[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

אלישע חייבטוב זוכה אתמול מהרשעתו ברצח משום שהשופטים סברו שבמהלך חקירתו נפגעה זכותו להיוועץ עם עורך דין באופן שפגע בהגינותו של ההליך הפלילי, ולפיכך החליטו לפסול את הודאתו בפני המדובב. באופן טבעי, מיד התעוררו תהיות האם בית המשפט העליון שחרר לחופשי רוצח, על מנת ללמד לקח את המשטרה.

הניסיון האמריקאי מלמד שפסילת ראיות שלא הושגו כדין לא מצליחה לחנך ולהרתיע את רשויות החקירה מפני שימוש באמצעי חקירה בלתי כשרים. מעבר לכך, התמקדותו של בית המשפט העליון בארה"ב, בשנות השישים של המאה הקודמת, בהגינות ההליך הפלילי, במטרה לחסום שיטות חקירה משטרתיות שנויות במחלוקת, הולידה שורה של דרישות פרוצדורליות למתן זכויות והגנות לנחקרים, שפגעו ביכולות המערכת להבחין בין אשמים לחפים והחריפו את פערי האי-שוויון במערכת המשפט הפלילי!

פרופ' ויליאם סטאנץ, חוקר מערכת המשפט הפלילי מאוניברסיטת הרווארד שנפטר ב 2011, כתב בספרו, "התמוטטותה של מערכת המשפט הפלילי באמריקה", כי כללים אלו העניקו לחשודים מתוחכמים, עבריינים חוזרים ונאשמי צווארון לבן, את היכולות להימנע מחקירות נגדם, בעוד ששאר החשודים, בהם נאשמים חפים ועניים, ויתרו על זכויותיהם וקבלו הגנה פחותה מאשר לפני כן. הכללים הללו גם תרמו להחמרה בענישה והסטתה לכיוונים אחרים. כיוון שפחות עברייני אלימות הואשמו, אלו שכן הורשעו קיבלו עונשים חמורים יותר, ומאידך עבירות קלות יותר, כגון אחזקת סמים, זכו ליותר טיפול משטרתי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי 3dman_eu לאתר Pixabay]

החוק הפלילי נתפס בעבר ככזה, שעוצב כדי להבטיח שאלו אשר הוענשו יתפסו כראויים לכך בעיני החברה. כיום החוק הפלילי בארה"ב מעוצב כדי לאפשר הרשעות ולהקל על התביעה לערוך עסקאות טיעון. לפני כחצי מאה, משפטי מושבעים היו זולים ויעילים בצורה סבירה, ולפיכך נפוצים. הכללים המשפטיים הרבים והמורכבים סיבכו את המשפטים והפכו אותם ליקרים, נדירים וחשופים לטעויות. חזרה למודל המשפטי הקודם, מהותית ופרוצדורלית, לכל הפחות תפחית עיוותי דין, ויתכן שגם תמנע טוב יותר פשיעה.

עם מעל 2 מיליון אסירים, מערכת המשפט האמריקאית הפכה למחמירה בהיסטוריה של השלטון הדמוקרטי. האפליה וחוסר השוויון נגד מיעוטים התפשטו והחריפו, ושיקול הדעת הפקידותי על פני שיפוטי, הוביל לכך שכ 99% מן ההרשעות מבוססות כיום על הודאה בעסקאות טיעון. כתוצאה מכך, מערכת המשפט האמריקאית איננה הוגנת, לא יעילה וגם לא אפקטיבית.

סטאנץ האמין כי דרישה בחוק לבקרה שיפוטית על הבסיס העובדתי של עסקאות הטיעון תחזיר את הכוח מן התביעה לשופטים, תוביל לפחות הודאות באשמה, לכך ששאר ההודאות יהיו אמינות ונכונות יותר; ולכך שהנאשמים ירגישו שהשיפוט שלהם היה הוגן. הרשעות מבוססות ואמתיות יותר, יועילו להרתעה, שכן הן יעניקו לאנשים עוד תמריצים לא לפשוע. החזרת הכוח השיפוטי מהתביעה לשופטים, עשויה למשמע את התובעים להגיש כתבי אישום מבוססים ומקובלים יותר. בקרה שיפוטית על עסקאות הטיעון עשויה גם לצמצם מעצמה את נכונות התביעה לערוך עסקאות טיעון.

ביקורת שיפוטית, רק בשלב הערעור, איננה נתפסת כהוגנת, כיוון שלנאשמים אין אפשרות להשמיע את קולם בשלב זה. מאידך; בחינה שיפוטית מדוקדקת של המצב הראייתי בתיק, בטרם עסקת הטיעון התרקמה; תחזק את ההליך השיפוטי, כיוון שנאשמים יוכלו לשוחח עם השופטים על אשמתם, במקום להודות תחת האיום בהרשעה ומאסר ארוך אם יורשעו. בקרה שיפוטית על שיקול הדעת של התביעה נחוצה במיוחד משום שענישה מחמירה עלולה לכפות גם על חפים להודות. יתרה מכך, גם כאשר נאשם אכן אשם בפשע, הוא לא בהכרח ראוי לעונש שמושת עליו בעסקת טיעון. השופטים בתהליך בקרה זה עשויים גם לחשוף חוסר התאמה ביחסים שבין שוטרים לתובעים, ולעתים אפילו שחיתות.

זאת וזאת, ואף זאת חווינו במערכת המשפט הישראלית, הששה לאמץ כללי פסילה, כאשר מעבר לים, כבר מזמן מבקשים לזנוח אותם.

[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]