[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 11 באוגוסט 2019
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ריבונות (Sovereignty) היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים. המשפט הבינלאומי רואה את הריבונות - לפחות להלכה - כזכות החוקית של מדינה להפעיל כוח, הן פנימה; והן החוצה. הריבונות היא שמקנה למדינה את הלגיטימציה לאכוף את חוקיה ולהגן על גבולותיה בעזרת ארגונים חמושים (צבא, משטרה, שב"כ, מוסד וכדומה).
האלוף במיל' גרשון הכהן טוען, כי המפתח עתיק היומין להתנהלות ריבון טמון במושג, שלימות ניגודית או שלימות הניגודים: היכולת בה בעת, לאסור ולהתיר (הכהן, 2019).[להרחבת המושג: 'שלימות ניגודית', לחצו כאן]
כאשר הריבון מוציא אדם להורג בכיכר העיר, הוא מבטא את יכולתו ליטול חיים. מידי זמן רצוי לו לבטא גם את ההפך. כאשר הנידון למוות עולה לגרדום והמלך גוזר חנינה, ריבונותו וחירות רצונו מתבטאים כמופת לכוח הענקת החיים המצוי בידיו. ריבונות בהיבט זה, כפי שהובן כבר בעת העתיקה, היא פעולה החותרת לשוות לשליט את כוחות השליטה וההענקה המיוחסים לאל. היא מתבטאת במקום בו נכרכים יחד שתי היכולות: ליטול חיים או להעניק חיים (הכהן, 2019).
אחד ההיבטים הקושר ריבונות ולגיטימציה הוא החסינות הריבונית, כלומר: חסינותה של מדינה מפני תביעות בבתי משפט של מדינות אחרות, על פעולות שנקטה למימוש ריבונותה (ויקיפדיה: ריבונות).
משמע, עצם קיומה של 'ריבונות' מוכרת, מקנה - לפחות לכאורה - לגיטימציה בינלאומית; ולהיפך. היעדר ריבונות הוא, לכאורה, סיבה לחוסר לגיטימציה בינלאומית. זו הסיבה לנטייה האנושית הטבעית להתכנס לתוך מה שמכונה 'גבולות מוכרים'.
בנסיגה מלבנון בשנת 2000; ומרצועת עזה ב- 2005 היה צפי שחזרה ל'גבולות מוכרים' של המדינה, תחזיר לה את הלגיטימציה הבינלאומית. השבת הלגיטימציה הזו על ידי התכנסות ל'גבולות מוכרים', היא גם נימוק חשוב שמועלה בשיח על גורל יהודה ושומרון.
[להרחבה על משמעותה של ריבונות, לחצו כאן]
[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]
'לגיטימציה בינלאומית': המשגה
'לגיטימציה' היא מַתַּן הֶכְשֵׁר או הַקְנָיַת כַּשְׁרוּת. הכרה שסובייקט רשאי לבצע פעולה או להחזיק בזכות כלשהי, למשל בזכות להנהיג ולשלוט על אחרים (ויקיפדיה: לגיטימציה).
'לגיטימציה בינלאומית' היא הַקְנָיַת זכות על ידי הקהילה הבינלאומית.
האם לפעולה למימוש ריבונות תהיה תמיד לגיטימציה בינלאומית?
ממש לא!
בפועל, היחסים הבינלאומיים אינם מושתתים על כיבוד ריבונותן של מדינות, אלא נמדדים בהקשרים של עוצמה (Power).
התרגום של עוצמה ליחסים בינלאומיים מגולם במושג עוצמה לאומית (National Power): היכולת של שחקן אחד בזירה הבינלאומית (ארגון, מדינה או גוש מדינות) לקדם את האינטרסים הלאומיים שלו, להשפיע על המערכת הבין-לאומית ולהפגין עליונות בתהליכי מיקוח בין-לאומיים. זוהי היכולת לאלץ שחקן אחר לשנות את התנהגותו, גם אם שינוי זה מנוגד לאינטרסים הלאומיים שלו.
