3 thoughts on “גדעון שניר: להיפטר מתרבות האשמה על יחסי יהודים-ערבים בישראל!”

1. התגובות של שניכם נראות כאילו עברתם דרך הפקולת למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב,
   להם יש אחריות – נניח 20% , אבל 80% אצלנו??? אולי אתה לא קורא טוב שיותר ממחצית ערביי ישראל שוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ציונית. בכל מדינה אחרת היו מעתיקים אותם מזמן. אין הבדל בינהם לבין אחיהם בעזה אלא בדמיון שלנו. הם לא ממלאים את חובתם האזרחית ואין סיבה שיהיו אזרחים בעלי זכויות שוות. ממש כפי שאתה מעתיקתושבי ישובים ישראלים בסיני ועזה אתה יכול להעתיק תושבי ישראל ערבים ולהעביר אותם לגדה ולעזה. זה שהם עשו מהמקומות האלו
   מקום חסר תרבות שאי אפשר לחיות בו זה לא עניננו. הערבים תושבי ישראל רואים את עצמם חיים בארץ זרה תחת שלטון זר שניתן לנצל ולהונות אותו. הם לא שונים ממוסלמים במדינות סקנדינביות. יש לך תריסר חברי כנסת שונאי ישראל שמיצגים אותם ומביעים את דעותיהם. אדם צריך להיות מאד לא מציאותי לשקר לעצמו שזה אנחנו שאשמים שלא נותנים להם לרצוח אותנו

   הגב

2. כתבה מיתממת שמנסה לטשטש את העובדה הפשוטה שהריבון השולט הוא מדינת ישראל והמיעוט הוא הערבי,
   שהמצב בשטחים הוא של עוצר, הגבלות מחמירות, עוני ותנאים לא סבירים למחיה,
   שבדרום אין הכרה בכפרים שלמים שמתקשים לקיים חיים ללא חיבור נאות לחשמל ומים וללא תנאים בסיסיים
   שהגזענות והלאומנות היהודית ושנאת הזר והאחר רק הולכת ומתחזקת – והממשלה רק ששה ללבות את השנאה ומחוקקת חוקים של הדרה והפקעת זכויות.

   נכון שלשני הצדדים יש אחריות- אך היא ממש איננה שווה.
   לא נוכל לרחוץ בניקיון כפינו במצב הנתון ולהגיד שהצד השני אשם.
   כנראה שבעידן הנוכחי כל תירוץ לאסקפיזם ולאדישות מוחלטת לאחר הוא לגיטימי ואף מנחם,
   מאמר זה הוא עוד אחד בשרשרת ההשתקה וההכחשה של מצב שהפתרון לו לא נראה באופק.
   הייאוש מביא להכחשת המצוקה ומצב האחר.
   ולכן חשוב בימים אלה לשמור מכל משמר על ניצוץ האחריות – הוא גם זה שנותן תקווה.

   הגב

3. אמנם גם להם יש אחריות – נניח 20% , אבל 80% אצלנו. – דוגמאות:
   – הפליה בתקציבים לאורך שנים של הישובים הערבים והתשתיות אליהם
   – הדרת השפה הערבית מהמרחב הציבורי. ואי לימוד השפה והתרבות הערבית בבתי הספר
   – הפליה בתחבורה הציבורית לישובים ערבים.
   – הפליה באי קבלה לעבודה של ערבים במגזר הציבורי והפרטי.
   – אווירה גזענית מול ערבים וליבוי הדעה לפיה כל הערבים הם בוגדים (בעוד שרובם רוצים להתפרנס ולא שותפים לטרור)
   – יחס מקל למי שפוגע בערבים – לדוגמה החנינות והשילוב מחדש של חברי המחתרת היהודית שעסקו בטרור ואף כמעט פוצצו את מסגד אל אקצה
   – היחס של המשטרה כלפי מהומות ערבים (אפשר להשוות למהומות של מזרחיים או של חרדים או של אתיופים)
   – הצעות להעביר את הערבים לפלסטין. או לגרש אותם לחלוטין יחד עם ערביי השטחים לירדן או למדינות אחרות.

   האחריות היא קודם כל של הצד החזק- אנחנו – לפני שהיא של הצד החלש. להבדיל ממהגרים איסלמיים לאירופה הם יושבים כאן במשך מאות שנים – גם הם יש בתוכם מהגרים ממקומות אחרים מהמזרח התיכון, הבדל נוסף הוא הסכסוך הלאומי שיש.

   האחיות שלהם היא רבה – ולא קשורה רק אליהם אלא בכלל לאי קבלת המערב על ידי ערבים ומוסלמים במזרח התיכון ובכלל – לא צריך להיות תמימים, אבל אנחנו לא מסייעים בכך שאנחנו ממאיסים אליהם את החיים והופכים אותם לאזרחים סוג ג'.

   הגב