[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]
ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.
יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.
לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.
* * *
בדומה ל"חזון אפס" (אפס הרוגים בתאונות דרכים), שהתווה קלאס טינגוואל, מנהל תחום הבטיחות ברשות התחבורה השוודית בסוף שנות ה- 90, מציע פרופ' בועז סנג'רו בספרו Safety from False Convictions, חזון המשנה את צורת ההסתכלות על מערכת המשפט הפלילי: כשם ש"אף אדם אינו צריך להיהרג או להיפצע באופן חמור במערכת התחבורה", אף אדם לא צריך להיות מורשע ולהיענש על לא עוול, "מפני שחיי אדם הם מעל הכל", כפי שטוען בצדק טינגוואל.
[להרחבה בנושא הרשעת שווא, לחצו כאן]
את החזון תרגם טינגוואל לשורה של צעדים אופרטיביים וקונקרטיים, מאמץ משולב ומתמשך, הכולל חקירה של כל תאונה קטלנית. התוצאה היא ש"היום, כ 20- שנה אחרי ש"חזון אפס" הפך למדיניות רשמית בשוודיה, אנשים עדיין נהרגים על הכבישים, אך אין כמעט ספק לגבי השפעת חזונו של טינגוואל. למרות העלייה במספר כלי הרכב, מספר ההרוגים בשנה ירד מכ- 600 בשנות ה 90- לכ 250- בשנים האחרונות."
גם במערכת המשפט הפלילי מתרחשות תאונות, הרשעות כוזבות של חפים מפשע. אלא שכפי שמסביר סנג'רו, התאונות הללו נסתרות. כך, הרוב המכריע של הרשעות כוזבות מעולם לא זוהה, מה שהוביל למסקנה שגויה שהן זניחות, וכי מערכת המשפט הפלילי כמעט לא טועה. כתוצאה מכך, שום מחשבה מעולם לא ניתנה לבטיחות במערכת המשפט הפלילי, וזו מפגרת הרחק מאחורי תחומים אחרים של החיים.
כיום לאחר שנחשפו מאות מקרים של הרשעות כוזבות בעזרת בדיקות גנטיות, ומחקרים אמפיריים מצביעים על טעויות בלפחות 5% מהפשעים החמורים ביותר, וככל הנראה שיעור גבוה יותר בעבירות פחות חמורות, איננו יכולים יותר כחברה להתעלם מכך וגם מערכת המשפט הפלילי חייבת להיות מסווגת כמערכת קריטית לבטיחות.
חרף התנגדות רבים מעמיתיו, טינגוואל יישם עקרונות מתחום הבטיחות בתעופה שנועדו למנוע תאונות לפני שהן מתרחשות והוכיח שניתן לצמצם אותן מבלי לפגוע ביעילות התחבורה. בספרו, מציע סנג'רו ליישם עקרונות דומים במערכת המשפט הפלילי, שייעלו את הבטיחות במשפט הפלילי כך שגם הרשעות השווא וגם זיכויי השווא יקטנו, בין השאר משום שהרשעת שווא טומנת בחובה זיכוי עקיף של הפושע האמיתי.
בנובמבר 2017, כמעט תאונה שכזו נמנעה כאשר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע זיכה את חליל נמרי, אזרח ישראלי ממזרח ירושלים שהואשם כי תכנן לבצע פיגוע באילת. נמרי נעצר לאחר שפקיד קבלה בבית המלון זיהה אותו כאדם שהגיע בשלב מוקדם יותר למלון ושאל שאלות שעוררו את חשדו. כמה ימים לאחר מכן נתקל הפקיד באדם אחר, הבין שטעה בזיהוי וסיפר זאת למשטרה, אלא שבינתיים הודה נמרי בחקירתו בשב"כ בתכנון פיגוע. פרוצדורות זיהוי חשודים מתקדמות וזהירות מהסתמכות על הודאות בחקירה, היו מונעות משפט יקר וארוך וחוסכות לנמרי שנתיים מאחורי סורגים בצל האיום בהרשעת שווא ומאסר עולם.
יש לאמץ את הצעתו של סנג'רו ולכונן גוף מרכזי לפיקוח על בטיחות מערכת המשפט הפלילי בדומה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מכון כזה שיכלול חקירת הרשעות כוזבות ואירועים קרובים לכך, יכול כבר לצאת לדרך עם ההמלצות הקונקרטיות שמפורטות בספר של סנג'רו, הכוללות בין השאר הנהגת חובת דיווח על תקלות ותקריות במשפט הפלילי, חינוך חובה לבטיחות, טיפוח פיתוח תרבות בטיחות במערכת המשפט הפלילי, ועוד.
אל לנו לשכוח כי התנאים לפגיעה בחירות, כמו בשאר זכויות היסוד, מעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "ראש וראשון לתנאים אלו הוא הוכחת קיומן של ראיות לכאורה שהן הבסיס להצדקת שלילת החירות",[1] עצמאותנו והבטחת קיומנו כדמוקרטיה חופשית, כרוכה גם במחויבות המדינה לחירות הפרט מהאשמתו והרשעתו על לא עוול.
חג עצמאות שמח!
[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
[1] שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, השפעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על דיני המעצרים, הרצאה שנישאה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה ב-2 במרס 1995.
