[בתמונה: חיילי צה"ל בשכם, במהלך חומת מגן'. הצילום: דובר צה"ל]

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שיצאה במרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת - בשם: גדר ה'הפרדה': גבול מדיני במסווה ביטחוני. העורך: איציק צרפתי. החומר מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 באפריל 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

לאחר שהבנו את מערך השיקולים, את התהליכים והרקע שהובילו להקמת הגדר, נבחן כעת שאלות יסוד מורכבות וממוקדות יותר. נדון ביעילותה של הגדר, השפעותיה השונות, המחירים שהיא גובה, ונדון בעתידה. נפתח בשאלה הבסיסית ביותר שעומדת בלב הצורך, אם אכן קיים, להקים גדר ונשאל: האם הגדר מונעת טרור?

אין מחלוקת כי הירידה הדרמטית במספר פיגועי ההתאבדות שהיכו בערי ישראל בתחילת העשור הקודם, היא בעיקרה תוצאה של מבצע 'חומת מגן' - פעולה צבאית שתכליתה הייתה חיסול קיני הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון - לצד של רצף הפעילות הנרחבת של צה"ל ושב"כ בתוך תא השטח, הנמשך מאז בהתמדה. השלמת תוואי הגדר הראשון בין הכפר סאלם לישוב אלקנה הסתיימה רק בסוף יולי 2003, בחלוף יותר משנה לאחר שיא גל הפיגועים שפקד את ישראל במרץ 2002.

המלחמה העיקשת וארוכת השנים שניהלו צה"ל ושב"כ בטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון, מאז מבצע 'חומת מגן', והמשכה הרציף מאז, פגעה באופן ניכר במוטיבציה של הפלסטינים להוציא פיגועי התאבדות ולהמשיך באסטרטגית הטרור שלהם כנגד ישראל. לא הגדר הייתה הגורם העיקרי לכך, אלא מכלול של תנאים סביבתיים ואסטרטגים שהשתנו.

[בתמונה: טנקים ישראליים חונים ליד המוקטעה במבצע חומת מגן. מבצע זה היה הסיבה לירידה בגל הפיגועים, ולא גדר ההפרדה (צילום מסך מהערוץ הראשון)]

שינוי באסטרטגיה הפלסטינית

טרור המתאבדים הלך ונמוג בגלל שתי סיבות עיקריות:

1. החלטה אסטרטגית מודעת של הפלסטינים, בהובלת מחמוד עבאס, בהכרה שצורת מערכה זו מיצתה את עצמה;
2. השבת העליונות המודיעינית של ישראל.

כניסתו של מחמוד עבאס לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית בשנת 2004 הביאה עימה בחינה מחודשת של המערכת הבינלאומית המתהווה, ובכלל זה גם את ההבנה כי טרור המתאבדים הסב נזק גדול לתדמית המאבק הפלסטיני בדעת הקהל הבינלאומית. עבאס הבין כי טרור המתאבדים הוא שהביא על הפלסטינים את מבצע 'חומת מגן', ובכך יצר לישראל את תנאים להמשיך בבניית זוחלת של התנחלויות ומאחזים. בפועל, נוצר אפקט של 'כלים שלובים': ככל שהאמפטיה לעמדה הפלסטינית הלכה ודעכה, האמפטיה לעמדה הישראלית הלכה וגברה.

הפלסטינים הפנימו את הכלל המוכר כי טרור כשלעצמו אינו מספיק על מנת להביא להכרעה. הטרור אפקטיבי ככלי ליצירת התהוות אסטרטגית, רק כאשר הוא חלק ממערכה שלמה הכוללת גם מרכיבי לחץ מדיניים. האלוף איציק בן ישראל (ראו תמונה משמאל) טוען כי טרור רחוק מלהוות איום אסטרטגי, זאת מן הטעם הפשוט כי כאשר עוצמתו אינה גבוהה הוא איננו מצליח לחולל את המגמות המבוקשות. לעומת זאת, כאשר עוצמתו הופכת לבלתי נסבלת, היא מעוררת את המדינה הריבונית להבנת הכורח לפעולה משמעותית, ומעניקה לה לגיטימציה לחיסול ההתנגדות במהלכים צבאיים רבי עוצמה.^[1]

[תמונתו של האלוף יצחק בן ישראל משמאל היא נחלת הכלל]

על מנת להפעיל טרור בצורה 'יעילה' כך שיחולל את המגמות מחד גיסא, אך לא יגרור מאבק טוטאלי כנגדו, מאידך גיסא, יש להפעילו תוך הקפדה מודעת על איזון עדין, ובהליכה זהירה על הסף.

