[בתמונה: שחקני הכדורגל של בריטניה מצדיעים במועל יד (על פי דרישת הגרמנים), בפתיחת משחקם עם נבחרת גרמניה ב- 14 במאי 1938, באצטדיון האולימפי בברלין. הצילום הוא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ניתוח רשתות ארגוניות, מורכבות וניהול בקבוצות ספורט תחרותי, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 במאי 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.[1]

*  *  *

במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, נעשה הכדורגל לחלק אינטגרלי מהפוליטיקה הארצית. עלייתם לשלטון של מוסוליני באיטליה והיטלר בגרמניה, הקנו למשחקי הכדורגל הבין ארציים מימד ומשמעות לאומית כפי שלא היה להם מעולם. קודם עליית היטלר לשלטון, נבחרת הכדורגל של גרמניה לא הייתה היהלום שבכתר בכדורגל האירופאי. נהפוך הוא. בשנת 1931, הובסה גרמניה במשחק בין ארצי כנגד אוסטריה בתוצאה 6 -0.

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשלהי חודש ינואר 1933, היה תפקידו של הספורט לאמן את חיילי העתיד של הצבא. מעבר לממד הכושר הגופני, היה כאן גם הערמה על חוזה ורסאי [1] שאסר על גרמניה להקים צבא גדול. למרות כל הניסיונות להשוות לספורט סוג של אימון צבאי, הרי השלטון הגרמני לא צלח בכוונתו כאשר דובר על כדורגל. האנשים סרבו לראות בו סוג של אימון צבאי. לכן, ניסו הנאצים לרתום את הכדורגל למכונת התעמולה הארסית שלהם. ב- 19 במרץ 1933, נפגשו נבחרות הכדורגל של גרמניה וצרפת על כר הדשא. היה זה המשחק הבין לאומי הראשון בעידן הנאצי, והאוהדים הצרפתים חששו להגיע לברלין פן יבולע להם. המשחק אמנם התנהל בשקט, וגרמניה אף הובילה 3 -1, אולם במחצית השנייה חל מהפך והצרפתים השוו את התוצאה ל- 3 -3. האכזבה הגרמנית ניכרה היטב בכתבות בעיתונות הגרמנית, אולם עדיין היא לא עסקה בעליונות הגזע הגרמני שהושפל במשחק ידידות זה.

[מימין, הכדורגלן הנאצי, פריץ שפאן, שקיבל במתנה חנות של שני יהודים - סאלי מאייר ויולי ליכטמן - שגורשו מעירו בימי השלטון הנאצי. לפי הרישומים הם נלקחו לאושוויץ ונרצחו ב-1942] 

בברלין הבינו קברניטי הרייך השלישי שיש להשקיע רבות בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, לקראת אולימפיאדת ברלין 1936. זאת נוכח העובדה שנבחרת הכדורגל הגרמנית הייתה מושא להערצה של מיליוני גרמנים. עובדה היסטורית ידועה כי היטלר עזב את האצטדיון האולימפי בברלין, כדי להימנע מלהעניק מדליית זהב לרץ השחור ג'סי אוונס [2] מארה"ב. לעומת זאת, לא ידועה כמעט העובדה כי הוא עזב גם משחקי כדורגל שבהם גרמניה לא כיכבה בלשון המעטה. לרוע המזל, באולימפיאדת ברלין 1936, זכתה קבוצת הכדורגל של איטליה במדליית הזהב, לאחר שניצחה את הנבחרת האוסטרית. גרמניה נדחקה לקרן זווית ומנהיגי הרייך לא נכחו במשחקי הנבחרת שלהם, שדרכה לא צלחה.

בתאריך 14 במאי 1938, שיחקה נבחרת אנגליה כנגד נבחרת גרמניה. המשחק נערך באצטדיון האולימפי בברלין, והוא זכור במיוחד נוכח הצדעת הבריטים במועל יד קודם תחילת התחרות. היה זה אחד מרגעי השפל הגדולים של הכדורגל הבריטי, בעיקר לאחר שהעולם כבר עמד על קנקנה של גרמניה ושליטיה.