עוצמה לאומית נקבעת על ידי פרמטרים של גודל, אוכלוסיה, עושר ויכולות צבאיות, וגם של גיבוי בינלאומי: של גורמים אחרים המצרפים יחד - מסיבותיהם - את עוצמתם המצרפית ויוצרים עוצמה גדולה יותר.
[להרחבת המושג, 'עוצמה לאומית', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'אינטרסים לאומיים', לחצו כאן]
משמע: מקור הלגיטימציה הבינלאומית הוא ההעוצמה ולא הריבונות! מה שקובע הוא, אם אני חזק; ולא, אם אני צודק!
הריבונות יכולה להיות סיבה טובה, רק כשנוח לבעל העוצמה להשתמש בה, וכל עוד סיבה זו אינה סותרת אינטרסים הלאומיים של קבוצת מדינות בעלי עוצמה לאומית זהה או גבוהה יותר.
אם מישהו מתכוון לחלל את ריבונותך, ויש לו העוצמה, הוא יעשה זאת, וגם יוכל להשיג לגיטימציה לפחות מחלק מה'שחקנים' בזירה הבינלאומית.
כך לדוגמה, ריבונותה של צ'כוסלוסקיה - והלגיטימציה שלה להגן עליה - לא עניינו איש בדיונים על הסכם מינכן, ב- 30 בספטמבר 1938:
- גרמניה ביקשה 'לבלוע' את חבל הסודטים (בטווח הקצר) ולחסל את ריבונותה של צ'כוסלובקיה בטווח הארוך;
- יתר המדינות ביקשו למלט את עצמם - בכל מחיר - ממלחמה עולמית נוספת בתוך פחות מ- 30 שנים:
[בתמונה: הסכם מינכן. כשנוח, משתמשים בעוצמה כדי לחלל את ריבונותה של מדינה לטובת אינטרסים חשובים יותר]
למה העזתים מצליחים לאתגר את הריבונות הישראלית?
הסיבה לכך - שהעזתים, למשל, יכולים לאתגר בהצלחה את ריבונותה של ישראל, תוך שימוש בגיבוי הבינלאומי שלהם - היא הוכחה נוספת לכך, שמקור הלגיטימציה היא העוצמה ולא הריבונות.- כשהשטח היה כבוש, בעבר, הייתה הסיבה לניגוח, סוגיית הלגיטימציה והיעדר הריבונות.
- כשהלגיטימציה - להגן בכוח על הריבונות - קיימת לכאורה, עושים שימוש בהאשמות אחרות, כמו 'טבח', 'רצח עם' ו'מרחץ דמים'.
[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]
ומה בפעם הבאה?
הזמן עובר, ויגיע הרגע שבו ישראל שוב תעמוד בפני לחצים למסור שטחים ביהודה ושומרון ובגולן, תמורת הלגיטימציה שתקבל, לכאורה, מהקהילה הבינלאומית לזכותה להגן על עצמה בגבולותיה הריבוניים.
אז, כדאי מאוד שהיסטוריית היחסים הבינלאומיים תשאר חקוקה במוחותינו. אם היחסים הבינלאומיים אינם מושתתים על כיבוד ריבונותן של מדינות, אלא נמדדים בהקשרים של עוצמה (Power), אזי כדאי לישראל לא להתפתות ולבצע רק פעולות שמגדילות את עוצמתה ולא מפחיתות אותה.
מסירת שטחים ביהודה ושומרון מקטינה עוצמה, וככל שתקטן עוצמתה של ישראל, תקטן בפועל גם הלגיטימציה בהתאמה!
[לאוסף המאמרים על 'ריבונות', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- ויקיפדיה: ריבונות.
- ויקיפדיה: לגיטימציה.
- פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה לאומית, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
- גרשון הכהן (2016), מחיר הריבונות, ייצור ידע, 11/5/16.
- גרשון הכהן (2019), למי אכפת משטחי C?, ייצור ידע, 11/8/19.
