[למקור התמונה, לחצו כאן]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

אירועי הגדר בעזה שהתרחשו בעיצומו של טקס חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים, ביקשו להדגיש את הזיקה שמבקשים הפלסטינים ליצור מאז הצהרת בלפור, בין המפעל הציוני, לבין אסונם.

התמונות מעזה סיפקו לאבו מאזן הזדמנות נוספת, להניף בו זמנית את שני הדגלים המסורתיים:

• דגל המאבק הפלסטיני על ירושלים כמאבק דתי לאומי;
• ודגל המאבק ההומניטרי בשם הצדק וזכויות האדם.

על חנוכת השגרירות אמר: "זו לא שגרירות, זו התנחלות בלב ירושלים";  ואת אירועי עזה תאר כ"טבח מהקשים שידענו".  החיבור בין שני האירועים, הוא התכלית והמניע לעוצמת ההתפרעות שעוצבה ונוהלה כתפאורה מהדהדת למחאה, כנגד מה שנראה לפלסטינים ולמוסלמים רבים ברחבי האזור, כהשפלה בידי הממשל האמריקאי.  זו התמונה שביקשו לעצב: בירושלים ישראלים ואמריקאים מחייכים בברכת שהחיינו, ובעזה נהרגים פלסטינים.

המפתח - תכני האמונה

מי שמבקש להבין תופעות במזרח התיכון, חייב להתבונן בתופעות במבט הממוקד לתכני האמונה. השאלה ששואל עצמו המאמין המוסלמי לנוכח החגיגיות הרשמית שליוותה את פתיחת השגרירות, היא האם זה רצונו של אללה, דווקא לקראת הרמדאן? בכל דרך, המאמין יודע לזהות במציאות מצבי חולשה, מה שמכונה "מרחאלת אל איסתדעף". את השאלה הזו, מבקשים לברר מתוך ההקרבה הכרוכה במאבק. בהיבט זה, לא המצב הכלכלי הוא בשלב זה הכוח המניע. על רקע ירושלים, מאבקה של עזה יכול להתקבל בעולם הערבי כמאבק עמוק ומקיף מעבר למחאה על תנאי הקיום הקשים.

המערכה המתנהלת בגבול עזה כנגד מדינת ישראל, מנוהלת היטב בידי המטכ"ל ופיקוד הדרום, אך עדין לא הובנה בישראל ובעולם, במלוא משמעויותיה. בממדיה הגלויים, בעיצוב תפאורה מתאימה, המערכה מנוהלת  כמרי אזרחי בלתי חמוש. בממדים הסמויים, היא מתגלה, לעומת זאת, כתופעה אחרת: המערכה מובלת במלוא ממדיה על ידי הנהגת חמאס, בהשתתפות פעילה של לוחמי חמאס, בעירוב לוחמים מוסווים וחמושים, בתוך קהל אזרחי בלתי חמוש. הפעולה מוכוונת לשימוש מושכל במיקוד עיקרי לזירת התודעה. מדובר למעשה  במיקוד לארבע זירות תודעה: הפלסטינית, האסלמית, הישראלית והבינלאומית.  מאמץ מיוחד מוקדש לתיווך האירועים ברשתות החברתיות, במיומנות מקצועית מרשימה.

[למקור התמונה: לחצו כאן]

לבירור התופעה ראוי למקד מבט מתבונן בהצבת האירועים תחת דגלי "צעדת השיבה". מיתוג זה מעצים את המסר כי מחאתם  מבקשת משהו מקיף מעבר לשיפור תנאיי החיים  בג'בליה ונוצייראת. ביטויי כמיהת השיבה מדגישים כי מקומם שם הוא רק תחנת ביניים עד שישובו לבתיהם באשקלון רמלה ויפו. . הגם שחמאס מעולם לא קיבל את פתרון שתי המדינות העומד ביסוד תהליך אוסלו, הרי שמיתוגה הגלוי  של המערכה בסיסמת "השיבה", בלא שהדבר יעורר התנגדות בינלאומית כלשהי,  מציב את האירועים כאיום אסטרטגי כנגד מדינת ישראל.  כאן ההסבר לתמיכה הציבורית הרחבה שמעניק בעניין זה הציבור בישראל למדיניות הממשלה ולדפוס פעולת צה"ל. גם לנו גם להנהגת החמאס ברור כי מאבק השיבה,  מחזיר את הסכסוך הישראלי פלסטיני, אל  תוצאות מלחמת  1948.

לישראל אין בשעה זו ברירה אלא להגן על גבולה ועל יישובי הגבול. אולם המצב בו נתון צה"ל בקרב הגנה כאשר היוזמה נתונה בעיקרה בידי האויב, מחייב שינוי. במוקדם או במאוחר כפי שהוחל כבר אתמול, יאלץ  צה"ל  ליוזמה אופרטיבית התקפית.