[בתמונה: נאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני. מאחוריו, ג'ון ביינר, יו"ר בית הנבחרים דאז (משמאל); ואורין האץ', הנשיא הזמני של הסנאט (מימין). התמונה היא נחלת הכלל]

אחת התוצאות שנלוו להחלטתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על פרישה מהסכם הגרעין, הייתה מיתוגו של בנימין נתניהו כגאון מדיני. אז ברשותכם כמה מילים....

נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקני, בשלישי למרץ 2015, היה מאוד חיוניי והניע לא מעט תהליכי חקיקה פנים אמריקאים. אם בוב קרוקר, יו"ר וועדת החוץ של הסנאט לא היה מתפשר עם הנשיא דאז, ברק אובאמה, על מועד האישור של הסכם הגרעין על ידי הסנאט, ההסכם בכלל לא היה נחתם, ונתניהו היה רושם את הגדול שבניצחונותיו המדיניים. 

ביוני 2015 התחיל הקמפיין לנשיאות של המועמד דונלד טראמפ. עד שלב מאוחר מאוד במהלך הקמפיין, נתניהו בכלל לא חשב שטראמפ יזכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית, ולאחר שזכה, לא חשב שינצח את הילרי קלינטון. בניגוד ל- 2012 שאז נתניהו הימר ציבורית על המועמד הרפובליקני, מאט רומני וכשל; הפעם הוא שמר על ניטרליות ועל שקט. 

לנתניהו שיחק הפעם המזל - למרות שנקט במדיניות פאסיבית - וטראמפ זכה; אבל עם התנהלות קצת אחרת של הילרי קלינטון, זה יכול היה בקלות להסתיים אחרת. 

איפה שהוא כן נקט במדיניות אקטיבית (בסוריה) הוא הכניס, לטעמי, את ישראל לעמדת חיסרון, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

עקבי? בהחלט! גאון מדיני? הכל בעיני המתבונן...