[לריכוז המאמרים באתר על 'פרדיגמת חשיבה מזרחית', לחצו כאן]
רק התחילה התקפת צבא אסד בדרום סוריה, ונחילי פליטים החלו משתרכים לכל עבר, ברכב וברגל, לעבר מעברי הגבול בישראל ובירדן. העולם התרגל כבר מזמן. האו"ם מעביר את מיליארדי הדולרים שנתרמים לפליטים לידי שלטון אסד (הנוהל קובע שהכסף מגיע לידי הריבון במדינה הנתמכת... חחח...) ולנו זו הזדמנות להתבונן ולנסות להבין. למה הם בורחים?
הם בורחים, משום שלפי פרדיגמת החשיבה המוסלמית, המנצח הורג את הגברים ולוקח הכל, כשהוא עושה בנשים ובילדים כרצונו. זו אינה המצאה של שלטון אסד. זו עובדת חיים במזרח התיכון.
זו הסיבה האמתית שהערבים ברחו מפה ב- 1948 (ונכון, היה בהחלט גם סיוע ישראלי לכך בחלק מהחזיתות). הם ברחו כי הם הבינו את החוקים. כך קרה גם ב- 1967). אם יגיע היום, וצבא ערבי יכבוש יישובים ישראלים, הוא ינהג בדיוק כך. זו התרבות וזו הדרך!
זו לא מנטליות של כנופיות. זו פרדיגמת החשיבה של האומה הערבית. הליגיון הערבי היה צבא בעל מסורת בריטית. אבל לאחר נפילת כפר-עציון במלחמת העצמאות, נערך טבח אכזרי במגיניו: 127 לוחמים נפלו באותו יום בכפר-עציון, רק ארבעה נותרו בחיים!
[בתמונה: זו התרבות וזו הדרך... לתמונת המקור לחצו כאן]
קול הרע"ם מקהיר... תקשיבו למילים!
מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב- 1967, התקליט הראשון שאותו רצתי לקנות (למרות שלא היה לנו פטיפון בבית...) היה "קול הרע"ם מקהיר" (ראו למטה). נהגנו לשבת אצל מי שהיה לו פטיפון, לשמוע ולהתגלגל מצחוק לשמע השיבושים הלשוניים של הקריין. למשמעות המילים לא שמנו לב.
חזרתי לתקליט הזה עכשיו והריהו לפניכם למטה. השיבוש מצחיק. המילים ממש לא. משקפות תרבות:
"אוי ואבוי לפושעים... זוהי שעת החשבון... אנחנו נהרוג אתכם כמו זבובים... המוות לכם בבוקר או בערב; ואם יבוא הלילה, אז נלביש אתכם בשמלה השחורה שלו, ויזנק המוות אליכם מכל מקום. עצתנו לכם הייתה תמיד שתעזבו את הגיהינום הציוני. שתעזבו את הבסיס האינפריאליסטי ישראל. רבבות קיבלו את עצתנו וירדו מישראל; ועתה, עליכם ללכת בעקבותיהם...".
תמחקו ישראל ותכתבו סוריה... ממש אותו הדבר. זה דינו של הנכבש בחלק זה של העולם!
הצד השני של התקליט
סכסוך המשפחות ג'רושי-קראג'ה כמקרה בוחן
טעימה מהחוקי העוצמה במזרח התיכון ניתן לקבל מסכסוך הדמים שבין משפחות ג'רושי וקראג'ה, בשנות ה- 90 של המאה הקודמת:
בין שתי המשפחות שהתגוררו בשכנות בשכונת ג'ואריש ברמלה התנהל מאבק עקוב מדם - שנמשך שמונה שנים ושבמהלכו נרצחו 24 בני אדם. הסכסוך כלל צבירת אמצעי לחימה רבים, נשק, לבנות חבלה ואפילו מטול לאו, שהופעלו נגד המשפחה היריבה. כל ניסיונות הסולחה והגישורים למיניהם נכשלו. גם הכנסת כוחות מובחרים של המשטרה לשכונה - דוגמת היחידה ללוחמה בטרור - לא הרגיעה את הרוחות.
במלחמת ההתשה הזו זכתה במאי 1998, משפחת ג'רושי, וכרגיל במקומותינו, המנצח לוקח הכל. בני קראג'ה נאלצו להסכים לגלות מרמלה. החשבון הוגש למדינת ישראל ששילמה... נקבע כי חמולת קראג'ה תוצא מהשכונה, תפוצה כספית על ידי המדינה, ובני המשפחה יקבלו דירות ביישוב הערבי אליו ייעקרו. לאחר שהתברר, שאין ישוב ערבי המוכן לקלוט אותם, בשל החשש מהתחדשות מעשי האיבה, נאלצה המדינה להקצות להם דירות ביישוב חריש! בן קראג'ה שיכנס לרמלה דינו מוות, עד היום! (יחזקאלי, 2017).[להרחבה על משפחת ג'רושי, לחצו כאן] [להרחבה על משפחת קראג'ה, לחצו כאן]
האם אנחנו מבינים?
האם אנחנו מודעים ללבה הרותחת, המבעבעת על סף דלתנו?
כמובן שלא. אצלנו, עולם כמנהגו נוהג. על משמעות הפליטות במזרח התיכון אנחנו חושבים רק בהקשרים הומניטאריים, אבל פליט במונחים מזרח תיכוניים הוא בר מזל. הוא עדיין בחיים...
ואצלנו? רק בשבוע שעבר, התקיים דיון בכנסת על ההצעה לביטול גיוס החובה לצה״ל. ברחובותינו, עולם כמנהגו נוהג. אנחנו נוסעים בנתיבי איילון, וגורדי השחקים הגבוהים נוסכים בנו ביטחון.
ב- 1914 עמדה אירופה בשיא תפארתה ועושרה, ותושביה גאים ובטוחים בעצמם. כל העושר הזה הפך לעיי חרבות בארבע שנות מלחמה. כדאי שנבין את גודל האתגר שצופן לנו העתיד בעשור הקרוב...
