[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]
[לקובץ מאמרים רלוונטי נוסף: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
אתחיל מהשורה התחתונה: יש למחוק רישום המשטרתי לאזרחים שנחקרו ולא הועמדו לדין מחוסר ראיות!
הכנסת אישרה הלילה בקריאה שנייה ושלישית - ברוב של 49 תומכים מול 34 מתנגדים - את הצעת החוק של ח"כ דוד אמסלם, (ראו תמונה משמאל) לפיה המשטרה לא תציין את העילה לסגירת תיק חקירה בהודעה לחשוד ולמתלונן. עם זאת, העילה תפורסם בעבירות מין או בעבירות אלימות, וצוינו הדרכים, שבהם ניתן לברר את עילת הסגירה.
האופוזיציה התנגדה לתיקון, אולם נראה שההתנגדות במקרה זה הייתה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. לטעמי, דווקא אלה שזכויות האדם הפשוט בפיהם, היו חייבים לתמוך..
הצעת החוק נועדה לתקן את חוק סדר הדין הפלילי בנושא שולי:
על פי החוק, כאשר נודע למשטרה על ביצוע עבירה, היא אמורה לפתוח בחקירה. בתום החקירה, האדם המוסמך: התובע שקיבל את חומר החקירה, צריך לבדוק ולהעריך האם קיים "סיכוי סביר" שעיבודן של הראיות ב"כור ההיתוך" של המשפט (בחקירות ובקביעת אמינות ומהימנות ולאחר שמיעת גרסת ההגנה) יבסס את אשמת החשוד מעבר לכל ספק סביר, יעמידו לדין. כלומר, אם סבר התובע כי מתקיים "סיכוי סביר" להרשעה, וכי יש "עניין לציבור" בניהול משפט, עליו להגיש כתב אישום. לא התקיים תנאי סף זה, חלה על התובע חובה להימנע מהעמדה לדין ועליו לסגור את תיק החקירה כנגד החשוד.
סגירתם של תיקי חקירה נעשית בפועל, על פי רוב, מאחת מהעילות הבאות:
- העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין (להלן: חוסר ראיות).
- העדר עניין לציבור.
- העדר אשמה.
לכל אחת מעילות הסגירה יש תוצאה אחרת לחשוד:
- סגירה מחוסר אשמה אינה מותירה שום עקבות ברישומי המשטרה;
- סגירה מחוסר ראיות נכללת ברישומי המשטרה;
- סגירה מחוסר עניין לציבור נכללת אף היא ברישומי המשטרה, ומותר לה למסור מידע זה לגופים הרשאים לקבלו לפי חוק המרשם הפלילי.
סגירת תיק בעילה של חוסר אשמה: כאשר אין "שמץ ראייתי" הקושר את החשוד לביצוע העבירה, בפועל לא נמצא יסוד עובדתי שיש בו לבסס את החשד לביצוע עבירה פלילית, יש לסגור את התיק בעילה של "העדר אשמה" אז, יימחק התיק לחלוטין מהמרשם הפלילי.
כמה מילים על סגירת תיק בעילה של העדר ראיות מספיקות (דיות ראיות): כאשר קיימות בתיק ראיות המעוררות חשד לביצוע עבירה על-ידי פלוני, אלא שחומר הראיות איננו מספיק להוכחת אשמתו של החשוד (ראיות "חלשות"), יש לסגור את התיק לגבי אותו חשוד בעילה של חוסר בראיות.
מבחן המפתח לסגירת תיק בשל העדר ראיות מספיקות מורכב משני רכיבים: קיומו של חומר ראיות אשר יכול להביא להרשעתו של אדם בעבירה ואפשרות סבירה להרשעה.
כאן המקום להדגיש כי לעילת הסגירה של התיק ישנן השלכות ממשיות, משמעותיות ולעתים קשות על חיי האדם שתיקו נסגר, שמו הטוב, כבודו ופרנסתו. זאת, למרות שאותו אדם לא הורשע בדין, ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום. להלן העיקריות שבהן:
- רישום פלילי: החוק מבחין כיום בין עילות הסגירה וקובע כי מידע על תיקים שנסגרו מחוסר ראיות או מהעדר עניין לציבור, יישמרו במרשם ויימסרו לשורה של גופים הקבועים בחוק. זאת לעומת מידע על תיקים שנסגרו מעילה של העדר אשמה, שאינו חלק מהמרשם הפלילי או המשטרתי, ולכן הוא אינו נחשף לגופים נוספים.
