[בתמונה: מאפיינים מיוחדים; כתיבת המילים האחרונות בספר דברים. צילום: ארכיון מצפה הילה Mitzpeh Hilla Archive CC BY 2.5 via Wikimedia Commons]

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

עודכן ב- 16 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר דברים נקרא בפי חז"ל בשם משנה תורה, זאת על פי הנאמר בציווי המלכת מלך על בני ישראל: "יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" [1].

הפרשנות המילולית של ביטוי זה הינה העתק של התורה. רוצה לומר שספר התורה המקורי היה מונח בידיהם של הכוהנים והלווים ומספר זה נצטווה המלך להעתיק את ספרו. למרות הפירוש האמור, ניתן גם לראות בספר דברים כספר החוזר במהותו ועיקרו על הספרים שקדמו לו.

יש חוקרים שהציעו לפרש את המילה מִשְׁנֵה כחוזה [2], על פי הסתמכות על השפה הערבית. יש להצעה זו בסיס מוצק היות ובמבנה ספר דברים עשוי על פי המתכונת של חוזה מדיני שהיה רווח במזרח הקדום, ועל כך נרחיב בהמשך.

ספר דברים מוצג גם כנאום הפרידה של משה מהעם שאותו הנהיג עשרות שנים, זמן קצר לפני מותו. המתכונת של ספר שהוא בעצם צוואה הינו חריג במקרא, אולם הוא דפוס רווח בספרות המצרית של התקופה, שבה היה נוהג מקובל למסירת מסרים שונים במסגרת צוואה ספרותית או דתית. צורה ספרותית דומה אנו יכולים גם למצוא בהיסטוריוגרפיה היוונית, בעיקר בחיבורים של הרודוטוס [3] ותוקידידס [4].

ספר דברים הוא גם בבועה של החלפת המנהיגות בישראל ממשה ליהושע. החלפת מנהיגות במזרח הקדום הייתה מלווה בהתחייבות לנאמנות של העם למנהיגות החדשה. המקבילה הישירה לכך, שיש לה קווי דמיון רבים לספר דברים הוא חוזה אסרחדון. חוזה זה המתוארך לשנת 672 לפני הספירה, נמצא בשנת 1956, וסיפק הבנה טובה יותר למבנה ספר דברים.

[בתמונה משמאל: אסטלת הניצחון של אסרחדון (מוצגת במוזיאון פרגמון בברלין), האסטלה נמצאה באתר זינג'ירלי הויוק, בירתה של הממלכה העתיקה שמאל. התמונה היא נחלת הכלל]

על פי החוזה ועל פי הנאמר בספר דברים מתברר כי המדובר בברית בין שני צדדים שאינם במעמד שווה. בנוסף, בחוזה אסרחדון יש תכנים של שבועה וסדרת קללות למי שלא יקיים אותו ככתבו וכלשונו. ספר דברים הוא שבועת אמונים שהאל המקראי כופה על בני ישראל, שאי קיומה תגרור בעקבותיה קללה נמרצת.

בראשית המאה ה- 19, מצא חוקר המקרא דה וטה [5], התאמה בין הרפורמות הדתיות בזמנם של חזקיהו ויאשיהו, לבין האמור בספר דברים.  חזקיהו היה הראשון שריכז את הפולחן הדתי בישראל כדלקמן: "ד הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן; כב וְכִי-תֹאמְרוּן אֵלַי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ:  הֲלוֹא-הוּא, אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם" [6].

לפני ימיו של חזקיהו היו מקומות פולחן רבים, והם היו חלק חשוב בריטואל הדתי. לא בכדי אליהו הנביא משווה בין הרס של מזבחות האל להרג של נביאיו:" יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" [7].

בחוק המקראי הדרישה לריכוז הפולחן הדתי מוזכרת לראשונה בספר דברים. הספר נעשה מקור השראה ובסיס לרפורמות של חזקיהו ובני דורו, לא רק בריכוז הריטואל הדתי אלא גם באיסור של הקמת מצבות, נוהג מקובל מתקופת האבות ואילך, ובאיסור עבודת צבא השמיים, שאיינה נזכרת קודם לכן במקרא.

גם סגנונו של ספר דברים הינו סגנון שונה משאר ספרי המקרא, הן בשלל המינוחים שבו והן ברטוריקה שנשמעת בו. סגנון שכזה אנו מוצאים בספרות הנבואית רק החל מהמאה השביעית לפני הספירה ואילך, ולכן הדעה הרווחת בחקר המקרא הינה שבגלל סגנונו הייחודי של ספר דברים, והדמיון לחוזה אסרחדון משנת 672 לפני הספירה, תארכו את כתיבתו הסופית של ספר דברים למאה השביעית לפני הספירה.

זאת ועוד. המונח ספר תורה, בפרשנות של קובץ חוקים מחייב מופיע ברפורמה של המלך יאשיהו:" ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ; ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל-הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה.  ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה, לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְאֶת-עֵדְוֺתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם, בַּבְּרִית" [8].

