[בתמונה גרמנים וליטאים צופים בבית כנסת עולה בלהבות, ליטא, יוני 1941. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-L19427 / Zoll / CC-BY-SA 3.0]

 

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 28 באפריל 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בתאריך 23.8.2018, יצא ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו למפגש המדינות הבלטיות שנערך בליטא. הייתה זו הפעם הראשונה שראש ממשלה ישראלי מבקר שם, ובין השאר הוא נפגש עם ראש ממשלת ליטא סאוליוס סקוורניאליס במשרדו בווילנה.

במסיבת עיתונאים משותפת דיבר ראש ממשלת ישראל בין השאר על: ישראל אודות יחסי ישראל ליטא, הזכיר את שורשי משפחתו בדורות עברו, את לימוד התורה בליטא, ושר התורה הגאון מווילנה, ואמר משפט קצר על מאורעות השואה במדינה הבלטית כדלקמן: "(פנייה לראש ממשלת ליטא) אתה נקטת בצעדים גדולים למען הנצחת קורבנות השואה, ופעלת למען שיח פתוח על הפשע הנורא הזה שאסור שיקרה שוב לעולם, וברצוני להודות לך על מחויבותך להילחם באנטישמיות בכל מקום שבו היא מרימה את ראשה המכוער"[1].

פרט לכך ראש הממשלה לא התייחס כמעט בדבריו לאירועים שקרו בליטא רק לפני 75 שנים ומעלה...

[בתמונה: מפת אומדני היהודים שנרצחו במחוזות ליטא בדין וחשבון שנשלח לריינהרד היידריך, 1942. המפה היא נחלת הכלל]

להלן תזכורת קצרה וכואבת, אודות ההיסטוריה היהודית בליטא:

• במאה ה-13[2], כוננו הליטאים מדינה, שהפכה תוך מאתיים שנים למעצמה חזקה, שהשתרעה מהים הבלטי עד לים השחור. המדינה הליטאית האמורה, כללה בתוכה את שטחי אוקראינה וביילורוס של היום.
• בשנת 1569 התאחדה עם פולין והייתה לשותפה בממלכה הפולנית.
• בזמן חלוקתה השלישית של פולין, בשנת 1795, סופחה ליטא לרוסיה.
• בין שתי מלחמות העולם הייתה ליטא מדינה עצמאית, שהיו לה סכסוכי גבול עם שכנותיה פולין וגרמניה. הסכסוך עם גרמניה נסוב על השליטה בעיר ממל, שרוב תושביה היו גרמנים שנשלטו בידי ליטא, למרות מעמדה המיוחד.
• בשנת 1926, התחוללה במדינה הפיכה צבאית, ואנטוס סמטונה הפך לנשיא המדינה.

יהודים הגיעו לליטא החל מהמאה ה-14, ולאחר כשלוש מאות שנה, הפכה ליטא וישיבותיה להיות במעמד של בכורה בעולם התורה היהודי, הרבה בזכותו של ר' אליהו הידוע בכינוי הגאון מווילונה. בין הישיבות המפורסמות היו ישיבות מיר, וולוז'ין, טלז, סלובודקה ופונוביז'. בהשראתו של הגאון מווילנה, הפכה ליטא למעוז ההתנגדות לתנועה החסידית. חלק מתלמידי הגאון מווילנה עלו לארץ ישראל, והיא הפכה החל מהמאה ה- 19 ואילך גם למרכז להשכלה ולספרות עברית, כולל יסוד תנועת הבונד האנטי ציונית מחד גיסא, ותנועת חובבי ציון מאידך גיסא. בשל פרעות 1882-1881, החלה הגירה יהודית גדולה מליטא, בעיקר לארצות הברית.

ליטא העצמאית נתנה ליהודיה אוטונומיה לאומית-תרבותית, ושר יהודי מונה לטפל בקהילה היהודית שמנתה למעלה מ- 150 אלף איש.

בתאריך 23.3.1939, סופחה העיר ממל לגרמניה; אולם, על פי הסכם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב [3]), נקבע שממל תהיה בתחום השפעתה של ברית המועצות. ב- 15.6.1940, השתלט הצבא האדום על כול ליטא והיא סופחה רשמית לברית המועצות [4].

ב- 22.6.41, פלשו הגרמנים לברית המועצות, וכבשו את כל שטחה של ליטא. המוני הליטאים קיבלו את הצבא הגרמני הפולש בזרועות פתוחות, ורבים מהם שיתפו עמם פעולה. חרף זאת הגרמנים לא החזירו לליטא את עצמאותה המדינית, והם סיפחו אותה למינהל נציבות הרייך אוסטלנד.

[להרחבה בנושא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לחצו כאן]

[בתמונה: חייל ווארמאכט מדבר עם שני גברים יהודים, בסרט תעמולה גרמני, 24 ביוני 1941. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 146-2000-009-04A / Hanisch / CC-BY-SA 3.0]

תחושת התסכול בעקבות ההסכם עם ברית המועצות, שפגע אנושות בריבונות של המדינה הליטאית, הגבירה באופן ניכר את מקרי ההסתה והפגיעה ביהודים, שכללו פרעות דמים, בהם נהרגו כמאתיים איש.

לאחר הפיכתה של ליטא למדינה בברית המועצות, ניתן ליהודים ייצוג במוסדות הממלכתיים, אולם המהלכים הכלכליים שהנהיגה ברית המועצות, של כלכלה ריכוזית, פגעו בעיקר במסחר היהודי. בנוסף, בוטלה כליל מערכת החינוך היהודית, כולל הישיבות הליטאיות, ששמן יצא לתהילה בכל העולם היהודי.