כאשר מעיינים בעיתונות התקופה, ניתן לראות, כי הגרמנים דרשו מכל קבוצת כדורגל שמשחקת מולם, שתצדיע במועל יד בזמן ניגון ההמנון הגרמני, גרמניה מעל הכול. הנבחרת האנגלית הייתה יכולה להחליט שהיא לא מקבלת את הדרישה הגרמנית אולם היא בחרה שלא להחליט ובסופו של דבר הצדיעה במועל יד, כאשר ענני המלחמה בין גרמניה לבריטניה החלו להראות באופק. ההצדעה האנגלית הפכה לסמל למדיניות הפייסנית של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין [3], שחתם על הסכם מינכן [4] עם היטלר. התמונה של הנבחרת האנגלית מצדיעה במועל יד, פורסמה בכל העולם ביום שלאחר המשחק, והדבר נוצל היטב בידי התעמולה הגרמנית. מה שהגרמנים פרסמו בצנעה, היא העובדה שנבחרת אנגליה הביסה את הנבחרת הגרמנית בתוצאה 6 – 3.

באותה שנה 1938, הכדורגל האנגלי העסיק פחות את הגרמנים, ודאגתם הגדולה הייתה דווקא נבחרת הכדורגל של אוסטריה. בתאריך 3 לאפריל 1938, מספר ימים קודם הצבעת האוסטרים על אישור הסיפוח הגרמני [5], שיחקו שתי הנבחרות הלאומיות האמורות בווינה. המשחק כונה בידי התעמולה הגרמנית כמשחק הסיפוח, והכוונה שהוא יסתיים בתיקו. ברם, הנבחרת האוסטרית ניצחה את גרמניה 2 -0, והאוהדים האוסטרים יצאו מגדרם נוכח ניצחון זה. בעקבות המשחק, תהו הגרמנים על הלאומיות האוסטרית, אולם כעבור שבוע, הצביעו 99% מן האוסטרים על הסיפוח לגרמניה.

ב – 4 ליוני 1938, נערכו משחקי גביע העולם בכדורגל בצרפת. המשטר הנאצי רצה לנצל את האירוע ולחגוג את סיפוח אוסטריה. בשורות הנבחרת הגרמנית שולבו גם שחקני כדורגל אוסטרים, והכותרות של עיתוני גרמניה היללו את הנבחרת המאוחדת, בסיסמא - 60 מיליון גרמנים ישחקו בפריז[6]. אולם עד מהרה התברר כי הנבחרת המשולבת גרמנית/אוסטרית, אינה יכולה לנצח את נבחרתה החלשה של שוויץ, שכפתה תיקו 1. במשחק הגומלין הובסה גרמניה בידי שוויץ 4 – 2, וחזרה בבושת פנים לגרמניה.

עד חזרתה של הנבחרת הגרמנית הביתה היא הספיקה להצדיע בכל הזדמנות במועל יד, בזמן ניגון ההמנון הגרמני, ואת זאת הקהל הצרפתי לא אהב כלל ועיקר. כאשר התרחשה הצדעה שכזו, הקהל הצרפתי קרא קריאות בוז, ואף רגם את השחקנים הגרמנים בבקבוקים, ביצים ופירות העונה. כל זאת היות ופרצופה הפוליטי של גרמניה החל להיחשף מה שגרם לצופים הצרפתים לצאת מהאדישות שלהם ולהביע באופן בוטא את דעתם על גרמניה ומדיניותה.

הכישלון המשולב של הנבחרת הגרמנית /אוסטרית, גרמה לאוסטרים לא מעטים להתריס בפני גרמניה, כי שחקניה אינם טובים דיים. בשולי הדברים, הכוכב האוסטרי הגדול ביותר של אותם זמנים, מתיאס שינדלר [7] (ראו תמונה משמאל), סירב ליטול חלק במסע של הנבחרת המשותפת לגביע העולם, הטענה כי בגיל 35 הוא זקן מדי בכדי לשחק כדורגל. הנאצים לא אהבו לקבל סירוב מאיש, ובמהלך חודש ינואר 1939, נמצא שינדלר מת בדירתו יחד עם חברתו. הסיפור הרשמי של השלטונות היה כי הוא מת בגלל תקלה בתנור הביתי, כך שגזים רעילים הכריעו אותו ואת חברתו. אולם רק מעטים האמינו לסיפור זה, וחשבו בליבם כי היה כאן רצח מתוכנן מראש, בעקבות הסירוב של שינדלר לשחק בנבחר הכדורגל המשולבת גרמניה/אוסטריה.