עבאס (ראו תמונה משמאל) הבין את הנזק שנוצר מהעצמת הטרור בגלישה אל מעבר לאותו סף 'נסבל' מבחינת ישראל, באופן שהעניק לה את מלוא הלגיטימציה להפעלת כוחה הצבאי. בהקשר זה נוצרו התנאים שהביאו את ההנהגה הפלסטינית החדשה, בהובלתו, להכיר כי באותה העת טרור המתאבדים, כרכיב מערכתי, מיצה את עצמו.

[מקור תמונתו של מחמוד עבאס משמאל: פייסבוק]

במקביל, מתוך החיכוך המחודש בשטחי A, ישראל השיבה לעצמה את העליונות המודיעינית היעילה ואת מיקוד הפעולה המבצעית. הישגים אלה שִׁכְלְלוּ את יעילות הפעילות המסכלת כנגד הטרור באיו"ש במאמץ יום יומי. חופש הפעולה של ישראל בשטח, לצד פעולות ממוקדות של שב"כ ועליונות טכנולוגית יצרו יחד כלי לסיכול טרור המתאבדים.

גדר לכשעצמה אינה פתרון מערכתי - טרור הוא עניין של רצון ומוטיבציה, לא של העדר חיץ

בטרם נפתח בבירור יעילות הגדר במניעת טרור נקפוץ כ-60 שנים לאחור לתקופת הלחימה הצרפתית באלג'יריה בסוף שנות ה-50. כדי להתמודד עם תנועת מפגעים ואמצעי לחימה מתוניסיה לאלג'יריה, הקים הצבא הצרפתי 'גדר ביטחונית' באורך של כ-300 ק"מ, שנבנתה לאורך גבול תוניסיה- אלג'יריה, מחוף הים התיכון ועד לחולות מדבר סהרה.

המכשול שכונה 'קו מוריס' (ligne de Morris) הורכב מגדר הרג חשמלית בגובה של שניים וחצי מטר. מערך מוקשים משני צידיה, ומעבר להם קו גדרות תיל. על מנת למנוע ולהתמודד עם ניסיונות חדירה, הגדר גם נתמכה במערך תצפיות, כוחות ארטילריה ואוויר של הצבא הצרפתי ובנוסף כוחות עתודה ניידים בכוננות לביצוע מרדפים. סה"כ נפרסו לאורך 'קו מוריס' כ-80,000 איש, היה זה ריכוז הכוח הצרפתי הגדול ביותר באלג'יריה.

.

בתקופה הראשונה לקיומו של המכשול נראה היה כי מדובר במענה יעיל. ארגוני הגרילה האלג'יראים ניסו לחצות את 'קו מוריס' במתווים שונים של פשיטה שהסתיימו באבדות רבות. אך עד מהרה הבינו הצרפתים כי מעבר לעלויות הכבדות שבהחזקת המכשול, מתפתחות השפעות שליליות על אופן הלחימה. קצינים צרפתים הודו כי 'קו מוריס' הפך את הצבא הצרפתי באלג'יריה לסטטי, פחות יצירתי ובעל מאפיינים מִגְננתיים באסטרטגיה שלו. בדינמיקה שהתפתחה, הפעילות בדפוס ההגנתי לאורך המכשול נתנה מענה חלקי בלבד. לצורך התמודדות מקיפה יותר עם פעילות הגרילה שהתארגנה מעבר לגדר, נדרשה לבסוף גם פעילות בשטחה של תוניסיה בלחימה ישירה נגד תשתיות הגרילה האלג'יראיות, דבר שגבה מחיר פוליטי והסברתי ופגע בלגיטימציה של הצרפתים.