[בתמונה: לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְאֶת-עֵדְוֺתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. לעוגן ברשת, לחצו כאן]

במקרא מופיע המונח ספר תורה רק בספר דברים:"   יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם"[9], ומשם הוא עבר לספרי הנביאים הראשונים, במשמעות של ספר התורה של משה. כידוע ספר דברים הוא הספר היחיד במקרא המיוחס למשה:" ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"[10],

והוא הספר הראשון שהתקדש באופן פומבי בישראל:" א וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו, כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.  ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל-הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה.  ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה, לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְאֶת-עֵדְוֺתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם, בַּבְּרִית"[11].

רק כאשר שאר ספרי המקרא נוספו ונתקדשו יחד עם ספר דברים, התקבל המונח תורה בכוונה של כלל חמשת הספרים ולא רק ספר דברים לבדו. כידוע, בארבעת החומשים הקודמים, המונח תורה מציין מגזר מוגבל של הלכות וציוויים , כדוגמת -  תורת המצורע, תורת הנזיר, תורת קנאות וכדומה. המעבר מהתורה של אוסף הוראות מיוחדות אל חמישה ספרים מקודשים הייתה נקודת מפנה ארכימדית בחיים הרוחניים של עם ישראל. עד תקופתו של יאשיהו, חוקי הפולחן נשמרו בחוגי הכוהנים בלבד, והם לימדו את העם את דבר האל. מתקופתו של יאשיהו ואילך, כלל התורה נכתבה על ידי סופרים וחכמים ידועים והפכה לנחלת הידע של האומה כולה.

אחרית דבר

ספר דברים שנקרא גם ספר משנה תורה הינו נאום צוואתו של משה לעם קודם מותו. זה הספר המקראי היחיד שמיוחס לכתיבתו של משה, והוא בנוי על פי חוזה אסרחדון משנת 672 לפני הספירה, במתכונת של שליט הכורת ברית עם נתיניו. בראשית המאה ה-19, נמצא קשר ישיר בין המהפכה הפולחנית בזמנם של חזקיהו ויאשיהו, שבפעם הראשונה ריכזו את הפולחן כפי שנאמר בספר דברים, ואסרו את עבודת הבמות, הקמת מצבות ועבודת צבא השמיים.

באותו זמן הפכה התורה שהייתה ספונה בידי הכוהנים לנחלת הכלל, והידע ופרטי הפולחן הפכו לידע של האומה כולה. תהליך זה גרם להעברת נקודת הכובד הדתית מידי הכוהנים אל הסופרים והזקנים בימי בית שני. דוגמה לכך היא  עזרא הכוהן, שידוע יותר כעזרא הסופר, שהפיץ את ספר התורה בנחלת יהודה בראשית ימיו של בית המקדש השני. האם ספר דברים נכתב במאה השביעית לפני הספירה? חוקרי מקרא רבים חושבים שזה אכן זמן חיבורו. גם המסורת הרגילה יכולה לחיות בשלום עם קביעה זו, אם המחקר יקבל את העמדה כי משה כתב ראשי פרקים לדבריו שנערכו בזמן מאוחר יותר.

[לקובץ המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

מקורות

[1] דברים, פרק י"ז, פסוק י"ח.

[2] עולם התנ"ך, ספר דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמוד 8.

[3] היסטוריות הוא חיבור פרי עטו של ההיסטוריון היווני בן המאה ה-5 לפנה"ס הרודוטוס, הנחשב לספר ההיסטוריה הראשון בעולם המערבי. החיבור מתאר את המסורות, המנהגים, הפוליטיקה, הגיאוגרפיה והמלחמות של התרבויות שהיו ידועות אותה תקופה באסיה, בצפון אפריקה וביוון.

[4] תוקידידס, היסטוריון יווני איש אתונה, אשר ספרו "תולדות המלחמה הפלופונסית" מתאר את קורות המלחמה שניטשה בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. 460 – 395 לפני הספירה.

[5] W. M. L. de Wette; Disertatio critico exegetica qua Deuteronomium a prioribus Pentateuchi libris diversu, alius cuiusdam recentioris auctoris opus esse monstratu, Lenae, 1805. ראה גם -  יעקב לוינגר, המחקר ההיסטורי של תקופת המקרא ואמונה דתית, בתוך: בין שגרה לחידוש, הוצאת דעות, ירושלים, 1973, עמודים:11 – 17..

[6] מלכים ב', פסוקים ד' וכ"ב בהתאמה.

[7] מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"ד.

[8] מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ח'; פרק כ"ג, פסוקים ב' – ג' בהתאמה.

[9] דברים, פרק י"ז, פסוק י"ט.

[10] שם, פרק ל"א, פסוק ט'.

[11] מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים א' –ג'.