[תמונתו משמאל של מתיאס שינדלר היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

כדורגל אינו רק משחק ספורטיבי גרידא, וכבר קודם במלחמת העולם השנייה, הוא הפך לכלי של הפוליטיקה הארצית. הנאצים ראו בו כלי שיחפה מצד אחד על כוונותיהם, ומצד שני, מיצג ספורטיבי הבא להכשיר את גרמניה בקהילת העמים, גם לאחר שהמסווה של הרייך השלישי החל להתגלות. פרט להצדעה הבריטית במועל יד, רוב הצופים באירופה לא קנו את התעמולה הגרמנית האמורה, מה גם שנבחרת הכדורגל הגרמנית של אז, הייתה נבחרת חלשה, שהתקשתה לנצח נבחרות שוליות בכדורגל האירופי. ניתן להרחיב את המילים על הספורט גם כשובר מחיצות פוליטית, כדוגמת משחק הפינג –פונג המפורסם בין נבחרות ארה"ב וסין בשנת  1971[8] אולם מקוצר היריעה התמקדנו כאן במספר דוגמאות היסטוריות הקשורות לפוליטיקה  ולמשחק הכדורגל.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ניתוח רשתות ארגוניות, מורכבות וניהול בקבוצות ספורט תחרותי, לחצו כאן]

הערות

[1] חוזה ורסאי, הסכם שלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, שנחתם במסגרת ועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-28 ביוני 1919.

[2] ג'יימס ג'סי אוונס, היה אתלט אמריקאי, מגדולי האתלטים בכל הזמנים. אוונס השתתף באולימפיאדת ברלין 1936, בה זכה ב-4 מדליות זהב בריצת 100 מטר, 200 מטר, קפיצה לרוחק ובריצת שליחים 4 כפול מאה. 1913 – 1980.

[3] ארתור נוויל צ'מברליין, מדינאי בריטי מהמפלגה השמרנית, ראש ממשלת בריטניה בתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה ובשנה הראשונה להתנהלותה.1869 – 1940.

[4] ועידת מינכן הייתה ועידת פסגה שכונסה ב- 29 בספטמבר 1938, לפני מלחמת העולם השנייה, בין אדולף היטלר, נוויל צ'מברליין , אדואר דאלאדיה(ראש ממשלת צרפת) ובניטו מוסוליני. בוועידה נידונה דרישתו של היטלר לספח לגרמניה את חבל הסודטים, שלא היה שטח בריבונות גרמנית ושמאז הסכמי השלום בתום מלחמת העולם הראשונה היה תחת ריבונותה של צ'כוסלובקיה. בוועידה נקבע סיפוחו לגרמניה של חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. לאחר מכן הפכה הוועידה לשם נרדף למדיניות פיוס כלפי שלטון עריץ ותוקפן.

[5] האַנְשְׁלוּס, סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי ב-12 במרץ 1938, בעקבותיו המדינה האוסטרית בוטלה והפכה למחוז ברייך הגרמני.

[6] קופר, ס. אייאקס, הולנד והמלחמה, ספרית מעריב, 2003, עמוד 53.

[7] מתיאס שינְדֵלָר, כדורגלן אוסטרי. נבחר ככדורגלן האוסטרי הטוב ביותר במאה ה-20 במשאל של הארגון הבינלאומי להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל ‏ וכספורטאי המאה של אוסטריה. 1903 – 1939.

[8] נבחרות הפינג פונג של שתי המדינות שיחקו זו עם זו במסגרת אליפות העולם שהתקיימה ביפן במארס 1971. "כדור קטן מביא כדור גדול", הגדיר זאת מנהיג סין דאז מאו צה טונג. בעקבות המשחק ביקרו בסין משלחות אמריקאיות בראשותם של הנרי קיסינג'ר וריצארד  ניכסון, ובכך נסללה הדרך לכינון יחסים דיפלומטיים בין סין לארה"ב בשנת 1979.

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.