בחלוף הזמן ארגוני הגרילה האלג'יריים החלו לשנות אסטרטגיה. הם הבינו כי ניסיונות פריצה מקומיים וישירים נכשלים ברובם ולכן החליטו לתקוף בתזמון סימולטני במקומות שונים לאורך הגדר והגיעו עד לפריצה בסדר כוחות של גדוד, מה שהפך את הגדר לזירת לחימה במקום גורם מייצב. האסטרטגיה הייתה לפגוע בצרפתים במאבק מתמיד שנשא אופי של התשה, ואכן, אט אט הפך 'קו מוריס' למדמנה עבור הצבא הצרפתי. באפקט המצטבר, הלחימה סביב 'קו מוריס' (ראו תמונה משמאל) ליבתה את הדיון הפנים צרפתי בשאלת המשך נוכחותם באלג'יריה.^[2]

כאמור, היה זה צה"ל עצמו שביוני 2014 התייחס ל'קו מוריס' (ראו תמונה משמאל)ב'זרקור היסטורי' בו נכתב בין היתר:

"הפעילות ההגנתית של 'קו מוריס' נתנה מענה חלקי בלבד לצורך ההתמודדות עם פעילות הגרילה לבסוף נדרשה פעילות גם בשטחה של תוניסיה נגד תשתית הטרור למרות המחיר הפוליטי וההסברתי שנבעו מכך [...] פותחו טכניקות שונות ומגוונות להתגבר על הגדר ועל מערך ההתרעה לרבות חפירת מנהרות מתחת למכשול".^[3]

[בתמונה משמאל: קו מוריס. למקור התמונה, לחצו כאן]

במבט ביקורתי, לא נראה כי בצה"ל נלמדו הלקחים ממקרי עבר כמו 'קו מוריס' וכצפוי התגלתה הגדר ביהודה ושומרון כמשתנה זניח במניעת הטרור. מיום תחילת בניית הגדר בשנת 2002 ועד לרגע כתיבת שורות אלה, בחלוף כ-15 שנים, טרם הסתיימה בניית הגדר, כלומר ישנם עדיין אזורים 'פרוצים' אשר לו רצו הפלסטינים להמשיך ולהוציא פיגועי טרור משמעותיים ומאורגנים כנגד ישראל יכולים היו לעשות זאת באופן קבוע דרך כל אחד מאותם אזורים. בפועל הם אינם עושים זאת - לא כי אינם יכולים, אלא כי בחלק מהמקרים אינם רוצים, ובחלק הנותר, הסיכול המונע מכשיל את ההתארגנות בעודה באיבּה. במיקוד לטרור המתאבדים, פגיעה ביכולת ההוצאה לפועל של פיגועים מסוג זה נבעה בחלקה הגדול, מפעולות צה"ל הרציפות בשטחי A, מה שגרם לפגיעה בכושר ההתארגנות הלוגיסטי וההכוונתי הנדרש כתשתית לפעולות אלה.

כדי להמחיש את חוסר ההשפעה של הגדר במניעת הטרור ניתן לעשות השוואה בין הגדר באיו"ש ובין זו שבעזה, טרם יציאת כוחות צה"ל ב-2005. בשני המקרים נבנתה גדר, אך בתא שטח אחד - איו"ש - שלטו פת"ח והרשות הפלסטינית שנטשו את אסטרטגית הטרור; ואילו בתא שטח שני - רצועת עזה - שלט חמאס שהחליט להמשיך באסטרטגית ההתנגדות האקטיבית, מה שמכונה 'אל-מֻקַאוַמה. ואכן, גם כאשר כל רצועת עזה הייתה מוקפת גדר המשיך חמאס להוציא פעולות טרור כנגד חיילי צה"ל 'על הגדר' וכנגד ריכוזי אוכלוסיה בישראל באמצעות ירי רקטות. בפועל הגדר לא מנעה טרור, במקרה הטוב היא אילצה את התוקף לשנות טקטיקה אך לא גרמה לו לזנוח את האסטרטגיה.