- תעסוקה ופרנסה: המידע מהמרשם בדבר תיקים שנסגרו משמש מספר גופים ציבוריים בהפעלת שיקול דעתם בנושאים שונים. כך יוצא שרישום לגבי עילת הסגירה של תיק חקירה יכול להשפיע, בין היתר, על קבלת אדם לעבודה, המשך העסקתו, מינויו למשרה בכירה בשירות הציבורי או על מתן הסמכה או היתר לאדם (רישיון).
- השלכות משפטיות: לעילת הסגירה יכולות להיות השלכות משפטיות כגון ייחוס משקל משמעותי בהחלטות מנהליות המתקבלות בעניינו של אדם או בהחלטה האם להגיש כתב אישום בתיק אחר.
[בתמונה: כשאין בנמצא ראיות מספיקות... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי illustrade לאתר Pixabay]
לאחרונה התייחס בית המשפט העליון לנושא סיווג עילת הסגירה של תיק חקירה. השופטת ע' ברון ציינה כי "לאופן הסיווג של עילת הסגירה של תיק חקירה נודעת כאמור משמעות מרחיקת לכת מבחינתו של החשוד. כאשר תיק נסגר באחת העילות שאינן היעדר אשמה – התוצאה היא שאדם שלא הוגש נגדו כתב אישום, ולא ניתן לו יומו בבית המשפט, נותר כשהוא נושא עמו כתם של אשם פלילי". בהתייחס למבחן המחמיר לסגירת תיק מהעדר אשמה, ציינה השופטת ברון כי "יש בהחלט מקום לתהות אם מבחן מחמיר זה עולה בקנה אחד עם חזקת החפות" וקראה לרשויות התביעה להגמיש את המבחן לסגירת תיק חקירה בהעדר אשמה. לבסוף, השופטת ברון הדגישה כי מן הראוי כי אמות המידה לסגירת תיק מחוסר ראיות יוסדרו בחקיקה ראשית וקראה למחוקק לשקול תיקוני חקיקה נוספים בנושא.
במדינה בה "חזקת החפות" אינה רק מס שפתיים, משמעותה של סגירת תיק צריכה להיות שחזקת החפות אושררה. סגירה של רבבות תיקים מדי שנה בעילה של חוסר ראיות מותירה כתם על האזרחים, שאין ביכולתם להפריכו, בעיקר על אזרחים נורמטיביים. המצב הקיים נותן משקל אדיר לעצם הגשת תלונה כנגד אדם ולעצם הפתיחה בחקירה. עילת הסגירה של "העדר אשמה" נועדה למנוע מראית עין, הן של הגורמים השונים הרשאים לעיין במרשם הפנימי המשטרתי והן של החשוד, לפיה נותר חשד ממשי לגבי אשמתו של אדם.
על פי החוק החדש, המשטרה תמשיך לסגור תיקים באותן עילות. השינוי בחוק הוא בפירוט נוסח ההודעה, שכאשר שולחים לחשוד הודעה שהתיק בו נחקר כחשוד נסגר, לא ירשמו מאיזו עילה. מכתב דומה נשלח גם למתלונן. גם שם עילת הסגירה לא תרשם, ואם הוא מעוניין לברר פרטים, הוא רשאי לגשת למשטרה לעשות זאת. זה החוק.
למשטרה אסור יהיה לפרסם אם סגרה את תיק החקירה מחוסר אשמה או מחוסר ראיות, החוק אוסר על המשטרה והפרקליטות לפרסם את העילה לסגירת תיק חקירה. החשוד או המתלונן יצטרכו לפנות מיוזמתם למשטרה בשביל לקבל את המידע מה עילת סגירת התיק.
אבל אנחנו, עורכי הדין הפליליים, רואים עד כמה אנשים נפגעים כתוצאה מהותרת הרישום במרשם הפלילי, והשפעתו למנוע מהם למצוא עבודה. אמנם, המרשם הוא חסוי, ואולם הדין מאפשר למסור מידע בדבר החלטה על סגירת תיק חקירה לשורה ארוכה של גורמים. יתרה מזאת, נוהג מקובל בשוק העבודה הוא להציב כתנאי לקבלה למקום עבודה אישור על היעדר רישום פלילי. מטבע הדברים, מסירת מידע בגין סגירת תיק מחמת חוסר בראיות מספיקות, עלולה להסב לו פגיעה קשה לשמו הטוב ולפרנסתו "אות קין" מודרנית. כך אנשים, שהתיק נסגר נגדם מחמת חוסר ראיות מספיקות, נשארים מוכתמים שנים רבות, למרות שלא הורשעו.
באופן פרדוקסלי, מצבו של חשוד שלא נמצאו ראיות מספיקות לאישומו חמור ממצבו של חשוד שנמצאו ראיות מספיקות להגשת אישום נגדו אך הן לא צלחו במשפט את רף ההרשעה מעבר לכל ספק סביר. הראשון ממשיך לשאת על גבו רישום פלילי בעוד האחרון, שהראיות נגדו מוצקות יותר, נותר חופשי מרישום. זו נגזרת טריוויאלית של חזקת החפות ותמוה שאין היא מתממשת בדין הקיים. בנוסף לכך, אם מאמין המחוקק בזכות להליך הוגן, כיצד יוכל להצדיק ענישה מעשית של אדם מבלי שניתנה לו אפשרות להתגונן בהליך משפטי.
אנו סבורים שאין 'חצי בהיריון': אם אין ראיות להעמיד אדם לדין, יש למחוק את התיק מהמרשם. לא יכול להיות שהמשטרה כגוף מנהלי, גם חוקרת אותך, וגם נותנת לך ציונים, מחליטה שאינך חף מפשע בצורה מלאה, ומטילה עליך כתם, "אות קין".
מה שח"כ דודי אמסלם רצה להשיג, זה להגן על אלה שנמנע מהם להילחם על חפותם בבית המשפט. שהרי, אם היו יוצאים זכאים, היה הרישום נמחק.
לא פחות ממאתיים אלף נחקרים מצטרפים כל שנה למעגל המוכתמים על ידי המשטרה. האם זה נעשה בתום לב? אמסלם סבור שלא, ויש משהו בטענותיו: תיק שנסגר בחוסר ראיות הוא תיק שנחשב גלוי בסטטיסטיקה הפלילית; ואחד המדדים לפיהם המשטרה שלנו בוחנת את עצמה הוא אחוז הגילויים... יש פה למשטרה עילה זרה לעניין סגירת התיקים בעילה של חוסר ראיות!
בטענה הזו צודק ח"כ אמסלם מאוד, ותומכים בו רבים וטובים כניצב בגמלאות, ח"כ מיקי לוי, שהיה מפקד מחוז ירושלים ומכיר את הדברים מקרוב (ראו תמונה משמאל). גם הוא גורס, שתיק סגור זה ללא סייגים; ואין הצדקה בהטלת כתם סתם על חפותו של אדם.
[מקור התמונה: צילום ארכיון, מחלקה ראשונה]
אדגיש: הבעיה איננה בקרב אנשי ציבור שנחקרו. כאשר מדובר בנבחרי ציבור יש מספיק עיתונאים ובעלי עניין שיפנו למשטרה ויבררו. גם היועץ המשפטי לממשלה יכול לחדד את הודעותיו לציבור בסוגיות הללו, פה ח"כ אמסלם מבקש להגן דווקא על האנשים הנורמטיביים הפשוטים.
למעשה, כל התיקון לחוק הזה הוא תיקון מינורי ולא משמעותי. התיקון האמיתי צריך להיות שבהיסגר תיק מחוסר ראיות, יש למחקו מהמרשם הפלילי, כדי שלא יפריע לאזרח להמשיך בחייו ויתייג אותו לרעה.
[מאמר זה מבוסס על פודקאסט עם יאיר רגב, מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב. לפודקאסט עם רגב לחצו כאן] [לקובץ מאמרים רלוונטי נוסף: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]