המחתרת הליטאית, חזית הפעילים הליטאים [5], ניהלה הסתה ארסית כנגד היהודים, בהשראתה של גרמניה הנאצית, וכאשר הגרמנים כבשו את ליטא, גורל היהודים נחרץ לשבט. מספר היהודים בזמן הפלישה הגרמנית עמד על 220 אלף יהודים. הליטאים החלו בביצוע מרחץ דמים אכזרי, שכלל מעשי אונס התעללות ורצח יהודים במספרים גדולים [6].

גל הרציחות גדל משמעותית עם כניסת יחידת ההשמדה הגרמנית, איינזצקומנדו 3, שהחלה לפעול מחודש יולי 1941, על פי תוכנית השמדה שיטתית כנגד היהודים על פי לוח זמנים מדוקדק. הובלת היהודים לגיא ההריגה [7], ההתעללות הקשה בהם ורציחתם לבסוף, נעשו בידי הליטאים עצמם. עד סוף שנת 1941, נותרו בליטא כ - 40 אלף יהודים בלבד, והם רוכזו בארבע גטאות: ווילנה, קובנה,שאולי ושווינציאן, וכן במספר מחנות עבודה. בקיץ ובסתיו שנת 1943, חוסלו רוב יושבי הגטאות הללו, ועם כניעת הגרמנים במאי 1945, נותרו בליטא כ - 8000 יהודים בלבד.

אין ספק כי מעללי הליטאים במהלך מלחמת העולם השנייה כנגד יהודי ארצם, הגיעו לשיאים של אכזריות ורצח ברוטאלי במספרים גדולים, תוך שימוש בשיטות הרג דרקוניות. ראש הממשלה נתניהו, אמנם הזכיר את שואת יהודי ליטא, אך נדמה כי השיקול הפוליטי גבר על הכול, והזכרת הרצח של יהודי המקום נעשה באופן שטחי ועמום, שעושה לדעתי ההיסטורית עוול לזכרם של הנספים.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: הפוגרום ב- Kaunas ביוני 1940, מוזיאון המדינה היהודית בווילנה בווילנה, ליטא. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Adam Jones קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

פונאר

פונאר (מיידיש: פּאָנאַר; בליטאית: Paneriai; בפולנית: Ponary) הוא פרבר של העיר וילנה - בירתה של ליטא - במרחק כ-10 קילומטרים ממרכזה.

באתר זה נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה בין שבעים אלף איש למאה אלף איש, רובם המכריע יהודים.

השלטונות הסובייטים הכינו באתר זה בורות ענק למכלי דלק, אשר לא הספיקו למלאם. בתקופת הכיבוש הנאצי, החל ביולי 1941, הובאו לבורות אלה יהודים,צוענים, שבויי מלחמה ומתנגדי הנאצים ונרצחו ביריות.

[בתמונה משמאל: האנדרטה המרכזית בפונאר לזכר היהודים שנרצחו שם. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Avi1111 dr. avishai teicher קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

השיר פונאר

מילים: שמערקע קצ'רגינסקי; לחן: אלכסנדר תמיר; תרגום: אברהם שלונסקי

שקט, שקט, בני נחרישה! כאן צומחים קברים; השונאים אותם נטעו פה מעברים. אל פונאר דרכים יובילו, דרך אין לחזור; לבלי שוב הלך לו אבא ועמו האור.

שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב! כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב. גם הים גבולות וחוף לו, גם הכלא סייג וסוף לו - ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות.

תור אביב בא אל ארצך, לנו סתיו אבל, אור גדול בכל זרוע, וסביבנו ליל. כבר הסתיו יזהיב צמרת, המכאוב יגבר, שכולה האם נשארת: בנה הוא בפונאר.

מי הוויליה הנכבלת כבר ישאו דכיים, זועפים קרעי הקרח נישאים לים; תמוגר חשכת ימינו, אור גדול יזרח עלינו, בוא, פרש, עלה! בנך קורא, בנך קורא.

שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב! עד אשר חומות תפולנה, נאלם בכאב. אל נא, בני לי, אל תצחק נא! לא עת צחוק עכשיו: צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו.

אט ייפך נא המבוע: שקט, בן רחום! עם הדרור ישוב גם אבא נומה, נומה, נום. וכמו ויליה המשוחררת, כאילן עוטה צמרת, עוד תזכה לאור בבוא הדרור, בבוא הדרור.

.

מקורות

[1] לעיון בדבריו של ראש הממשלה נתניהו ראה -  ערוץ 7, מיום 26.8.18. https://www.inn.co.il/News/News.aspx/380873.

[2] אנציקלופדיה של השואה,עורך ראשי: ישראל גוטמן, יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים: 636 – 639.

[3] ראה – יוסף גוברין, ההיבט היהודי ביחסי גרמניה הנאצית עם ברית המועצות, מאגנס, ירושלים, 1986.

[4] דב לוין, בין הפטיש למגל, יהודי הארצות הבלטיות תחת השלטון הסובייטי, במלחמת העולם השנייה, ירושלים, תשמ"ג.

[5] יצחק ארד, רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), דפים לחקר השואה, י"ז, 2003, עמוד 147.

[6] יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכיליון, ת"א, תשל"ו.

[7] הנודע שבהם היה הפורט השביעי, ראה - עופר אדרת, הסוד האפל של הפורט השביעי בקובנה, הארץ, 31 באוגוסט 2012.

• אבי הראל (2019), הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והשפעתו על המדיניות הרוסית בימינו, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.