היה זה שר החוץ היהודי של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר שטבע את המשפט, "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים".
[תמונתו של הנרי קיסינג'ר משמאל היא נחלת הכלל]
אין הוכחה טובה יותר לנכונות הדברים הללו, מהפיאסקו של ההתנגדות להכנסת גופתו של מהנדס החמאס שחוסל בירי בצאתו ממסגד במלאזיה, פאדי אל-בטש.
והנה, השר נפתלי בנט קרא למנוע את קבורתו עד שיושבו גופות החיילים הנעדרים, הדר גולדין ואורן שאול, והניע מהלך סרק, שסופו התבזות בינלאומית.
בעובדה,
הגופה הוטסה על ידי הסעודים ממלזיה. היא הוכנסה לרצועה ממצרים בצהרי ה- 25 באפריל 2018, יצאה במסע הלוויה המוני מבית ההלוויות המרכזי בג'בליה, ונקברה, כצפוי.
לישראל לא הייתה שום אפשרות למנוע את הכנסת הגופה לעזה. זו הייתה התבזות ידועה מראש. לשם מה?
כמה נקודות פוליטיות כבר ניתן היה להרוויח מזה? מי מבוחריו אינו מבין שאין לישראל מנוף אפקטיבי בסוגיה זו?
מה היה הטעם לנצל, ניצול ציני, את צערן של משפחות גולדין ואורון, ולטעת בהן תקוות שווא?
[לכתבה המלאה ב'סרוגים', לחצו כאן]
כל שהרווחנו היה סירוב של מצרים לבקשת ישראל, שהיה צפוי מראש ולא תורם דבר למערכת היחסים הישראלית מצרית.
היה שווה?
