[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי one_life לאתר Pixabay]
עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.
[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]
* * *
התיקון לחוק, הקרוי משום מה בעגה התקשורתית "חוק ההמלצות החדש", מפקיע, ובצדק רב הוא מפקיע מידי משטרת ישראל, פרסום עילות גניזת תיקי חקירה (בהחרגת עבירות אלימות ומין).
יודגש: הוא חל, בניגוד לפרסומים בתקשורת, לא רק על אישי ציבור או על נבחרי ציבור, אלא, הוא חל גם עליכם, אזרחי מדינת ישראל בבחינת: "הכל שווים בפני החוק". מעתה אמור: התיקון לחוק – חל על כולם. מאחורי התיקון לחוק, היגיון משפטי בריא ומוצדק, אם כי, הוא נעשה, שוב, למרבה הצער והאכזבה, כטלאי על גבי טלאי. שהרי, דרך המלך הייתה אמורה וצריכה להיות שונה לחלוטין ואחרת לגמרי: גניזת תיק (ללא צורך בציון עילה והותרת כתם בדמות רישום פנימי במאגר המשטרתי הממוחשב) או, לחלופין, הגשת כתב אישום, לאמור, העמדה לדין פלילי.
כבר שנים, סיווג תיקי חקירה בעילות שונות, למעט "חוסר אשמה", מותיר כתם במרשם הפנימי המשטרתי - זה המנוהל על ידי המשטרה, על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (הדרוש בעצמו ברביזיות ובתיקונים). כתם מיותר ונוראי, שמאחוריו רק משחקי סטטיסטיקה של המשטרה, המנפחת, באופן מודע ומלאכותי את הישגיה, בבחינת יד ימין חוקרת, יד שמאל גונזת, והעילות (ברובן שגויות במכוון) רק כדי לנפח, כאמור, באופן מלאכותי ומודע, את "הצלחת" והישגי המשטרה בבחינת "אין עשן ללא אש" או בבחינת "יש מתלונן, יש נילון ואין "חוסר אשמה". לכן, יש ונותר אותו הכתם במעמקי מאגרי המידע המנוהלים על ידי משטרת ישראל - על פי החוק).
התיקון לחוק בא באיחור ניכר. זאת, על מנת למנוע עוול משווע הנגרם לכל אזרח, מקום בו מתפרסמות עילות הגניזה, הכתם, נותר על הקיר [כשירו הידוע של דוד אבידן (ראו תמונה משמאל)] לשנים רבות; ומשהאזרח התם אינו רשאי לקבל את יומו בבית המשפט, ולהוכיח את חפותו המלאה, מקום בו לא הוגש כנגדו כתב אישום. הנה כי כן, הוא מוצא עצמו "תולה בחלל האוויר", בין שמים לארץ. בבחינת תוצר מעוות של "חצי היריון" - לא כתב אישום – מזה - ולא נקי וזך – מזה; תוצר של "פתרון" מוזר, אומלל ומעוות שכזה – צל כבד המלווה אותו שנים.
[אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונתו של דוד אבידן משמאל, שימוש הוגן]
זאת יש לזכור: משטרת ישראל, פותחת מידי שנה, למעלה מ- 400,000 תיקי חקירה. רוב רובם של התיקים, נגנזים בעילות "חוסר ראיות" או "חוזר עניין לציבור" (כיום הביטוי / המינוח / הסיווג שונה ל: "נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין"); ורק אחוז קטן, שולי וזוטתי של התיקים נגנזים בעילת "חוסר אשמה".
התיקון החדש לחוק, אוסר גם דיווח וגם פרסום עילות הגניזה של תיק החקירה (למעט עבירות אלימות ומין). הנילון, רשאי יהיה לסור לתחנת המשטרה, לעיין במסוף או בתדפיס הרישום הפלילי, ורק אז לדעת מהי עילת הגניזה; והאם קם הצורך להגיש ערר לעניין שינוי עילת הגניזה ל"חוסר אשמה".
היכן העיוות בחוק שאלתם?
אז הנה, באקדמיה מבחינים בין 'יעילות' ל'אפקטיביות'. אפשר הרי לבצע ניתוח יעיל ברגל ימין מקום בו הרגל החולה היא דווקא רגל שמאל...
דוגמה זו נכונה ממש למקרה זה: המחוקק אמור היה לתקן את החוק – בלכתו בדרך המלך היא הדרך המשפטית הבינארית המוצעת: או גניזת תיק מוחלטת (מבלי ציון עילות מוזרות למיניהן) או לחלופין, העמדה לדין פלילי. או אז, יקבל אדם, או "דף נקי" של חפות מלאה, מחד גיסא, או את האפשרות להוכיח את חפותו המלאה בבית המשפט, לכשיקבל, אם יקבל, את יומו.
[על ההבדלים הגוברים שבין 'יעילות ל'אפקטיביות', לחצו כאן]
נזכור, נזכיר, ולא נשכח: ההחלטה על גניזת תיק פלילי, הינה החלטה מנהלית – ולא משפטית. החלטה של פקידים. החלטה של קצינים או פרקליטים – שלא נבחנה ולא תבחן – לעולם – על ידי בית משפט. כאן, נעוץ שורש הרע. החלטה מנהלית של פקידים, המצויים בניגוד עניינים מובהק: הם, מצד אחד חקרו; הם, מהצד השני גם גנזו – וברור, שבעצם סיווג עילת הגניזה, הם גם נתנו לעצמם את ה"ציון"; והרי, זכורה וידועה האמירה כי "זה שנותן לעצמו ציונים, סופו גם לקבל יום אחד "סטיפנדיה" (מילגה)".
התיקון לחוק ההמלצות החדש, אינו מהווה, בשום פנים באופן, "פריבילגיה" או הטבה לאישי ציבור. התיקון הינו שיוויוני בין כולם; ולא ברורה, בכל הכבוד, הביקורת המוטחת כלפי חה"כ דודי אמסלם, ביקורת בלתי מוצדקת אשר אינה במקומה. לסיום, אטען כי היה על ועדת קנאי, ועדה בראשות הפרופ' רות קנאי (ראו תמונה משמאל), ועדה אשר הוקמה, בזמנו, במיוחד לבצע רביזיות בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים [המיושן, שכל כולו טלאי על טלאי] לחשוב ולהתמודד גם ובעיקר עם נושא אקוטי וחשוב זה; וחבל, כי הועדה בראשותה, שהיה לה את כל הזמן שבעולם, ועדה רחבה בפניה היה לח"מ הכבוד, להופיע ולהסביר, "פספסה בגדול" - את עיקרי משימתה ולא השכילה לאחוז את השור בקרניו ולהתמודד עם הפגמים שבחוק, על הכתם הענק שנותר על הקיר, כבשירו של המשורר דוד אבידן.
[תמונתה של פרופ רות קנאי משמאל לקוחה מאתר אוניברסיטת בר אילן]
בכל הכבוד, כשכולם "ישנו", היה זה הח"מ שהציף והעלה לראשונה את הנושא האקוטי עוד בשנת 1995 תחת עתירה שהוגשה לבג"צ - 7256/95 - פישלר נגד מפכ"ל המשטרה ואח'.
צר לי מאד, אך אין כל בעיה במשלוח הודעות למתלונן ולחשוד על עילת גניזת התיק. נהפוך הוא, חוק זה, כמו חוקים אחרים שנחקקו בשנים האחרונות בכל הקשור למערכת אכיפת החוק והמשפט, נועד לפגוע במערכת ממניעים אישיים של חשודים בכירים, לפגוע בתפקוד רשויות אלו ובכך בהרתעה.
לא מובנת ההחרגה של עבירות אלימות ומין. מעבר לעובדה, שהחרגה זו מעידה כאלף עדים על כך שהחוק נועד להגן על פוליטיקאים בכירים מושחתים, מה המיוחד בעבירות אלו? מדוע אין לפרסם את עילות הסגירה של תיקים של רמאים מועדים, למשל, כדי להזהיר את הציבור מפניהם? אההה! יימצאו ביניהם גם פוליטיקאים. בעבירות שנאה וגזענות היינו יכולים למצוא את יקירי הליכוד והקואליציה. לכן, גם באלו לא יתפרסמו עילות הסגירה. נכון, שמאד נדיר למצוא עברייני סמים בין הפוליטיקאים הבכירים, אך כבר נמצאו ביניהם גם קרובים ובנים של ח"כים, למשל. ובכל מקרה, זו עבירה בעייתית, לפחות ככל שמדובר בסחר בסמים ובמכירת סמים לקטינים, שראוי היה לפרסם אך עילות הסגירה.
דווקא הטשטוש בין סגירה מחוסר אשמה ובין סגירה מחוסר ראיות מספיקות, מפלה לרעה את אלו שהחקירה נגדם נסגרה מחוסר אשמה. לכולם יתייחסו, מעתה, כחשודים פוטנציאליים. האם לחפים האמיתיים, אלו שהתיקים נגדם נסגרו מחומר אשמה אין זכויות?
לא נכונה הטענה שעילות סגירה לא נבחנו מעולם על ידי בית המשפט. אלו נבחנו גם נבחנו, אף כי רק באותם מקרים שהוגשו בהן בקשות ותביעות לבתי המשפט, לרבות בג"ץ.
נטען ברשימה כאילו תיקון החוק הוא שוויוני, ומכוון לכולם, ולא רק למורמים מעם. גם זו טעות. המניע לחוק לא היה יישום עקרון השוויון, אלא יישום עקרון הבריחה מאחריות וטשטוש הצללים של פוליטיקאים בכירים. כמו שכתבתי, החרגה של חלק מהעבירות מהתיקון, והעובדה שהוא חל בעיקר על עבירות של שחיתות, היא ההוכחה ששוויון אין כאן.
הדבר הנכון היחיד, שניתן לקרוא בין השורות, הוא שמשטרת ישראל מתייחסת בסטטיסטיקה, שהיא ממעטת לפרסם בשנים האחרונות, לתיקים שנסגרו מחוסר ראיות מספיקות כתיקים גלויים, ובכך מנפחת את שיעור התיקים הגלויים ובכך את הצלחותיה, ויותר נכון פרסומיה בנושא זה אינם אמת. הפרסום של תיקים גלויים היה צריך לכלול רק את אלה שבהם הוגשו כתבי אישום ואת אלה שנסגרו מחוסר עניין לציבור (שכן אלו תיקים עם ראיות, שנסגרו בעיקר עקב נסיבות אישיות של הקורבנות).