[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Conmongt לאתר Pixabay]
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]
ככל שמתקרב העימות בעזה, יש לרשתות יותר זמן מסך למלא, וה'מומחים' חוזרים לפקוד את הסלון שלנו, ומה שמדהים הוא שהם שכחו הכל ולא למדו כלום...
אז אני מתחיל לאסוף את גיבובי השטויות שמסתובבים סביב אוזנינו-שחלקם נתרם לנו גם מבעלי תפקיד בארגוני הביטחון...
אתם מוזמנים לסייע...
שטות מספר אחת: אף צד לא רוצה בעימות... חמאס נגרר...
כשהייתי מפקד משטרה, נהגו שוטרי להתייחס אל תקיפות בין אנשים כאילו הם מהאו"ם. משמע, שניים נתפסו מחליפים מהלומות, נלקחו לתחנת המשטרה ולשניהם נפתח תיק פלילי (קראנו לזה, 'תקיפה הדדית'); עד ששופט חכם לימד אותי, שאין דבר כזה 'תקיפה הדדית'. תמיד אחד יוזם. תמיד אחד רוצה יותר.
הורים מכירים את התופעה הזו, אגב, ממה שקורה לילדיהם בבית הספר: ילדים מעורבים באלימות - כולם מושעים על ידי הצוות החינוכי, כאילו אין תוקף ואין נתקף...
הסכסוך בין ישראל לחמאס אינו שונה. מלחמות לא פורצות כי נגררים. בעובדה:
- ישראל לא רוצה להילחם. לכן, היא משלמת מחיר יקר בחודשים האחרונים, על כל יום של 'שקט' לכאורה.
- כשחמאס רוצה להילחם,הוא נלחם, והוא בוחר את העיתוי היטב!
[בכתבה למעלה: "חמאס נגרר"... האמנם? לכתבה המלאה של שלומי אתגר ב'''אל מוניטור', לחצו כאן]
שטות מספר שתיים: הם עוד יצטערו שהתחילו...
אחת התכונות מעוררות הכבוד אצל מנהיגי אויבנו - שלצערי אינו קיים במקומותינו - הו שכשהם מצטערים, הם אומרים! כך, למשל, סיפר מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה בתום מלחמת לבנון השנייה: "אם הייתי יודע שהישראלים יגיבו כך, לא הייתי מתחיל...".
מוסלמי מאמין יודע, שאלוהים לא עובד אצלו, אבל אין הוא פטור מהחובה לפעול למען המטרה האסטרטגית שלו., בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (משנה אבות ב טז).
לכן, הם ימשיכו לנסות, בתקווה שהפעם יהיה אלוהים איתם (וכמו שזה נראה, במקרה הזה יש סיכוי טוב שזה יקרה. שהרי ברור מה הם ישיגו אחרי (הסדרה וכסף...); ומאוד לא ברור מה תרוויח ישראל!
[להרחבה בנושא 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן]
[כותרת ישראל היום, 15/7/18]
שטות מספר שלוש: "החמאס ספג פגיעה קשה"...
כך למשל הסבירו פרשנים ברשת ב', את בקשתו של חמאס להפסקת אש בליל 10-9 לאוגוסט 2018, בכך שהקרסת הבניין של "מרכז התרבות מסחאל" שבו שכנה מפקדת חמאס (אחרי שכל דייריו הוזהרו מראש לעזוב אותו...) הייתה זעזוע, שגרם לחמאס לבקש הפסקת אש. ראו גם את אותה מטבע לשון בכתבה למטה, המיוחסת ל"גורם מדיני" במעריב:
[למאמרם של אריק בנדר, יאסר עוקבי ויניר קוזין במעריב, מה- 9/8/18, לחצו כאן]
ה"זעזוע" הזה לא הפריע לחמאס להתאושש תוך כמה שעות מהפגיעה הקשה, לחדש את ההפגנות על הגדר ולזרוק רימון על חיילי צה"ל יום לאחר מכן... האמת היא, שחמאס מנהל עם צה"ל דפוס פעולה, שדומה לריקוד ואלס (של שניים לפנים ואחד לאחור):
- מותחים את הסבלנות הישראלית עד למקום שבו הם סבורים, שהיא קרובה לפקוע;
- מבקשים ומקבלים הפסקת אש;
- מקבלים פסק זמן למנחה ולהתארגנות;
- יוצרים משבר חדש;
- וחוזר חלילה...
פגיעה קשה? על כך כותב ד"ר גדעון שניר:
"... כשאומרים "החמאס ספג פגיעה קשה" למה בדיוק מתכוונים? לכך שבעיניים ישראליות, דיונות חול ומטרות נדל"ן, היו נחשבות 'יקרות' בעינינו, אם ישראל הייתה סופגת מהלומה כזו?
