[בתמונה: בר כוכבא - גיבור או משיח שקר? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי StudioX10 לאתר Pixabay]

עודכן ב-26 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

"איש היה בישראל, בר כוכבא שמו, איש צעיר וגבה קומה, עיני זוהר לו, הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור"...

בשורה וחצי זו מיטיב לתאר המשורר לוין קיפניס את דמותו של בר כוכבא בעין ציונית. לא מדובר במחולל מרד כושל, אלא בגיבור לאומי שיש לתת לו כבוד בפנתיאון של גדולי האומה. קיפניס מכניס את בר כוכבא כחוליה חשובה של מאבקו של עם ישראל על ארצו, למרות כישלונו המהדהד. יתרה מזאת. ל"ג בעומר בא לציין את גבורתו של בר כוכבא בשדה הקרב, ואף שימשה למודל ראוי למנהיגות צבאית אמיצה. ברם, היחס לבר כוכבא עבר מטמורפוזה מעניינת  אצל הוגי ימי הביניים ואנו נביא שתי דעות מרכזיות ביחס אל בר כוכבא, בכדי להמחיש את הדבר.

אחד המבקרים החריפים של בר כוכבא הוא אברהם אבן דאוד[1]. ביקרתו הקטלנית כלפי פועלו של בר כוכבא, ניזונה בראש וראשונה מדברי חכמים בתלמוד, שבגלל כישלון המרד העלימו את האירוע עד כמה שניתן, ואף מתחו על בר כוכבא ביקורת נוקבת. פרט לר' עקיבא שתמך בבר כוכבא, חכמי התלמוד האחרים ובראשם ר' יוחנן בן תורתא, חשבו אחרת.

על סמך ביקורת זו, שאין היא מבחינה בין דברי התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, חיבר אבן דאוד ספר סמי היסטורי בשם ספר הקבלה [2]. על פי האמור בספר, בר כוכבא הוא דמות שלילית שהביאה על עם ישראל את אחד האסונות הגדולים ביותר. מרד בר כוכבא מתואר אצל אבן דאוד: "מכה גדולה שלא נראתה ולא נשמעה לא בימי נבוזארדן ולא בימי טיטוס"[3].

לדעתו של אבן דאוד,ימי שלטונו של השליט הרומאי אדריאנוס בזמן מרד בר כוכבא, היו קשים לעם היהודי יותר מן האסונות שהתרחשו קודם לכן במרד הגדול כנגד רומי. מרד בר כוכבא לדידו הוא התגשמותה של חזונו הקשה של דניאל על משכילי עם שנכשלו בחרב ובלהבה [4]. מדוע מתייחס אבן דאוד בשלילה גורפת כלפי בר כוכבא? על כך ניתן לומר כי העיסוק בדמותו של בר כוכבא בא לענות על צריכים פנים יהודיים. באותה תקופה של אבן דאוד, הייתה תופעה של תסיסה משיחית, שגרמה לבלבול רב בקהילות היהודיות. הד לכך אנו שומעים גם אצל הרמב"ם, שנאלץ להתמודד עם תופעת משיחי השקר באיגרת תימן.

הפחד ממשיחיות שקר הוא כל כך גדול אצל אבן דאוד, עד שהוא משווה בספרו בין בר כוכבא לישו. שניהם לפי דבריו הם משיחי שקר שגרמו לעם היהודי נזק בל יתואר. הקו השלילי של אבן דאוד ממשיך הלאה אצל הוגי ימי הביניים היהודים, שבין הבולטים שבהם אנו מוצאים את הרמב"ם, מנחם המאירי [5] ויוסף אבן כספי [6]. לפי דעת אלה, בר כוכבא הוא דמות שלילית, שהביא אסון בקנה מידה היסטורי על העם היהודי. אבן כספי, מגדיל לעשות, ובפרשנותו לספר זכריה הוא מכנה את בר כוכבא כאוויל מוחלט [7].

במהלך המאה ה- 15, התחולל שינוי ביחס לבר כוכבא, ובראש הדוברים ביחס החיובי אליו עומד יצחק אברבנאל [8]. הפעם מתואר בר כוכבא כגיבור לאומי, וכאחד שעמד איתן כנגד אומות העולם. מדוע בשנים אלה דווקא מתחולל השינוי בדמותו ההיסטורית של בר כוכבא? האם אברבנאל לא היה ער לתוצאות הקשות של המרד שבר כוכבא עמד בראשו? כדי להבין את הלך הרוח האמור יש להרחיב את הדיבור אל עבר הפולמוסים היהודיים - נוצריים:

[בתמונה: הפעם מתואר בר כוכבא כגיבור לאומי, וכאחד שעמד איתן כנגד אומות העולם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Erika Wittlieb לאתר Pixabay]

