[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי qimono לאתר Pixabay]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
בוויכוח המתלהט לאחרונה על חוק הלאום, עיקר הביקורת מתרכזת בכמה משפטים כמו היעדר שוויון, פגיעה בדמוקרטיה, הגדרת המיעוטים כאזרחים סוג ב, פגיעה בעיקר בדרוזים נאמני המדינה, שלילת השפה הערבית, חוק מיותר שאינו תומך במגילת העצמאות, בא לרצות את הימין הדתי הלאומני, להקדים תרופה למאסר צפוי; ופרשנויות אחרות, הנובעות מהתנגדות אופוזיציונית פבלובית לכול חוק שהימין מעלה ולא משנה באיזה נושא.
אבל, אם באמת ננסה לבחון את החוק מנקודת ההתחלה הבסיסית - לאיזה צורך הוא מספק מענה, יהיה קל יותר לשפוט את תקפותו.
השאלה המרכזית היא מהי מטרת מדינת ישראל? לשם מה הוקמה? מה יעודה? ומדוע היה צורך פתאומי לחוקק חוק כזה?
[להרחבה על המושג 'מטרה', לחצו כאן]
אני מרשה לעצמי לנסח הגדרה: "מטרת מדינת ישראל היא להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים ככול האפשר". מדינות אינן קמות ככה סתם, במיוחד לא מדינת ישראל שכבר בהצהרת בלפור ובהחלטת חבר העמים בוועידת סם רמו 1922, והמשכה בהחלטת האו"ם מ- 1947 מצוין במפורש הקמת בית לעם היהודי, ולא בשום מקום אחר (כמו אוגנדה או קנדה) אלא בארץ ישראל. מגילת העצמאות תומכת בהגדרת מטרה זו יחד עם התחשבות בתושבים החיים באזור, אבל מאפשרת את "חוק השבות" ליהודים בלבד, אף שמנקודת מבט צדקנית, החוק הזה שאינו שוויוני בעליל - משרת היטב את מטרת העל.
למעט רגעי חסד אלו של העולם, שוללי זכות הקיום של מדינת ישראל לא נחים לרגע. הנחת עבודה היא, שהעולם הערבי המוסלמי בכללותו אינו יכול לקבל את קיומה של הישות הציונית במזרח התיכון מההיבט הדתי, התרבותי והלאומני שלו, ויעשה ככול יכולתו להשלים את 'הפתרון הסופי.
עתה, בלית ברירה נוכח הנחישות והעצמה הצבאית של ישראל, היא נסבלת על תנאי, עד שיחושו שהם חזקים דיים כדי להשלים המשימה. בינתיים, הם בונים על החלשתה, על ידי נטיעת תחושות אשמה וספקות פנימיים בצדקת דרכה, תוך ניצול רוח הדמוקרטיה הליברלית-שוויונית, כדי לעשותה "מדינת כול אזרחיה", שאינה אלא שלב במימוש חזונם הסופי המוצהר (ציני למדי הוא, שהעולם הערבי מוסלמי, שמושגי הדמוקרטיה זרים לתפיסת עולמם, משתמש בכלי זה כדי לנגח את ישראל..).
למרבה הצער, רעיון מדינת כול אזרחיה - שהוא מתכון ברור לחיסולה של מדינת ישראל - נהנה מתמיכת חוגים מסוימים מאד גם בחברה הישראלית; שחלקם, אולי מתוך תמימות, אינם מודעים לחומרת מעשיהם אך תוצאתם בעייתית מאד. כאשר משכתבים את ההיסטוריה ואת הארכאולוגיה, כאילו העם היהודי הוא בסה"כ "המצאה קולוניאליסטית, קפיטליסטית פשיסטית" שלמרבה הצער מתנחלת בליבותיהם של הכמהים לכך, וחמור יותר זוכה לתמיכתם של יהודים ישראלים.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי 41330 לאתר Pixabay]
נוכח תופעות אלו ואחרות, בא חוק הלאום , בין היתר, כדי לבלום את הסחף להעמיד אחת ולתמיד את הנחישות הציונית במקומה ההיסטורי.
עתה, בהנחה שהגדרת מטרת מדינת ישראל עושה שכל, יש לגזור, מהם הדברים שיש לעשות כדי להבטיח את מימושה. מכאן עולות שאלות, למשל:
- מהי שיטת הממשל המתאימה ביותר?
- מה היחס למיעוטים?
- מה היחס לסביבה?
- מהם סמלי המדינה וההמנון?
- מהי השפה הרשמית,
- יחסי דת וחילוניות?
- האם שלום בכול מחיר?
- אוטונומיה למיעוטים בתוך מדינת ישראל?
- קליטתם של אלפי מהגרי עבודה מאפריקה?
- ביטול שירות צבאי חובה?
- הפרדת דת ומדינה?
- סמכויות הרשות השופטת מול המחוקקת?,
- האם להתיר חדירתם של 150 אלף פלסטינאים/יות באמצעות מה שמכונה "איחוד משפחות" בחסות חוק "כבוד האדם וחירותו"?
מדינת ישראל קיימת כביתו של העם היהודי כבר 70 שנה, היא הוקמה ברוח מגילת העצמאות. יהודית ודמוקרטית.
כעת גורמים בימין רוצים להבהיר – שבמקרה של התנגשות בין דמוקטריה לבין יהדות (יהדות לפי הפרשנות של הבית היהודי, כזו שלא מקבלת הומואים ולא מקבלת פליטים ורואה בשמאלנים בוגדים) – היהדות תנצח. לשם מה נדרש חוק כזה? האם מדינת ישראל התרגשה עד כה מהתנגדות מדינות ערב לקיומה? האם בשנת 1948 או 1968 או 1978 ההתנגדות לקיומנו היתה פחות חזקה?
הכותב רוצה מדינה שתתקיים כאן לשנים רבות – אבל הממשלה הנוכחית דואגת רק לטווח הקצר. כך היה במדיניות הגז (לשם מה גז ל-30 שנה? אני יודע אם המדינה תתקיים עד אז , שאל שאול מרידור ? וקודם מאז שוב שוב – זו רוח המפקד – חושבים על הטווח הקרוב). כך המדינה לא מסתכלת קדימה על בעיות הדיור והמים שלה, (אי אפשר להמשיך עם מדיניות של הכפלת האכולסויה כל 30 שנה- כבר היום אנחנו במשבר מים ודיור בגלל זה והמשך המגמה תחריף עוד יותר את הדברים האלה).
מטרת החוק היא לדאוג לאפרטהייד זוחל, הן מול ערביי ישראל ואולי גם מול ערביי השטחים. אם נרצה לספח מיליון פלסטינים – החוק ידאג לזה שהם יהיו אזרחים סוג ב' – והכל יהיה חוקי ונקי. לכאורה מתוכחם, למעשה ילדותי. אין אפשרות לקיים דמוקרטיה בכאילו. ללכת בלי ולהרגיש עם. שוויון וחופש ביטוי אי אפשר לקחת מחלק מהאזרחים ולדאוג לאחרים. מי שינסה לקיים כאן מדינה "יהודית" לא ממש דמוקרטית יגלה שבלי דמוקרטיה אין חופש ביטוי ומחשבה. בלי חופש ביטוי ומחשבה גם אין מחקר מדעי משמעותי. חוקרים לא אוהבים שמצנזרים אותם ושעליהם לענות לצרכי השלטון (לדגומה חוקרי מוח..) בלי מחקר ופיתוח ישראל לא תוכל לשמור על כלכלה חזקה – אין כאן גז בכמויות גדולות (ולא נהיה מעצמת גז עם 0.4% מתעודות הגז העולמיות) או משאבי טבע משמעותיים, אין תעשייה כבדה מה שיש זה הון אנושי – הייטק ביוטק פיננסים. בלי חופש מחשבה גם לא יהיה תכנון ארוך טווח (גז, צוללות, אנרגיה מתחדשת, פקקי תנועה ותחבורה ציבורית , תכנון עירוני – אתם רואים תכנון עשרות שנים קדימה? לא ממש). בלי הדברים האלה למדינה לא יהיה צבא חזק ולא יהיה קיום למדינה. – לא משנה כמה דגלי ישראל יונפו כאן ולא משנה כמה שירים וכפיים שרי הממשלה ישירו.
הכותב עצמו כתב מה הבעיה בחוק "מהי שיטת הממשל המתאימה ביותר?" – מי שלא חושב שהשיטה היא דמוקרטיה לא מבין דבר בכלכלה של מדינת ישראל. הדבר מלמד שוב על הסחף הערכי של הימין בישראל – במקום להיות אור לגויים סופג ערכים של חוסר סובלנות, חוסר נאורות מהעמים הערביים מסביב.