[לאוסף המאמרים 'על זנות וצביעות' לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
לאחרונה הגיש עו"ד יעקב שקלאר עתירה נגד מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, אשר חסמה אתרי אינטרנט בהם מפורסמים צילומים פורנוגרפים וסרטונים לצד מודעות של שירותי ליווי ועיסוי, שהמדינה רואה בהם מכבסת מילים לדבר האמתי - שירותי זנות. ניסוחים מעודנים של השירותים המוצעים הוצגו בפני מחלקת הסייבר בניהולו של ד"ר חיים ויסמונסקי, אך שם דחו את הגרסה החדשה ופנו לבית המשפט (זוהר וקריסטל, 2018).
העתירה מציפה היטב את הסוגיות הבעייתיות ואת כפל הלשון של חלקים בצנועה הפמיניסטית... איך הופכת תנועה ליברלית לדת פוריטנית?
[לכתבה המלטה של אמיר זוהר וזיו קריסטל ב'פוסטה', לחצו כאן]
סוף עידן התמימות...
המתירנות המינית הייתה אחד הדגלים המרכזיים של מהפכת החופש והפרחים בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. 'עשו אהבה ולא מלחמה', ו'סקס סמים ורוקנרול' הפכו ממשובת נעורים לאתוס תרבותי שהוביל דור שלם. הגל הזה קרס, תחת שובר הגלים של הפמיניזם.
הבעייתיות של הפמיניזם מתחילה כאשר הוא חורג ממטרותיו, כתנועה ליברלית מהפכנית צודקת, שמטרתה ללחום באפליית נשים. המלחמה הזו מוצדקת מאוד מבחינה חברתית ומבחינה חוקית כאחת, אבל לא כשזירת הלחימה מתרחבת, ממלחמה נגד סקסיזם למלחמה נגד סקסואליות.
חריגה זו החלה עם המצאת המושג הדמגוגי והדסטרוקטיבי "אובייקט מיני", ויישומו ליחסי גבר-אישה במקרים כמו פורנוגרפיה או פרסומים המשתמשים בגוף האישה. נעשים אמנם ניסיונות 'לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'; כלומר, לשמר את החופש המיני כמרכיב יסודי בחילוניות הפרוגרסיבית, יחד עם המגמות החדשות, אבל זה לא ממש עובד.
המאבק בהחפצת נשים, בהטרדות מיניות, בניצול, במערכות יחסים פטריארכליות - מחזיר את החברה לדפוסים שמרניים מובהקים: כשבכנסת מועלות הצעות חוק נגד שיפוץ דוגמניות בפוטושופ; כשארגוני נשים מוחים נגד תמונות הענק של בר רפאלי בטרמינל 3; כששיחות מילואים גסות הופכות להטרדה מינית, עם משמעות משפטית; וכששוק המין בתשלום - שפעל דורות בצילן של כל החברות - הופך ל'סחר בנשים' – איך שלא תסובבו את זה, זו לא אטמוספרה של מתירנות מינית.
השתנו יסודות התקשורת הבין מגדרית המודרנית
המאבק בהטרדות ובהחפצות הפך לכה רחב ואפקטיבי, עד שהוא שינה את יסודות התקשורת הבין מגדרית המודרנית: פעם גבר היה רואה אישה יפה ומפנטז על מגע מיני. היום הוא רואה אותה ומדמיין כתב אישום. מה בין זה לבין פרשת העריות שבתורה? בשניהם העבריין מוקע אל עמוד הקלון והעונש ניתן בידי אדם.
וכאן קרה משהו מוזר: רבנים הרי היו אמורים לשתף פעולה בהתלהבות עם המגמות הללו, למרות שהעמדות הפמיניסטיות הם מבחינתם "כוותיה... ולאו מטעמיה"; כלומר, הגעה לתוצאה המבוקשת, אולם בדרך אחרת לגמרי ועם הנחות יסוד אחרות. בשורה התחתונה: ניטרול המיניות במרחב הציבורי הוא ערך דתי מובהק שכלול בדיני הצניעות.
רמת התיעוב של הפמיניסטיות כלפי הרבנים ורמת הפחד של הרבנים כלפי הפמיניסטיות היא כל כך גבוהה, ששיתוף פעולה שכזה לא מתקיים בפועל; אולם, שניהם שואפים לאותה תוצאה "שמירת נגיעה".