ישראל עדיין לא הבינה, שהמערכה שהערבים מנהלים נגדה, מושתת על אמונה דתית ואידאולוגיה לאומנית קיצונית, שלמען השגתה הם מוכנים לוותר על רווחה כללית, רכוש, חיי אדם וילדים ככול שיידרש (דברים, שבתרבות הישראלית העכשווית הם במקום הראשון, ואצלם הם משניים)...".
[למאמרו של ד"ר גדעון שניר: 'ישראל במלכוד החמאס', לחצו כאן]
דוגמאות נוספות למטבע הלשון: "חמאס ספג פגיעה קשה":
שטות מספר ארבע: הכל בגלל המצב הכלכלי והייאוש...
הגורם מספר אחד להשתרשות המוטיב הזה הוא יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שמרבה להשתמש בו, ככלי מניפולטיבי.
כך למשל, בנובמבר 2015 טען בנאום, כי ה"התקוממות העממית" של הדור הפלסטיני הצעיר נובעת מיאוש והיעדר חזון מדיני. אבו מאזן הסביר כי הצעירים הפלסטינים "עושים זאת מכמה סיבות, שבראשן הייאוש מפתרון שתי המדינות. הם מסתובבים ולא רואים שום בסיס הגיוני לפתרון שתי המדינות. המדינה שלנו לא קיימת. יש כיבוש ומחסומים והייאוש מתקרב אליהם. זה מתגבר והם לא רואים פתרון". הניה תקף את אבו מאזן, ואמר כי הוא מסתיר את האמת כדי לשמר את מעמדו (רוטר, 2015).
אנשי ביטחון, עיתונאים ופרשנים רבים הולכים בעקבותיו של אבו מאזן, והמוטיב הזה חוזר, חדשות לבקרים: 
[כותרת אופיינית ה- 10TV: הייאוש...]
אבל, הנפילה לפח הזה נובעת מחוסר ההבנה העמוק של התאולוגיה המוסלמית. "בעוד התרבות המערבית מקדשת את ההווה ואת התמורה המידית, הזמן המוסלמי נמתח על ציר אחר, שבו להווה חשיבות מועטה ולגמרי משנית. המוסלמי המאמין בז לתרבות האינסטנט של האדם המערבי, ולאי העמידות שלו מול תלאות או סבל. הסבל בעזה, למשל, נתפס כמס שיש לשלם, והסובלים עצמם הם חולייה בשרשרת חשובה, הגדולה מסכום חלקיה (דיסטל-אטבריאן, 2018).
מבט על פרדיגמת החשובה הזו נתן המנהיג החמאסי, איסמעיל הנייה בדצמבר 2015, בתגובה לנאום אבו מאזן, שניסה לפרוט על מניע הייאוש'. לא הייאוש מניע את הפלסטינים, קבע הנייה, אלא התקווה! (רוטר, 2015).
[למאמר: 'האם הפלסטינים מיואשים', לחצו כאן]
שטות מספר 5: "מסיתים אותם..."
הסתה (Hate speech) היא ניסיון לשכנע קבוצת בני אדם לבצע מעשה שלילי, בדרך כלל פשע. יש הרבה התנשאות מחד גיסא; ופופוליזם באמירות מסוג אלה, המפרשות את התנהגות האויב ואת כוח ההקרבה שלו כהתנהגות של המון נבער שקברניטיו מטעים אותו.; ויש סכנה גדולה בחוסר ההבנה של מניעיו:
לא מדובר פה בהמון חסר דעה שמונע בכוח לעשות פשעים, אלא בקבוצה נחושה של בני אדם שיש להם מטרות והם מוכנים למות למענם. מי שמזלזל באויבו, עלול בערבו של יום לפתוח פער רלוונטיות מן המציאות, והיקיצה עלולה להיות כואבת...
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- שלומי אלדר (2018), כך נגרר חמאס לעימות מוגבל מול ישראל, אל מוניטור, 30/5/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
- גלית דיסטל-אטבריאן (2018), עזה: הישראלים לא מבינים מוסלמים, ישראל היום, 18/7/18.
- רוטר (2015), איסמעיל הנייה: המניע לאינתיפאדה אינו יאוש אלא ג׳יהאד, 30/12/15.
- חזקי ברוך (2009), ראש השב"כ: החמאס ספג פגיעה קשה, ערוץ 7, 4/1/09.
- חדשות מאקו (2011), נתניהו: חמאס ספג פגיעה קשה, נחריף התגובה אם יימשך הירי, 10/4/11.
- אריק בנדר, יאסר עוקבי ויניר קוזין (2018), צפו בתיעוד: בניין קרס מתקיפת צה"ל ברצועת עזה, הקבינט מתכנס בקריה, מעריב, 9/8/18.
- פנחס יחזקאלי (2015), הסתה, ייצור ידע, 21/11/15.
- אור הלר, חזי סימנטוב (2016), "ילדים מחבלים": כך מוסתים הצעירים שיוצאים לרצוח ישראלים, עשר, 8/2/16.
