[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]
[לקובץ מאמרים רלוונטי נוסף על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 17 באוגוסט 2021
אחת העוולות הקשות של משטרת ישראל כלפי הציבור שאותו היא משטרת - ושמהווה דוגמה קלאסית להיעדר שקיפות משטרתית, היא פרשת מצלמות המהירות ב- 2018:
גורמים במשטרה היו הלובי האפקטיבי ביותר בישראל שנלחם להקמתם (השאלה מדוע תישאר פתוחה וכל אחד ישפוט בעיניו...); ואז, לאחר שהותקנו, הסתבר כי אמינותן מוטלת בספק.
מרגע שנודע למשטרה כי המצלמות אינן אמינות, היה המפכ"ל דאז, רוני אלשייך, חייב להתייצב בפני הציבור, לדווח ולעצור אכיפה (שקיפות משטרתית, זוכרים?) תחת זאת, לאורך זמן הסתירה המשטרה את הבעיה והמשיכה באכיפה. הדבר תמוה ולו לאור העובדה, שהכסף של הקנסות אפילו לא נכנס לקופתה...
היא עשתה זאת, גם כאשר צוות מיוחד מטעם משטרת ישראל ומכון התקנים יצא שוב להולנד, על-מנת לנסות ולייצר קומבינה שתכשיר את מצלמות המהירות; וגם כשוועד עובדי מכון התקנים התעורר, והציף את החשד שממלא מקום המנכ"ל, אילן כרמית, נמצא בניגוד עניינים. ההסתרה המשיכה גם בבית המשפט, כאשר המשטרה הסתירה מבית המשפט חומרים הקשורים לאמינות מצלמות המהירות.
כרגיל במקומותינו, הפרשה - שבמדינה כמו בריטניה הייתה מביאה להתפטרות המפכ"ל והשר - הסתיימה רק בכך שבשל הדו"ח הקשה של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, דאז, השופט (בדימוס) דוד רוזן, הודחה קצינה בדרגת ניצב משנה מתפקידה.
מפקדה, ראש אגף התנועה, שקשה להניח שלא ידע דבר מהפרשה, קודם לתפקיד מפקד מחוז ירושלים; והמפכ"ל והשר המשיכו בתפקידם כאילו לא קרה דבר.
כשההסתרה נחשפה, הגנה עליה דוברת המשטרה בתקשורת. היא טענה, בפטרונות, שהדבר נעשה כדי להגן על הציבור מפני תאונות הדרכים הרבות... אנחנו - הציבור - לא זכינו לשום התנצלות...
ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שנכתבו באתר זה אודות הפרשה. כל המאמרים נכתבו על ידי ד"ר פנחס יחזקאלי. קריאה נעימה!
-
פנחס יחזקאלי: הכל על כתפיה של קצינה אחת? באמת?
-
פנחס יחזקאלי: יאללה לך הביתה, רוני ...
-
פנחס יחזקאלי: מצלמות המהירות: אחריותיות עכשיו!
-
פנחס יחזקאלי: מי מקולקל יותר – מצלמות המהירות או המשטרה?
-
פנחס יחזקאלי: שקר מצלמות המהירות – משטרה מחפשת אליבי.
[לקובץ מאמרים רלוונטי נוסף על הדוברות המשטרתית, לחצו כאן]
כמה דברים.
א. התפיסה המשטרית ובקרב רוב העוסקים בדבר בארץ לגבי תאונות דרכים ומניעתן היא מיושנת. במדינות רבות בעולם הבינו ש90% מהבטיחות מושג על ידי עיצוב (עיצוב כבישים, רחובות, מכוניות) כל השאר – חינוך, אכיפה וכו'. אם העיצוב גרוע כל האכיפה וכל החינוך בעולם לא יעזרו.
ב. הדבר נכון לדוגמה לסוגיות אחרות כמו עיצוב כבישים בטוחים יותר (במקום לאכוף קו הפרדה לבן – עושים כבישי 2-1 מסלולים שבו ניתן לעקוף כל כמה קילומטרים – כל פעם במקום אחר, וכשאי אפשר – אז אי אפשר). האיחוד האירופי עובד על טיוב כבישים באמצעות EuroRAP. ובחלק מהמדינות מקדמים "חזון אפס" אבל בישראל מקובעים על קנסות במקום היעד האמיתי שהוא הפחתת מספר ההרוגים והפצועים. מי שצריך לעמוד בראש המאמץ צריך לבוא עם ראש של אפידמיולוג ולא עם ראש של גביית קנסות.
ג. אני דווקא בעד הרחבת האמצעים להגבלת הנהגים. נהיגה אינה זכות טבעית ונהגים פרועים מסכנים נהגים אחרים והולכי רגל ורוכבי אופניים. אם נהגים לא היו פוגעים באחרים עקב מהירות מופרזת – היינו יכולים לתת להם חופש, היות וזה ממש לא המצב (350 הרוגים, ו 145 אלף פצועים בשנה) צריך לעבוד בכלים שונים כדי למנוע מהירות מופרזת או שיחה בטלפון . רצוי לנצל לצורך כך אמצעים טכנולוגיים – שכן כל מכונית היום היא גם מחשב – לו יוצרי המכונית היו רוצים, היה קשה מאד לשוחח ממנה בטלפון בזמן נהיגה או לעבור את המהירות המותרת בכביש – אבל התרגלנו לחפש אשמים (ומכאן גם גישת הקנסות) במקום לחפש איך פותרים את הבעיה ומי אחרי לה – אם היתה אחריות יצרן מורחבת – אם חברות מכוניות וא סלולור היו זוכות לקנס משמעותי על שימוש מסוכן בטכנולוגיה שלהן – כל העסק היה נראה אחרת לגמרי. לדוגמה עברת ב-5 קמ"ש את המהירות המותרת. – המכונית יכולה להעניש אותך בנסיעה של 10 קמ"ש פחות ב-10 הדקות הקרובות (או פשוט למנוע ממך לעבור את המהירות המותרת מלכחתילה, כמו שהקומקום החשמלי ומערכת החשמל בבית מעוצבים כך שלא תוכל להתחשמל).
תגובה מצויינת. שווה מאמר בפני עצמו… קדימה!