[בתמונה: חיילים בבונקר: תמונה אופיינית ממלחמת ההתשה... הצילום: לע"ם. הצלם אינו מוזכר]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 20 ביוני 2019

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

50 שנים עברו מאז אותה מלחמה אומללה, שלידתה בטיפשות והמשכה בעשיית-יתר. הכישלון במלחמה ההיא (כן, אני יודע שמספרים לכם שניצחנו...) גרם, ישירות, לפרוץ מלחמת יום כיפור; ומזרעי הטיפשות האסטרטגית שבה לקינו אז, לא השתחררנו עד היום...

מלחמה שנולדה מטיפשות אסטרטגית

משה דיין היה אחד האסטרטגים המזהירים שהיו לעם ישראל. בחזית המרכז במלחמת העצמאות, הוא הוכיח לדוד בן גוריון שהוא מבין, כי לעתים איפוק עדיף על עשיית-היתר של עמיתו, יגאל אלון בחזית הדרום, שכבש יותר מידי, וכמעט סיבך את המדינה הצעירה בעימות צבאי עם הבריטים...

[להרחבת המושג, 'עשיית יתר', לחצו כאן]

לו היה אלון מפקד חזית המרכז, היה מנצל את יתרון צה"ל, כובש את הגדה המערבית ומגיע לנהר הירדן; ואז, הייתה ישראל נדרשת לציית להחלטת האו"ם על החלוקה, והיינו נשארים בלי ירושלים ובלי הישגים. גם דיין וגם בן גוריון הבינו, שהסיכוי היחידי להחזיק, ולו בחצי ירושלים, זה שהמלך הירדני יחזיק בחצי השני, כי ממנו, איש לא ידרוש ציות...

את אותה גישה - של הבנת מגבלות הכוח - ניסה דיין להכניס לקדקדם של אלופי צה"ל שיכורי הניצחון במלחמת ששת הימים. הוא הבין שניצחון מכריע הוא דווקא ניצחון מאופק, ושעשיית-יתר מוליכה למהפך אסטרטגי. לכן, דרש שלא להגיע לקו התעלה, ולהישאר על קו השטחים השולטים של מיצרי הגידי והמתלה.

[בתמונה משמאל: משה דיין... בשבח האיפוק. התמונה: אתר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

ההיגיון היה פשוט. תעלת סואץ בידיים מצריות, הייתה קריטית לפרנסת מצרים; אבל, גם לביטחון ישראל:

• מחד גיסא, השבתת התעלה מאלצת את המצרים לצאת למלחמה, כשגבם אל הקיר;
• מאידך גיסא, שליטה על קו המצרים הייתה מקנה לצה"ל עמדת הגנה אידאלית, ומכניסה את המצרים לדילמה, האם לקפד את כלכלתם בעצמם, ולהשבית את תנועת האניות. גם ניסיונות לחצות את התעלה למטרות מלחמה, לא היו ניתנים להסוואה, כמו התרגיל שהסווה את כניסת מצרים למלחמת יום כיפור, ב- 1973.

טיפשות מלחמת ההתשה הולידה את מלחמת יום כיפור

אבל אין היגיון שמשתווה למשיכה אל מקור המים... התעלה משכה את הצבא כמו קסם, ולדרג המדיני היה קשה מאוד להסב את מחוגי השעון לאחור...

התוצאה: השבתת השיט בתעלה. מחיר כלכלי אדיר והעמדת המדינה המצרית עם הגב אל הקיר. עוצמת האש הגוברת של צה"ל הביאה לנטישת ערי התעלה, להפיכתן לעיי חורבות, ולזרם פליטים אדיר שזרם אל קהיר. איזו ברירה נותרה למצרים?

[בתמונה: קסם המשיכה אל התעלה. הצילום: משה מילנר, לע"ם]

בחסות התעלה פיתחה ישראל ביטחון מדומה, שהביא לצורך המוכר כל כך להפוך את שימור המצב הקיים למטרה לאומית, במקום להמשיך ולחתור כל העת לשפרו.

כך החליפו המעוזים, התעוזים וקו בר לב את התחבולה והתמרון. תפיסת המחסה בבונקרים הפכה לאידאולוגיה ועוצבה כמיתוס של תקופה... והעיקר, החיכוך המתמיד של המצרים על צה"ל, אפשר להם לצבור ידע על נקודות התורפה שלנו, והן היו רבות....

[אידאליזציה של טיפשות אסטרטגית: חיילים מתחבאים במוצב, ולהקות צבאיות באות לבדר אותם...הקליפ מתוך הסרט, 'הלהקה']

ללא עשיית-היתר הזו, לא היו הסובייטים נאלצים לגבות את המצרים בטילים, ולהסלים את מעורבות אנשיהם בלוחמה; ללא החיכוך הזה לא היה הנשיא המצרי, אנוואר סאדאת, מגיע לפתרון הגאוני, של להילחם בתורת הביטחון הישראלית (של שימור הסטטוס קוו) במקום בצה"ל; ולהתאים את ההישג הצפוי ליכולות צבאו.

אז מהי מורשת מלחמת ההתשה עבורנו?

• ממשיכים להסתמך על מכשולי כזב, ולהשקיע בבטון, במקום בערמה, בתחבולה ובאסטרטגיה של ניידות ותגובה מהירה.
• ממשיכים להיות פאסיבים ולקנות ימי שקט במחיר הולך וגובר...
• ממשיכים למתג מפלות כצלחות, ואח"כ מאמינים לזה בעצמנו...

עולם כמנהגו נוהג!

[איזה רווח אסטרטגי נוצר מלשבת בבונקר ולחטוף? הצילום: משה מילנר, לע"ם]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2017), עשיית יתר, ייצור ידע, 18/12/17.