הטענה כי הגדר היא זו שבלמה את טרור המתאבדים בתחילת העשור הקודם גם היא אין לה על מה שתסמוך. על-פי נתוני צה"ל ושב"כ, בשנים 2003 ו-2004 חלה ירידה תלולה בפיגועי הטרור שיצאו מיהודה ושומרון אלא שבמשך כל תקופה זו רוב השטח בין יהודה ושומרון למישור החוף והשפלה היה ללא גדר כלל. עבודות ההקמה על הגדר שהחלו בסוף שנת 2002 המשיכו בחלקים עד שנת 2006, וגם כשהסתיימו היו יותר אזורים שאינם תחומים בגדר ומאשר כאלה התחומים.

תימוכין לטענה שהטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון הוא תוצר של מוטיבציה והחלטה אסטרטגית שאינן מושפעות מקיומה של הגדר התקבלה מספר חודשים לאחר סיום בניית השלב הראשון של הגדר, שאמור היה לתת מענה לחדירת מחבלים מצפון השומרון, מהערים: ג'נין, שכם וטול כרם. באוקטובר 2003, הגיעה מחבלת מתאבדת מג'נין למסעדת מקסים בחיפה, פוצצה את עצמה ורצחה 21 בני אדם. אותה מחבלת הגיעה מג'נין לחיפה בעוברה באחד ממעברי הגדר שנבנו זמן קצר קודם, והיו מצויים תחת אבטחה, פיקוח ובידוק ביטחוני של כוחות הביטחון.

[בתמונה: הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה התבצע על ידי מחבלת שעברה באחד ממעברי הגדר... מקור הצילום: זק"א]

התומכים בפרויקט הגדר טוענים כי עצם קיומה יוצר לא רק מכשול טכני המקשה על הוצאת פיגועים, אלא אף מצמצם את החיכוך היומי בתוככי האוכלוסייה הפלסטינית, ומחולל מגמת יציבות. טענה זו מחווירה כאשר מביטים על המאמצים שעשה החמאס בהוצאת פיגועי טרור מעזה המוקפת גדר, לפני ואחרי יציאת כוחות צה"ל. קשה לקבל ברצינות את הטענה שהמוטיבציה לטרור הפלסטיני הממוסד והמאורגן ביהודה ושומרון, נפגמה והורתעה בהיקפים משמעותיים כתוצאה מהצבת קיר בטון בגובה שבעה מטרים או לחלופין, גדר מסיבית. ולראיה, במרץ 2005, שנתיים אחרי השלמת הגדר בצפון השומרון, צה"ל ושב"כ חשפו תשתית של ארגון החמאס באזור ג'נין - אזור בו הושלמה הקמת הגדר - אשר עסקה בייצור רקטות קסאם שעתידות היו לאיים על יישובים ישראלים שמעבר לגדר.^[4] ואכן, ב-1/06/2005 נפלו שלוש רקטות קסאם ביישובי צפון השומרון, היה זה הירי הראשון מתוך יהודה ושומרון.^[5]

המציאות מלמדת כי הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה פעלה ישראל, באמצעות הוצאת כוחות ובניית גדר הפרדה פיזית, לנתק מגע בין כוחותיה הצבאיים לבין האזורים המיושבים בפלסטינים. אלא, שהפלסטינים מצידם תמיד מצאו עילות מאבק "חדשות" נגד ישראל תוך שהם מאותגרים ומתגברים באופן ערמומי ומתוחכם על ההפרדה הפיזית, הגדר.

בשני המודלים, עזה ויהודה ושומרון, המגמה שנוצרה עם הצבת הגדר, מחייבת התבוננות בשאלה "האם הגדר אכן מסייעת להשגת מגמת היציבות המבוקשת?"

