[בתמונה: קטאר... התמונה שותפה ברשתות החברתיות. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

קאטר והתמיכה האמריקאית באחים המוסלמים ככוח רפורמיסטי 

התמיכה האמריקאית באחים המוסלמים היא על רקע אידאולוגי. כמו שאני זוכר האמריקאים (ממשל בוש) היו מספיק מטומטמים בשביל לנסות להביא דמוקרטיה למזרח התיכון.

הסיפור מתחיל קצת קודם, אחרי 9/11, האמריקאים הבינו כמה הסעודים בעייתיים ומחפשים נקודת משען אחרת במזרח התיכון, לקראת ההרפתקאות שלהם בעיראק. הם זיהו אחת כזאת: קטאר. מדינה לכאורה פתוחה לעולם הרחב, עם מבנה משטר שמעניין את האמריקאים, וזיקה שאז נראית לאמריקאים לא קיצונית לדת. את ההמלצות על קטאר הם קיבלו מלא אחר מהנשיא הטורקי.

האמריקאים שמו את כובעי הטמבל שלהם ונוסעו לקטאר לעשות עסקים. אחת התוצאות הראשונות של הנסיעה היא העברת המפקדה האמריקאית הקדמית של פיקוד מרכז האמריקאי (Centcom), מהבסיס הגדול בריאד לבסיס אל-וואדיד בדוח'א. האמריקאים הכריזו על זה בדיוק ביום השנה לאירועי 09/11 - ב 09.11.2002 (https://fxn.ws/2Mmk5l8).

[למאמר המלא בפוקס ניוז - לחצו כאן]

באמצע 2002, כשהיועצת לביטחון לאומי דאז, קונדוליסה רייס ועמיתה, דניס רוס, חיפשו להביא קידמה למזרח התיכון כחלק מתכנון הקמפיין העיראקי, הם חיפשו כוח מספיק חזק ומספיק, רפורמיסטי, שיוכל מחד גיסא, להיצמד לערכי הדמוקרטיה המערבית; ומצד שני, להיות מספיק קרוב לדת בשביל לגרור את ההמונים החוצה.

הם סימנו שתי מדינות, שבהן האסלאם נחשב יחסית לחדשני: קטאר וטורקיה של עדבאללה גול.

גול וחא'מד בן ח'אליפה - אז אמיר קטאר - שכנעו את האמריקאים להיפגש עם נציגי ה'אחים', שישבו בקטאר; ומתי שהוא ב- 2003 אם אני זוכר נכון, דניס האדסארט (אז ה Speaker of the house) נפגש עם קארדאווי - הגולה ממצרים מאז סוף 1981 ונמצא בדוחא - באישור הממשל כמובן. מכל הסלט הזה נוצרת 'אג'נדת החופש' (ה- Freedom Agenda):

למרבה ההפתעה של כולם במדינת ישראל - שלא מבינה את התהליכים האלה בזמן אמת, ובמיוחד של אחד ד' שמוזמן לדיון אצל שר הביטחון דאז, שאול מופז - המקום שבו בוחרים האמריקאים למימוש ראשון של התאוריות המצחיקות שלהם הוא בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה.

קונדי (כמו שקורא לה בחיבה, אהוד אולמרט) למעשה מחייבת את ראש הממשלה אולמרט לתת לחמאס להשתתף בבחירות. אחד הדברים האחרונים שעושה ממשל בוש הוא הסכם לאספקת כורים גרעיניים לקטאר (2007 או 2008 כבר לא זוכר...).

ב 25 לינואר 2011 החלו המהומות בכיכר תחריר. העמדה הראשונית של הממשל היא, שבקהיר המשטר צריך להתחלף מתוך שמירה על היציבות. הנשיא האמריקאי קורא לשילוב שיחות עם ה- Wise Man המצרים, כחלק מהתהליך ולעריכת רפורמות במערכת השלטונית במצרים. הנשיא מובראק ממנה לראשונה סגן נשיא - את עומאר סולימאן (ה- Wise Man המצריים הם מנהיגי האחים המוסלמים...). 

שבוע לאחר מכן, ב- 4 לפברואר 2011, יש כינוס רם דרג בבית הלבן. בדיון משתתפים כולם: מזכיר ההגנה גייטס, מזכירת המדינה קלינטון, פאנטה יו"ר ה CIA... החדר עמוס! מאחורה יושבים שלושה עוזרים זוטרים למדי : אחד מהם הוא הקוץ בישבן החביב עלי, ואחד מנציגי השבט היהודי: בנימין רוהדס (אז, כותב הנאומים של הנשיא ולימים הסגן של סוזאן רייס הדירקטורית של המל"ל האמריקאי) 

האמריקאים צרכים לקבל החלטה : האם לקרוא ליציבות במצרים, כתנאי להחלפת מובראק; או האם ללחוץ להחלפתו ללא החזרת היציבות. כלל ראשי המערכות תומכים בהחזרת היציבות כתנאי להחלפת מובראק, בתמורה, כרגיל, להגדלת הסיוע האמריקאי. כשהם מסיימים לדבר בנימין רוהדס קם מספסלי האופוזיציה מבקש את רשות הדיבור. הנשיא מאפשר לו לדבר ובנימין אומר שהוא דווקא תומך בקריאה מידית להחלפת מובראק. רוהדס מנמק, והנשיא מסכם את הדיון, יוצא החוצה מנהל מסיבת עיתונאים במסדרון וקורא להחלפה מידית של מובראק:

[לכתבה המלאה ב- CBS, לחצו כאן]

ב 10 לפברואר מובראק העביר את כל סמכויותיו לסגנו, עומאר סולימאן, והתפטר. ב 18 לפברואר נשא קארדאווי נאום ניצחון לפני קהל של שני מיליון איש בכיכר תחריר.

שאלה אחת לי לציבור הרחב לאור ההיסטוריה הקטארית: מישהו יכול להסביר לי מי חשב שהסדרה בעזה עם כסף קטארי זה רעיון טוב?