אשר לנושא הזנות, פמיניסטיות רבות רואות בזנות ניצול מיני של האישה ודורשות הוצאתה מחוץ לחוק. ידוע, כי בהקשרים אחרים, למשל, בעניין של הזכות לעשות הפלה, מצהירות הפמיניסטיות כי רק לאישה יש זכות על גופה (ולא לממשלה או לפוליטיקאים). אז על סמך מה הן מרשות לעצמן, בו בזמן, לגזול זכות זו מהאישה כשהמדובר בבחירתה לעסוק בזנות ולדרוש מהממשלה להעניש אותה ואת צרכניה בשל כך?
זוהי צביעות נוראה, ופטרנליזם מהסוג הגרוע ביותר. אמרה פעם זונה באמסטרדם: "ביזנס הוא ביזנס, אהבה היא בולשיט, וכסף הוא סובניר"... העלמה שאמרה את המשפט הנ"ל לא הייתה זונה חסרת ייחוס; אלא דווקא דוקטורנטית אינטליגנטית שמצאה לנכון להרוויח את לחמה בתור מה שהחברה קוראת "זונה" ואני מעדיף לכנות בשם "דיילת מין".
[מקור התמונה המקורית, האתר: KF. לחצו כאן]
אז מי היא זו, ואיזה היא הפמיניסטית הוחכמה מספיק כדי להעמיד את עצמה מעל לסטודנטית האינטליגנטית, ולעשות החלטות במקומה לגבי גופה?
אפילוג
פמיניסטיות יקרות! אני אתכן לאורך כל הדרך במלחמת השחרור שלכם; אבל, התשובה לשובניזם גברי אינה שוביניזם נשי המגדיר את הגברים כ"אויב"; והתשובה לדיכוי המיני של האישה אינה דיכוי המיניות או דמוניזציה של המין בסגנון הפונדמנטליסטים הדתיים, אלא להפך, ליברליזציה של המיניות או אמנציפציה מינית. רק כאשר המיניות תשוחרר מהנטל של הסטיגמה הרואה בה דבר מלוכלך או משפיל או נחות, רק אז ייעלם הסטנדרט הכפול המפלה בין גברים ונשים. רק אז תיפול חומת האבן החוצצת בין גברים ונשים ותיהפך לחלון הזדמנויות; רק אז תוחלף האלימות בעדינות והמתח השלילי בין אויבים ייהפך למתח חיובי בין אוהבים.
כשיגיעו זמנים אלה, נשים תפסקנה להגדיר את ההחפצה (האובייקטיביזציה) המינית שלהם על ידי גברים כדבר מעליב או מביש, אלא להפך; כאות של כבוד וגאווה; ותשובתן של הנשים להחפצתן המינית על ידי גברים לא תהיה התנגדות וזעם, אלא דווקא, ההחפצה המינית של מחפיציהן.
[לאוסף המאמרים 'על זנות וצביעות' לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]
אבל רוב הזונות לא הופכות להיות כאלה מתוך בחירה, אלא מתוך התדרדורת כלכלית, נפשית וגופנית – לדוגמה נערות שנזרקו מהבית , עברו התעללות והזנות היתה עבורם "קרש הצלה" שהתברר בהמשך כמלכודת. עם 20-40 גברים ביום זה לא ממש חוויה נעימה – אז נשים שותות או מתמכרות לסמים כדי להדחיק את המצב, ואז הן כבר חייבות לעבוד בזנות .
אין סימטריה בין גברים ונשים ביחס למין . הדבר נובע מטעמים בילוגים – זכרים רוצים מין עם כמה שיותר נשים, ונמשכים בקלות לרוב הנקבות. נקבות מעוניינות בזכר המושלם מבחינתן. לשכב עם הבחור הלא נכון ועוד עם הרבה כאלה – זה תמיד עונש.
בינתיים זונות לאלימות קשה, ניצול מידי סרסורים וסרסורות, סמים, חטיפות , אונס והתעללות מצד "לקוחות" – בוא ניתן קודם הרבה יותר הגנה על הזונות (נוודא לדוגמה שנערות לא נפלטות לשם מחוסר ברירה, שאין סרסורים וכו') ואז נחשוב מה הכי טוב. וכמה חופש יש באמת ב"מקצוע הזה".
יחסי מין באים לשם קרבה אינטימית ואו כדי להוליד ילדים. כאשר עושים אותם לשם כסף הסימן הוא שהפרטנו עוד תחום בחיים – הפרטה של הנפש. הכל סחיר. פונדמטליזם של השוק.