ברצועת עזה, בה מומשה נסיגה ישראלית מלאה, בהיפרדות מוחלטת המוכתבת על-ידי גדר, עדיין מואשמת ישראל בהמשך הכיבוש ובאחריות לדיכוי האוכלוסייה ברצועת עזה, עד כדי האשמה במדיניות 'אפרטהייד'. ביהודה ושומרון, לעומת זאת, בה מומשה היפרדות מרחבית חלקית, במיקוד לשטחי A ו-B, במציאות המאפשרת מעבר פועלים וסחורות לשטחי C ולישראל, וכזו המשמרת אפשרויות תנועה בין המרחבים, עדיין ממותגת החומה כפרויקט 'אפרטהייד'. בשני המקרים הפכה מכלי שנועד ליצר הפרדה ושקט לזירת התגוששות. בעזה באו הדברים לביטוי באירועי הגדר שפרצו במרץ 2018 וביהודה ושומרון בנקודות חיכוך חוזרת ונשנות, כמו בכפר בילעין.

לצד כל זאת חשוב גם לזכור כי המכשול התת-קרקעי שבונה כיום ישראל ברצועת עזה הוא פרויקט הגבול הרביעי מאז הוקמה הרשות הפלסטינית בשנת 1993: תחילה הייתה זו הגדר שנבנתה סביב רצועת עזה בשנות ה-90; אחריה, ב-2002 החלה בנייתה של הגדר שתחמה את יהודה ושומרון, נבנתה מאז במקטעים ובהתאם לאִתְגוּר מתמיד עוברת שדרוגים באופי המכשול, המוצבים, התצפיות והמעטפת הטכנולוגית; ובהמשך שדרוג הגדר סביב רצועת עזה לאחר ההתנתקות בשנת 2005. כל זאת מבלי להחשיב את פרויקט "כיפת ברזל" ליירוט רקטות.^[6]

ישראל השקיעה משאבים בלתי נתפסים בכסף ובכוח אדם בהקמת חיץ בין הישראלים לפלסטינים: ביהודה ושומרון צמצמה באופן ניכר את נוכחותה הצבאית באזורים פלסטיניים ובנתה גדר הפרדה; וברצועת עזה, הוציאה ישראל את כל כוחותיה הצבאיים, וגם שם בנתה גדר הפרדה. בכל המקרים, בלי יוצא מן הכלל, ניתן מענה זמני שגרר נזקי משנה מבלי להשיג את מטרת העל האסטרטגית - מניעת חיכוך.

[הגדר ברצועת עזה: מענה זמני שגרר נזקי משנה, מבלי להשיג את מטרת העל האסטרטגית - מניעת חיכוך... לתמונת המקור, לחצו כאן]

ביטחון הוא אחרון השיקולים בבניית הגדר

ככלל, כאשר בוחנים את מערך השיקולים בקביעת תוואי הגדר, עולה כי ה'ביטחון' בשמו יצאה מדינת ישראל לפרויקט הענק של בניית הגדר אינו עומד בקדימות עליונה ולעיתים נסוג מפני שיקולים אחרים. בפועל, לאחר שמערכת הביטחון אישרה וקבעה את התוואי הרצוי מבחינה ביטחונית הוא היה חשוף לשינויים המושפעים מהתערבות פוליטית של גורמים מימין ומשמאל, לחץ של הממשל האמריקאי, ארגוני איכות סביבה ופסיקות בג"צ, שלא אחת הורה על שינוי התוואי או על הריסתו ובנייתו מחדש.

ברמה האסטרטגית שימשה הגדר, בראש ובראשונה את שוחרי ההיפרדות. הם הבינו היטב כי תיוג הגדר בצידוק ביטחוני מאפשר זחילה 'מתחת לרדאר' אל עבר קיבוע גבול מדיני עתידי למדינת ישראל. ראש הממשלה, אריאל שרון, שהבין את תפקידה של הגדר כמסמנת את קו הגבול העתידי חתר אף הוא למגמת היפרדות סביב תוואי הגדר, אלא שמתוך הבנתו זו, שאף להותיר 'בצד הישראלי' מרחבים שראה בהם בעלי חשיבות.