תודה מאיר, הערותיך חשובות לדיון
קשה לומר על פרופ' סנג'רו שהוא מפחד.
אדרבא, אני משוכנע שהיה שמח לגלות שהוא טועה ובישראל אין הרשעות שווא.
השופטת אפרת פינק, לשעבר סגנית בכירה לסניגור הציבורי הארצי וממונה על משפטים חוזרים, הסבירה מדוע כמעט לא ניתן לחשוף ולתקן הרשעות שווא בישראל:
"הבעיות הקיימות בישראל, המונעות איתור וביטול של הרשעות שווא ניתן למנות: אי שמירה של מוצגים לאחר המשפט, סירוב של תובעים להעמיד חומר ומוצגים לבדיקה, חוסר שיתוף פעולה מצד רשויות המדינה בחקירה ובגילוי של הרשעות שווא וכן פרשנות מצמצמת של העילות למשפט חוזר על ידי בית המשפט העליון. יש לפעול לשינוי כל אלה, אך העיקר הוא בשינוי הגישה: הגיעה העת להכיר גם בישראל בקיומן של הרשעות שווא ובצורך לחשוף אותן. הכרה כזו תביא לא רק לעשיית צדק ולתיקון עוול מוסרי מן המעלה הראשונה אלא גם להגברת אמון הציבור במערכת המשפט ולחיזוקה."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4318468,00.html
מחקרים רבים שנערכו בארה"ב הוכיחו שתופעת הרשעות השווא קיימת והיא רחבה. במחקר משנת 2014 חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד
מסבירים היטב את הקושי לדעת את שיעור הרשעות השווא הכללית. אם זאת, הם הצליחו בעזרת שיטות מתמטיות מתקדמות להעריך את שיעורן בקרב הנידונים למוות. בעבירות החמורות ביותר בהן נשמרות הראיות וקיימת ההקפדה והזהירות הרבה ביותר הם מצאו שכ 4.1% מההרשעות שהובילו לגזר דין מוות היו שגויות!
שארו בנפשכם מהן שיעורן בקרב העבירות הקלות יותר שרובן מוכרעות על סמך עסקאות טיעון וללא בירור ראיות?!
חג עצמאות מהרשעות שווא,
יוסף
ראו: http://www.pnas.org/content/111/20/7230
The rate of erroneous conviction of innocent criminal defendants is often described as not merely unknown but unknowable. There is no systematic method to determine the accuracy of a criminal conviction; if there were, these errors would not occur in the first place. As a result, very few false convictions are ever discovered, and those that are discovered are not representative of the group as a whole. In the United States, however, a high proportion of false convictions that do come to light and produce exonerations are concentrated among the tiny minority of cases in which defendants are sentenced to death. This makes it possible to use data on death row exonerations to estimate the overall rate of false conviction among death sentences. The high rate of exoneration among death-sentenced defendants appears to be driven by the threat of execution, but most death-sentenced defendants are removed from death row and resentenced to life imprisonment, after which the likelihood of exoneration drops sharply. We use survival analysis to model this effect, and estimate that if all death-sentenced defendants remained under sentence of death indefinitely, at least 4.1% would be exonerated. We conclude that this is a conservative estimate of the proportion of false conviction among death sentences in the United States.
מספר הערות קצרות מאד, והן אינן כוללות את כל הביקורת הקשה שלי על התיאוריות של סנגרו:
1. אין ספק שיש לעשות מאמצים להפחית הרשעות מוטעות של חפים מפשע.
2. בישראל מספר ההרשעות המוטעות המוכחות של חפים מפשע נמוך ביותר, ולא יותר מאשר מספר דו ספרתי, וגם לכך אין הוכחות.
3. עם כל הכבוד לסנג'רו, מבחינתו כמעט כל הרשעה היא הרשעה מוטעית, והוא מעולם לא ערך מחקר על הרשעות מוטעות בישראל. הוא מפחד מהתוצאות של מחקר כזה.
4. התיאוריה שלו מצוצה מהאצבע ואינה עומדת בכל קני מידה מדעיים, כי אי אפשר להפריך אותה. זאת, מאחר שהוא טוען שיש הרבה הרשעות מוטעות, אך הן לא התגלו.
4. גם במאמר הנוכחי מוזכר מקרה של "כמעט הרשעה מוטעית". מדוע? כי אין כמעט דוגמאות להרשעות מוטעות אמיתיות. עם כל הכבוד, גם המקרה של זוהר, המוכר לי אישית והיטב, אינו יותר ממקרה של "כמעט". מכאן, שגם במקרים של "כמעט", יש איתור מוקדם של חששות להרשעות מוטעות, וכך הן נמנעות, גם אם האיתור נעשה בשלב המשפט. הלא זו מטרת המשפט – לברר אשמתו של אדם.
5. גם בשוודיה, למרות הסיסמא של אפס הרוגים, עדיין יש לא מעט הרוגים. אף כי הייתה שם ירידה משמעותית בהרוגים, ב – 2015 נהרגו בתאונות דרכים בשוודיה 259 אנשים, במדינה שחיים בה כ – 10 מיליון אנשים, די דומה לישראל. אמנם מספר ההרוגים רב יותר מאשר בישראל, אך עדיין מספר משמעותי. אך, כדי להשוות, צריך להשוות לרמת מינוע ולנסועה, אחרת ההשוואה לא אמיתית.