[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי PIRO4D לאתר Pixabay; תמונתו של בנימין נתניהו: פייסבוק]
[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.
* * *
לפני שבוע הכריז שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שאיננו חפצים במלחמה בכיבוש עזה, אבל שלטון חמאס הולך על הסף, ודוחף אותנו, בעל כורחנו, להגיע לרגע שבו לא תהיה לנו ברירה ונידרש לעשות את זה.
לחלק מאיתנו היה כבר נדמה, שאחרי הריגתו של חייל גבעתי, סמ"ר אביב לוי ז"ל, ונטילת הרסן מעל חיל האוויר שתקף בעוצמה, קרובה הצמרת הביטחונית-מדינית קרובה להחליט על כניסה קרקעית לעזה.
אבל, יש פער גדול בין הפעלת כוח אווירי שנתון להפעלה מידית, להפעלת כוח קרקעי. ההבדל הזה איננו רק טכני - הצורך במרחב זמן של גיוס מילואים והתארגנות לוגיסטית, אלא קשור לשאלה, מה אנחנו רוצים להשיג ברצועת עזה, ו- מה אנחנו אנחנו רוצים להשיג בכלל, בסוגיה הפלסטינית.
מה בנימין נתניהו מנסה להשיג?
כשאומרים על בנימין נתניהו שאין לו אסטרטגיה לעזה זה לא נכון. הוא רק לא חייב לספר אותה! לעתים, יש היגיון רב בשמירת עמימות אסטרטגית!
השינוי הדרמטי של השנים האחרונות באסטרטגיה הישראלית, הוא ההבנה הבסיסית, שרצוי לנו לשמר את ההפרדה - שנוצרה אחרי ההתנתקות ועליית חמאס בין יהודה ושומרון לעזה, וזהו אינטרס ישראלי למנוע מאבו-מאזן לחזור לעזה. הניסיונות, להעביר את מרכז הכובד המדיני לניסיונות להסדרה על מדינת חמאס בעזה ('עזה תחילה') היא חלק מההבנה הזו. 'עזה תחילה' זה גם הכיוון שאליו הולכים האמריקנים.
[להרחבה של המושג 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[בתמונה: יש הגיון רבה לעתים בעמימות אסטרטגית מצד מנהיגים. התמונה המקורית: פייסבוק]
יש לכך שלוש סיבות:
- יש לעשות כל מאמץ להחליש את חמאס לקראת מאבק ההנהגה על הרשות הפלסטינית, עם פטירת אבו מאזן; ויש למנוע, בכל מחיר, השתלטות חמאסית על הרשות הפלסטינית.
- חיבור מחודש של עזה לרשות הפלסטינית ברמאללה - גם אם ילווה בהכרזת פיוס - לא יביא לוויתור חמאס על מה שהם מכנים 'נשק ההתנגדות'. ה'נשק' הזה אינו מתמצה רק באמצעי הלחימה, אלא בהגיון וברוח המאבק, ובניסיון המבצעי העצום שהצטבר בשני העשורים האחרונים בידי חמאס ברצועת עזה. בחיבור מחודש בין עזה לרמאללה, לא יהיה ניתן לחסום העברת אמצעי לחימה וידי מבצעי מעזה ליהודה ושומרון. זליגת נשק כמו מטולי ר.פי ג׳י לשטחי הרשות - כמו מטעני נפץ משוכללים, המופעלים בשלט רחוק - עלולים לשנות את מצב היסוד הביטחוני, המאפשר לצה״ל השגת יציבות ביטחונית בערי ישראל, ובמרחב ההתיישבות ביהודה ושומרון.
- חשוב לבסס את העובדה שנוצרו שתי ישויות פלסטיניות נפרדות, גם בשלטון וגם בטריטוריה. מדינה פלסטינית מחוברת, הכוללת את עזה ויהודה ושומרון היא סיוט אסטרטגי עבור מדינת ישראל, משחר הקמתה (!), וסותרת את האינטרסים החיוניים של ישראל!