עד המאה ה-13, הפולמוס היהודי-נוצרי נסוב בעיקר על ספרי התנ"ך. ומהמאה ה- 13 ואילך, פונה הפולמוס האמור גם כנגד הספרות התלמודית והמדרשית כאחד. חכמי הנוצרים מתעמקים בתלמוד, היות והם יודעים כי חיי העם היהודי מושפעים בעיקר מדברי חז"ל. בניגוד למצופה, הם מחפשים רמזים חיוביים על פועלו של ישו בכתבים היהודיים מצד אחד, תוך פסילתם מהצד השני. הגדיל לעשות ריימונדוס מרטיני [9], שבספרו פגיון אמונה, הוא מציג את העונש האלוהי על העם היהודי גם באמצעות כשלון מרד בר כוכבא. לאחר מכן ברוח דברים של מרטיני, תופס בר כוכבא מקום נרחב בדברי אנשי הכנסייה כדוגמת ויסנטה פרר [10]. בוויכוח המפורסם בטורטוזה, שהתקיים בין השנים 1413 – 1414, הכניס יהודי מומר בשם יהושע הלורקי את מרד בר כוכבא ללב הפולמוס היהודי-נוצרי האמור. היהודים בוויכוח אינם משיבים לטענות כי מרד בר כוכבא הוא שבט אפו וזעמו של האל על עם ישראל, ובשל זאת מחליט אברבנאל לאחר מכן, לכתוב דברי סנגוריה על דמותו של בר כוכבא, בספרו ישועות משיחו.

למרות שאברבנאל יודע כי בר כוכבא כשל במרד שעמד בראשו, הרי מטרת כתיבתו, בניגוד לאבן דאוד, היא פולמוס כנגד התקפות חכמי הנצרות. אברבנאל טוען, שאין המקורות היהודיים מספיקים מידע ראוי על המרד, ולכן הוא פונה לעיין בכתבים חיצוניים, נוצריים בעיקרם. דווקא על פיהם הוא טוען שבר כוכבא הוא דמות בלתי מנוצחת שפעלה באופן ראוי כלפי עם ישראל ועצמאותו.

מאותו זמן ואילך, מתחולל שינוי חיובי בדמותו של בר כוכבא, ולכן אין פלא כי גם ראשי הציונות - שחפצו לבנות אתוס של גבורה - החשיבו את בר כוכבא לדמות מופת. בשנות השמונים של המאה העשרים, פסק יהושפט הרכבי [11] כי מרד בר כוכבא היה אסון לאומי ומעשה חסר אחריות של העומד בראשו. וכך חזר הטיעון של אבן דאוד - שחשב במונחים דומים לזה של הרכבי - למקומו. למרות כל זאת, המיתוס של בר כוכבא חי וקיים, בעיקר בחגיגות ל"ג בעומר של ימינו, ובר כוכבא היה ונשאר דמות נערצת, בזכותו של יצחק אברבנאל.

[בתמונה: המיתוס של בר כוכבא חי וקיים, בעיקר בחגיגות ל"ג בעומר של ימינו, ובר כוכבא היה ונשאר דמות נערצת, בזכותו של יצחק אברבנאל. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aitoff לאתר Pixabay]

[לאוסף מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי ל"ג בעומר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), ל"ג בעומר ואירועי מירון באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/18.

[1] אברהם אבן דאוד הלוי היה היסטוריון, פילוסוף ואסטרונום יהודי שפעל בספרד. 1110 – 1180.

[2] ספר הקבלה חובר בידי אברהם אבן-דאוד בשנת 1160. הספר העוסק באפולוגטיקה יהודית מסורתית. הספר אינו מהווה תיעוד היסטורי מדויק של המאורעות. מטרתו הייתה לשרת את היהודים בוויכוח המתנהל אל מול הקראים שביקשו לערער על עקרונותיה של היהדות המסורתית.

[3] ספר הקבלה, מהדורה מדעית מאת גרשון דוד הכהן, 1969, עמוד 12.

[4] דניאל, פרק י"א, פסוק ל"ג.

[5] מנחם בן שלמה המאירי מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. 1249 – 1310.

[6] יוסף אבן כספי, פרשן מקרא, פילוסוף נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות. 1279 – 1340.

[7] זכריה, פרק י"א, פסוק י"ז.

[8] יצחק אברבנאל, מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד. 1437 – 1508.

[9] ריימונדוס מרטיני (Raymundus Martini), חכם נוצרי שנודע בעיקר בשל חיבורו פגיון האמונה נגד המוסלמים והיהודים. 1220 – 1285.

[10] ויסנט פרר  המכונה גם ויסנט פרר הקדוש, היה נזיר מיסיונר דומיניקני מוולנסיה.  1350 - 1419.

[11] בספרו חזון, לא פנטזיה: לקחי מרד בר כוכבא וריאליזם במדיניות בימינו, ירושלים: דומינו, 1982.