[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]
[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.
* * *
לבית המשפט העליון הגישו עו"ד טלי גוטליב (ראו תמונה משמאל למטה) ועו"ד אביאל אהרון ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בגדרו הורשע המערער בעבירות של אינוס, שוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, ונגזר עליו עונש של 7 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי, הפעלת מאסר על-תנאי למשך 4 חודשים לריצוי במצטבר ותשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 70,000 ₪.
בית המשפט העליון - השופטים: נעם סולברג, ג'ורג' קרא ועופר גרוסקופף - זיכה את המערער, בשל מחדלי חקירה מהותיים (ע"פ 2840/17 ניאזוב נ' מ"י, ניתן ביום 4/9/18).
סיפור המעשה
על פי עובדות כתב האישום, המערער וחבריו הזמינו לחדרם בבית המלון באילת, נערת ליווי. בשלב מסוים, נכנסו המערער והמתלוננת לחדר השירותים שם קיימו יחסים בתמורה לתשלום בסך של 250 ₪.
לטענת המתלוננת, בתחילה קיימה יחסי מין עם המערער בהסכמה, לאחר מכן אנס אותה, וכשיצאה מחדר השירותים היכו אותה כמה מבני החבורה, מנעו את יציאתה מחדר המלון, ושדדו ממנה את כספה.
עו"ד טלי גוטליב (ראו תמונה משמאל) טענה בלהט רב, כי לא ניתן ליתן אמון בעדותה רצופת הסתירות והתמיהות של המתלוננת. עוד טענה, כי העובדה שהמתלוננת זיהתה בטעות את יגאל, החבר הנוסף ששהה בחדר, כמי שנכנס עמה לשירותים; פוגעת באופן משמעותי במהימנות עדותה. בנוסף טענה, כי שגה בית המשפט קמא כשלא נתן משקל משמעותי לגרסתה הראשונה של המתלוננת, במסגרתה לא טענה כלל שנאנסה, אלא סיפרה שבני החבורה 'הרביצו לה' ו'גנבו לה'.
[מקור תמונתה של עו"ד גוטליב משמאל: פייסבוק]
עו"ד טלי גוטליב התעקשה כי בדיקת הד.נ.א שנעשתה בקונדום תומכת בגרסת המערער, לפיה המתלוננת ביצעה בו מין אוראלי בלבד, שהופסק מיד עם בקשת המתלוננת. לבסוף, שכנעה כי זיכויים של שניים מחבריו של המערער, היה צריך להוביל גם לזיכויו של המערער עצמו. זאת, לנוכח העובדה שהתשתית הראייתית בעניינם של השניים האחרים זהה לחלוטין לתשתית שהביאה להרשעתו-שלו.
בא כוח המדינה טענה כי זיכויים של שני חבריו של המערער, אינו מטיל דופי בעדות המתלוננת, ובעצם התקיימותו של אירוע השוד וכליאת השווא, אלא נובע מקושי ראייתי לזהות את חלקם המובחן של השניים בביצוע המעשים.
קביעת בית המשפט
בית המשפט העליון קבע כי התמונה הראייתית - בדבר האלימות שהופנתה כלפי המתלוננת ושוד כספה - הוּכחה מעבר לספק סביר; אולם, הקושי המרכזי שבו מתמקד הערעור, מתנקז לאותם רגעים שבהם שהו המערער והמתלוננת בחדר השירותים. נקבע כי אין בממצאים הראייתיים שהוצגו, כדי להפריך את גרסת המערער; וכי לא ניתן להסתפק בעדותה של המתלוננת כבסיס להרשעה.
בית המשפט העליון מתח ביקורת על המשטרה, וקבע כי ניתן היה לנקוט בפעולות חקירה פשוטות, כגון: שליחת המתלוננת לבדיקה רפואית כמתבקש וכנדרש לגבי מתלוננת בעבירת אונס, על מנת שתונח תמונה מקיפה יותר באשר לאירוע, מבלי להותיר חללים בתצרף.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט העליון כי המחדלים שנפלו בחקירת האירוע עולים כדי חשש לקיפוח הגנתו של המערער ופגיעה ביכולתו להוכיח את גרסתו, וזאת בנוסף לסתירה בעדותה של המתלוננת בנוגע לשאלה אם ביצעה במערער מין אוראלי, אם לאו שלא הובהרה כראוי.
לאור האמור לעיל זיכה בית המשפט העליון, ברוב דעות, את המערער מעבירת האינוס!
חלק מהפרוטוקול לפניכם:
