אלעד רזניק: כפופים במדינה דמוקרטית

[בתמונה: היררכיה... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

במדינה דמוקרטית ראשי הארגונים החשאיים הם שכפופים לראש הממשלה הנבחר. לא להיפך ולא בכדי!

מטריד שבתוך הדרג המצומצם - שהוביל את מדינת ישראל באחת מצמתי ההכרעה היותר משמעותיים שידעה המדינה - לא שררו יחסי אמון בין ראש הממשלה ושר הביטחון לבין הרמטכ"ל ראש המוסד ואולי גם ראש השב"כ. 

[למאמר המלא בהארץ, לחצו כאן]

כשאין יחסי אמון חובתם המקצועית והדמוקרטית של ראשי הארגונים הכפופים, לשים את המפתחות על השולחן ולהתפטר. 

מי שלא התפטר, ובא להתבכיין על ראש הממשלה הנבחר, X שנים אחרי שפרש מתפקידו, מעיד בעצם מעשיו על כמה דברים: 

  • ראשית על היותו בעל אינטרס. איזה אינטרס? בדרך כלל פוליטי!
  • שנית, שמערכת היחסים לה הוא היה שותף - בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי - לא הייתה באמת כה חסרת אמון, כמו שהוא מנסה להציג... (אז חזרנו לסיבה הראשונה...).
ההיסטוריה הצבאית במדינת ישראל מלאה בדוגמאות בהן הצבא נדרך, ונקט בצעדים הראשונים שאפשרו פעילות לפני קבלת האישורים החוקיים על ידי ממשלת ישראל. הדוגמה המפורסמת ביותר (שאני יכול לחשוב עליה כרגע) היא מבצע אנטבה. תארו לעצמכם שמפקד חיל האוויר, בני פלד והרמטכ"ל מוטה גור, במקום לאפשר למבנה להמריא מאופירה בדרכו לאנטבה, בשעה שהממשלה דנה בנושא, היו מורים למטוסים להמתין על הקרקע באופירה...

בין נבחרי ציבור לעובדי ציבור

הפרשות הללו - שחוזרות שוב ושוב - מחזירות אותנו לדיון במדע המדינה על ההבדלים בין נבחרי ציבור לעובדי ציבור, ואם עובד הבכיר יכול להיבחר רק על סמך כישורים, או גם על בסיס השקפה פוליטית וזהות רעיונית עם הקברניט.

דומה שהתשובה ברורה!

[למאמר, 'עובדי ציבור מול נבחרי ציבור – מודלים של יחסי גומלין', לחצו כאן]

העשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *