[לתמונת המקור לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

כאשר שרפו הרומאים את רבי חנינא בן תרדיון עטוף בספר תורה, אמר לבתו, "מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני", ולתלמידיו ענה, "גווילין נשרפים ואותיות פורחות באויר" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א').

מי יבקש את עלבונה של האמת במשפט הפלילי? הקרבנות ובני משפחותיהם ודעת שופטי מיעוט שפורחת באויר...

הקונסטרוקציה של עסקאות הטיעון במשפט הפלילי בישראל יוצרת לעתים פער בלתי מתקבל על הדעת בין הכרעת הדין וגזר הדין, בין ההרשעה לעונש. האמת הולכת לאיבוד, הקרבנות ו/או בני משפחותיהם חשים מרומים מכך שעבריין יצא בזול, ומנגד נותר ספק, שמא אדם חף הודה על לא עוול מחשש פן יבולע לו במשפט הוכחות ארוך, יקר ולא ודאי.

כך בתיק, בג"ץ 625/18 מתאריך 5.7.2018, בו השופטת דפנה ברק-ארז בדעת מיעוט, שלא התקבלה, קבעה שיש לדרוש מהמדינה לנמק, מדוע בחרה לערוך עסקת טיעון לאור "הספקות המשמעותיים באשר לתשתית הראייתית של התיק, שלהם היא עצמה נתנה ביטוי במסגרת ההליך."

[התמונה: צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: What is a plea agreement?]

בטיעון בעל-פה שהתקיים בבית המשפט העליון, הצהיר בא-כוח המדינה: לאחר שחלו ההתפתחויות הנוגעות לחוות דעתו של המומחה בתיק - כי התביעה עדיין סבורה שנותר סיכוי סביר להרשעה. אלא שבהצהרה בלבד לא די. בתגובה המקדמית ובדיון, המדינה לא נתנה הסבר של ממש מדוע היא סבורה שרף הראיות בתיק עדיין מספיק להרשעה מעבר לספק סביר.

העותרים, בני משפחתו של המנוח שחייו קופדו בתאונה, התרעמו על העונש המוסכם במסגרת עסקת טיעון שהתגבשה. הם רואים בעסקה הקלה לא מוצדקת עם מי שמודה בכך שביצע עבירה של גרימת מוות ברשלנות ויישא עונש שאינו הולם עבירה זו, וטוענים כי יש למצות אתו את הדין. "רצוננו היה ונשאר אחד ויחיד", כך ציינו במכתב ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.1.2018, "לאפשר לרשויות החוק להגיע לחקר האמת ולהכריע בשאלת חפותו או אשמתו של הנאשם".

דברים דומים אמרה לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים, בדיונים שנערכו בשנת 2012 בוועדת החוקה חוק ומשפט בהצעת החוק עסקאות הטיעון, "99% מהמשפחות אומרות: אפילו אם יהיה זיכוי זה עדיף לנו על עסקה עם השטן ולחיות עם זה". ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, הוסיפה על כך וטענה, "פעמים רבות עושים שימוש בטענה שנפגע העבירה לא רוצה להעיד כמניע מרכזי ללכת לעסקת טיעון, "והרבה פעמים זה משמש איזה עלה תאנה לסגור עסקאות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם רצון הנפגע... וזה עלול להרתיע נפגעי עבירה אחרים לגשת ולהתלונן".

[לתמונת המקור, לחצו כאן]

כאשר מאפשרים לתביעה לפעול להרשעת הנאשם בעסקת טיעון, אף שיש ספק רב אם ניתן להרשיעו בהליך מלא, ניתן אולי להתגבר על קשיים ראייתיים במקרים המתאימים, אולם במקביל מאפשרים להביא להרשעה כאשר יש ספק סביר באחריות הנאשם. לפיכך, כאשר מתגלים קשיים בראיות, הצעה לעסקת טיעון איננה תואמת את עקרון חזקת החפות. לכן, כאשר במהלך המשפט מגיע התובע למסקנה שהסיכוי להרשעה הינו פחות מסיכוי סביר, עליו לחזור בו מכתב האישום. במקום שהתובע מלכתחילה לא היה רשאי להגיש את כתב האישום, הוא גם אינו רשאי להמשיך באישום, אך עסקאות טיעון ללא בקרה שיפוטית ראייתית מאפשרות לו לעשות זאת.

כפי שציינה ברק-ארז, בית המשפט העליון נוטה שלא להתערב בהחלטתן של רשויות התביעה בעניין טיב הראיות לצורך עריכת עסקאות טיעון. עם זאת, אומנם שיקול הדעת הנתון לתובע בניהול ההליך הפלילי הוא רחב ביותר, אך אין הוא שיקול דעת מוחלט. ובהתאם פסקה, "סבורה אפוא כי נמצאים אנו בגדרו של החריג לכלל בדבר אי-התערבות בהחלטות התביעה בדבר ניהול ההליך הפלילי, ולא בגדר הכלל עצמו."

"על התביעה לחנך את עצמה לחיפוש האמת. זהו מותר התביעה הכללית - להשתתף בעשיית הצדק, לאו דווקא בהרשעה בכל מחיר", אמר השופט אליקים רובינשטיין. אולם לשם כך יש להתאים את ההליך הפלילי למטרה של גילוי האמת; יש להעמיד את חומר החקירה לעיונו של השופט לפני תחילת המשפט, ולהגדיר את תפקידו "כמי שממלא חלק פעיל בחקר האמת וגילויה", כפי שסובר פרופ' מרדכי קרמניצר. אל לנו להירתע משינוי שיטת המשפט הגלומה בכך, שכן במקרים רבים הבסיס העיקרי להכרעת הדין ולגזר הדין אינו חומר הראיות הנובע מבירור המשפט, אלא תוצאת המשא ומתן שבין התובע לסניגור, כפי שהודגם באופן קיצוני בתיק זה וברבים אחרים.

השינוי עתיד לסנן בשלב התחלתי את כל מה שאינו ראוי לברור, ובאופן זה יוקטן העומס הרובץ על המערכת. ולא פחות חשוב מכך, מעורבותו של השופט בהליך תגדיל את השוויון המהותי בפני החוק, ותעלה את קרנו של המשפט בעיני הציבור שכן הוא עשוי לייצג טוב יותר מן התביעה את האינטרס הציבורי בגזירת הדין.

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]