[בתמונה: כפרות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ronen Frieman לאתר flickr]

עודכן ב- 11 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

מנהג הכפרות הוא מנהג יהודי עתיק שנערך בדרך כלל, בערב יום הכיפורים. על פי המסורת, ביצוע הכפרות כרוך בסבל של בעלי חיים, במקרה שלנו המדובר בתרנגול. זאת שלפי הנהוג, מסובבים תרנגול מעל ראשו של כל אחד מבני הבית, ומבקשים שהתרנגול ישחט, ותמורתו ילך האדם לחיים טובים ולשלום.

האם אנשי ההלכה שלמים עם המנהג האמור? כלל וכלל לא. סביב מנהג זה, התפתח פולמוס עז, על רקע מניעים שונים, בין המצדדים בו ובין הפוסלים אותו על הסף.

המקור הקדום ביותר בו מנהג הכפרות מוזכר במפורש, מצוי בתשובותיו של רב שושנא גאון מישיבת סורא, מהמאה השביעית, כדלקמן:

"וששאלתם שאנו רגילים לשחוט ערב יום כיפור תרנגולים, ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה? והשיב רב שושנא גאון: הא ודאי קושיא היא ויש לומר בה שני טעמים. אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה, ועוד יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים, עיקר מבעלי קרניים דומות של יצחק אבינו; לפיכך, לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הקדמונים שאף על פי שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים, תרנגול מובחר לפי ששמו גבר"[1].

[בתמונה: כפרות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי סיוון אופיר לאתר flickr]

כלומר, על פי מקור זה נראה, שמנהג הכפרות היה כבר נפוץ החל מהמאה השישית ואילך בבבל, ומשם הוא עבר לספרד וארצות אשכנז. ראוי לציין, שמנהג הכפרות בפורמט האמור לא הגיע לקהילה היהודית שישבה בתימן [2].

כאשר הפך מנהג הכפרות לחזיון נפרץ, הוא הביא בעקבותיו, כאמור, פולמוס הלכתי עז.

• הרמב"ן [3], טען כי מקור המנהג בריטואל דתי של עבודה זרה ולכן הוא פסול מיסודו. אחריו פסק הרשב"א [4] כי המדובר במנהג שאסור לעשותו כדלקמן: "היו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים, והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה" [5].
• הרשב"א אסר לבצע את המנהג במקום מושבו אך חרף זאת, המנהג המשיך להתקיים ברוב קהילות ישראל.
• הרמב"ם אינו מזכיר את מנהג הכפרות האמור בהלכותיו, ובעקבות כך היהודים בני תימן, שפוסקים לאורו של הרמב"ם, אינם נוהגים מנהג זה כלל.
• רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, ספר ההלכה המקיף שנכתב בצפת במאה ה- 16, המשיך את קו המחשבה ההלכתי של רבני ספרד, וטען כי יש לבטל את מנהג הכפרות, כדלקמן: "וכבר טרחו גם בדורות שלפנינו לבטלן, ולא עלתה בידן, כי ההמון דבוק בזה כמו על מצות אתרוג ועוד יותר" [6].

ראוי לציין את העובדה כי בהדפסות הראשונות של ספר שולחן ערוך, אורח חיים, הייתה הכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא" (ראו בתמונה למטה). אולם, בהדפסות מאוחרות יותר, כולל ההדפסות של ימינו, הסירו את המלים "מנהג של שטות הוא" [7]. החלופה ההלכתית המוצעת הייתה פדיון כפרות, שבמקום בעל חיים, מנהג הכפרות יבוצע באמצעות כסף, שילך לאחר מכן לצדקה.

[בתמונה: כותרת של סימן תר"ה בשולחן ערוך ליוסף קארו: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא" (ראו הערה 7)]

אולם חרף התנגדות זו, מנהג הכפרות שמבוצע בתרנגול, לא בוטל, והוא נוהג גם כיום. זאת בעיקר בגלל פסיקתו של ר' משה איסרליש [8], הפוסק שיש להמשיך במנהג הכפרות בפורמט הקדום שלו, ועל פי החיוב של האר"י[9] להמשיך ולקיים מנהג זה על פי הקבלה.

בישראל, למרות שחוקק חוק הקובע, החל בשנות השישים של המאה הקודמת, כי אסור לבצע שחיטה ללא פיקוח וטרינרי, ולמרות ההתנגדות העזה של ארגוני זכויות בעלי החיים וצער בעלי חיים, מנהג זה מתקיים ללא הפרעה כמעט, בעיקר בריכוזי אוכלוסייה חרדיים בירושלים ובבני ברק ובמקומות נוספים.

[בתמונה: צער בעלי חיים ושחיטה לא כשרה. תמונה חופשית שהועלתה על ידי סיון אופיר לאתר flickr]

אחרית דבר

מנהג הכפרות שמבוצע באמצעות תרנגול, הינו מנהג קדום שהחל להתפשט מהמאה השישית ואילך. למרות שהמנהג נפסל על ידי גדולי הלכה, ואצל הרמב"ם כלל אינו נזכר, ותמורתו נוצר מנהג הכפרות בכסף (פדיון כפרות), הרי שהמצדדים בהמשכתו, כדוגמת הרמ"א והאר"י, נתנו לו לגיטימציה הלכתית וקבלית, והוא נוהג עד ימינו אלה.

[לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי יום הכיפורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי יום הכיפורים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/9/18.

[1] פסקי רבינו אשר, (רבי אשר בן יחיאל - 1250 - ט' בחשון ה'פ"ח, 1327, המכונה הרֹא"ש, מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית). סוף מסכת יומא.

[2] ראה - הרב עמרם קורח, סערת תימן, עמוד קכ"א, בהערה.

[3] רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.119-1270.

[4] רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת, מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, וראש חכמי ספרד בדורו. השפעתו ניכרת במיוחד בתחום הפסיקה ופרשנות התלמוד, והספר 'תשובות הרשב"א' הוא ספר יסוד בפסיקת הלכה. 1235 – 1310.

[5] שאלות ותשובות הרשב"א, סימן שצ"א.

[6] שלחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ה.

[7] ראה - חן מלול, השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר! הספרייה הלאומית, ‏26 בספטמבר 2017; חן מלול, במשך 145 שנים השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" - מי העלים את הביקורת? הארץ, 27.9.2017. (ראה נספח).

[8] רבי משה איסרלישׂ (הרמ"א), פוסק, ראש ישיבה, מקובל ופילוסוף. גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16.

[9] רבי יצחק בן שלמה לוריא, האר"י הקדוש, גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו קבלת האר"י.