[להרחבה של המושג 'אינטרסים חיוניים', לחצו כאן]
ההפרדה המרחבית התגלתה כאסון אסטרטגי
הסתבר למקבלי ההחלטות בישראל, שמתווה קלינטון - שאהוד ברק ואהוד אולמרט תמכו בו - הוא אסון למדינת ישראל, כי ההיפרדות המרחבית ("הם שם ואנחנו כאן"...) התגלתה כיתרון אסטרטגי דרמטי עבור הפלסטינים. אז נכון, הגדר והמכשול בעזה - במימוש יעיל של הרעיון שיצרנו, של 'הם שם ואנחנו כאן' - מגנים, ויגנו עוד יותר, על תושבי נחל עוז מפני מסתננים; אבל, גם הגדר מסתבר, מגנה גם על חמאס, שבחסותה יצר כוח צבאי מאורגן של גדודים, חטיבות, מפקדות, מערכות נשק ואימונים. כל זה קרה בזכות הגדר!
ביהודה ושומרון, בזכות היותנו בתוך המרחב, חופש הפעולה שלנו רחב ביותר ופוטנציאל ההיפגעות שלנו נמוך יותר, כשלילה לילה, די בשני כלי רכב צבאיים בשביל להיכנס לשכם ולג'נין, ו'לשלוף' מבוקשים.
בעזה פוטנציאל ההיפגעות גבוה יותר, ההשקעה שלנו, גם במשאבים, גבוהה יותר. גם בחיילים ובציוד צבאי, אבל גם במשאבי זמן של דרג מדיני, שחייב כל הזמן ניהול אסטרטגי מורכב; בעוד שביהודה ושומרון, הניהול האסטרטגי מתבצע בידי המח"טים ומפקד האוגדה, כשדי בהנחיה כללית מלמעלה.
המפתח ליחסי ישראל והפלסטינים הוא השליטה האזרחית בשטחי C
המלחמה החדשה של המאה ה- 21, שינתה הרבה אמתות שהיו נכונות באת החתימה על הסכמי אוסלו. כיום, די בהשוואה להתהוות הפלסטינית ברצועת עזה אחרי נסיגת ישראל ממנה, על מנת להבין, שאין יכולת לרצועת החוף של מדינת ישראל להישרד לאורך זמן, ללא אחיזה של ממש - עם ישובים ואוכלוסיה רבה - בשטח C ביהודה ושומרון. את זה, מצדדי הנסיגה מיהודה ושומרון אינם מבינים עדיין, כי הם חיים עדיין, תודעתית, את מלחמות המאה העשרים... את זה הבין ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל ב- 1995; ולראייה, נאומו בכנסת באוקטובר אותה שנה, סמוך להירצחו.
[אין יכולת לרצועת החוף של מדינת ישראל להישרד לאורך זמן, ללא אחיזה של ממש - עם ישובים ואוכלוסיה רבה - בשטח C ביהודה ושומרון. התמונה: צילום מסך מסרטון היו-טיוב: 2 דקות על ישראל].
במלחמות המאה ה- 21, דווקא אוכלוסיה אזרחית היא המפתח לשליטה אסטרטגית בשטח נתון, לאורך זמן! הרוסים הדגימו זאת באזור קרים, והם והאיראנים והסורים עושים זאת במרחבי עיראק וסוריה. על כן, התיישבות ישראלית נרחבת בשטחי C היא מפתח להסדרת החיים באזור. באופן פרדוקסלי, נוכחות אזרחית מסיבית של מאות אלפי יהודים בשטחי C, דווקא תמתן את התגובות הפלסטיניות ותביא לשגשוג כלכלי באזור יהודה ושומרון כולו, והיא תביא גם למיתון חמאס ברצועה, כיוון שכך, יקרוס חלומו, שמרחבי C יפלחו לידיו כפרי בשל אחרי נסיגת ישראל.
אדגיש, לא ההצהרות על סיפוח שטחי C חשובות, אלא מה שקורה בשטח (הצהרות עלולות רק להפריע...). מאות אלפי יהודים שבונים במרחב C, ייצור מציאות חדשה, ויבסס את הנוכחות האסטרטגית הישראלית בשטחים השולטים על מישור החוף, ועל מעברי הירדן.
'אין ארוחות חינם', ויהיו לכך מחירים, בעיקר בזירה הבינלאומית. אבל זה ישנה באופן בסיסי את מאבק העוצמה בין יהודים לפלסטינים באזור. נתניהו עושה את זה מאוד מאוד בהדרגה ובזהירות. אני מקווה מאוד שיצליח!
