל' לשמור על השתיקה הינה זכות יסודית ובסיסית ומהווה את לב ליבו של טוהר ההליך הפלילי המונע עיוות דין והשומר על זכויות החשוד כנגד רשויות אכיפת החוק. זכות זו התחזקה לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות זו של הנאשם הינה חלק מזכותו החוקתית לכבוד.
עקרונית, 'שתיקה' של חשוד אינה יכולה לשמש ראיה לחובתו, שהרי זוהי זכות יסוד של כל אדם.
שתיים אלה - זכות השתיקה וחזקת החפות - הינן מהאדנים עליהם שעונים דיני העונשין הישראליים. הן מהוות אבני בסיס להגנה על זכותו של נאשם להליך הוגן. מזכות השתיקה נגזרת חובת החוקר, להבהיר לחשוד - טרם שימסור גרסתו - כי אין הוא חייב לומר דבר. זאת על מנת לוודא, כי הוא ער לזכותו הבסיסית לשתוק; וכן על מנת לוודא כי ויתר במודע ומתוך רצון חופשי על זכות זו בעת מסירת אמרתו.
זכות זו נובעת מן העיקרון היסודי ועתיק היומין - אשר זכה להכרה חוקתית מפורשת במשפטן של מדינות רבות - ולפיו, כל אדם זכאי לחיסיון מפני הפללה עצמית בחקירה ובמשפט נגדו.
בצד זכות השתיקה של הנאשם, ניצב אינטרס ציבורי רב ערך שעניינו חשיפת האמת, העומד ביסוד תכליותיו של ההליך הפלילי, שנועדו להגן על שלום הציבור: למגר את הפשיעה, להגן על נפגעי עבירה, ולשקם את העבריין. בלא חשיפת האמת לא יושגו תכליותיו של ההליך הפלילי. במצב הרגיל, זכויות הנאשם - ובכללן זכות השתיקה - מתיישבות עם אינטרס חשיפת האמת, ואינן עומדות בסתירה לו.
עם זאת, לעתים מתנגשות זכויות הנאשם עם אינטרס חשיפת האמת. במקרים אלה נדרש איזון בין השניים. באיזון זה, גובר השיקול בדבר מניעת הסכנה להרשעת חפים מפשע על פני הסכנה שבזיכוי האשמים; משמע, חיוב אדם לענות לשאלות ולספק מידע, רק משום שהתעורר כנגדו חשד או שטפלו עליו אשמה. זאת, בעימות עם השוטרים החוקרים, בטריטוריה עוינת - קרי בתחנת המשטרה - מול שוטרים המנוסים בהליכי חקירה, השואפים "להוכיח כי ה"חשד" הוא אמתי. חיוב זה אינו מוצדק, וגורמם לנחקר עוול.
אין ספק כי כל נחקר זקוק להגנה העודפת - המוענקת לו כחשוד - כאשר מטרת חקירתו היא לחלץ ממנו הודאה, גם אם החקירה מתנהלת כדין ובהתאם לכל הכללים המחייבים.
מטבע הדברים, המוטיבציה של חוקרים - לחלץ הודאה מנחקר - נוצרת יחד עם גיבושו של חשד סובייקטיבי, ואין היא ממתינה להתפתחותו של חשד אובייקטיבי. לכן, יש חשיבות ראשונה במעלה בהקניית זכות השתיקה, ועמה חובת האזהרה, כבר בשלב גיבושו של החשד הסובייקטיבי.