דוגמה לכך ניתן לראות בבג"ץ צופין^[7], שבעניינו נדונה קביעת תוואי הגדר סביב היישוב צופין. בתשובתה הראשונה של המדינה לעתירה כנגד התוואי שנקבע, טענה כי שיקולים ביטחוניים הם אלה שעומדים מאחורי קביעת התוואי סביב היישוב. בהמשך, לאחר שהתגלה לעותרים דבר קיומה של תכנית מתאר מתוכננת להרחבת היישוב צופין, נדון העניין פעם נוספת, אז טענו העותרים כי השיקולים שהובילו את המדינה בקביעת תוואי הגדר לא היו ביטחוניים, אלא כאלה הקשורים בפוטנציאל ההרחבה העתידי של היישוב. המדינה בתגובתה אישרה את הטענה והודתה כי השיקולים ששקלה בקביעת תוואי הגדר לא היו רק ביטחוניים כי אם גם מדיניים ואזרחיים ובהם האפשרות העתידית להרחבת צופין כאמור.

דוגמה חריפה אף יותר המבטאת עד כמה הפונקציה המדינית הנסתרת גוברת על השיקול הביטחוני בקביעת תוואי הגדר ניתן לראות בעתירה שהגישו מועצת הכפר בתיר (כפר פלסטיני בשטח B בהרי יהודה, השוכן סמוך מדרום לקו הירוק ולמסילת הרכבת לירושלים, כ-5 קילומטרים מערבית לבית לחם) ותושביו יחד עם 'ידידי כדור הארץ' ועמותת 'יש דין' כנגד בניית הגדר בסמוך לכפר.^[8] את עיקר ההתנגדות ביססו העותרים על הטענה כי התוואי שנקבע על-ידי גורמי הביטחון יפגע בשטחים חקלאיים היסטוריים בעלי ערך נופי, תרבותי ומורשתי ייחודי. מנגד, טענה המדינה וגורמי הביטחון כי השלמת התוואי במסלול שנקבע הכרחית לסגירת פרצות מפני חדירת מחבלים לעיר ירושלים.

[בתמונה: הכפר בתיר ומסילת הרכבת בערוץ נחל רפאים]

[בתמונה: הכפר בתיר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bukvoed קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

לאחר שמיעת טענות הצדדים הורה בית המשפט למדינה לערוך "חשיבה נוספת לגבי אופי החיץ וסידורי הביטחון בקטע הבעייתי". ואכן, למרבה הפליאה, לאחר הערכה מחודשת החליטה המדינה כי ניתן לבצע מספר שינויים בתוואי הגדר, חלקם משמעותיים, כך למשל: 500 מטר חומה הפכו לגדר רשת; המדינה לא ראתה קושי בהעמדת גובה הגדר על 3.5 מטרים "חרף, הסיכון הביטחוני הכרוך בכך" לטענתה; ומרחק הגדר ממסילת הברזל צומצם על מנת שלא לפגוע באתר הטרסות העתיקות בו מתקיימת שיטת השקיה מסורתית.

נכונותה של המדינה לערוך שינויים מרחיקי לכת באופי תוואי הגדר ובמיקומו, במחיר שהמדינה עצמה מגדירה כ"סיכון הביטחוני" לא יכולה שלא לעורר תמיהה: הכיצד, בזה אחר זה, ננטשים עקרונות מרכזיים בתחום הביטחון שבשמם, לכאורה, הוחלט על בניית הגדר? קשה שלא לקבל את הרושם שמטרתה הנסתרת של המדינה היא הקמת גדר בכל מחיר, גם במחיר של פגיעה בביטחון. וכי ברובד ההצהרתי נבנית הגדר בהתאם לצרכים ביטחוניים אף בפועל מתקיים מהלך מדיני לקביעה חד-צדדית של גבול אשר יותיר את יהודה ושומרון מחוץ לגבולותיה הרשמיים של מדינת ישראל.

שאלת הקמת הגדר באזור בתיר קיבלה תפנית חדה עוד יותר כאשר במהלך הדיונים, בראיון לעיתון 'מקור ראשון' הציג שר הביטחון, משה יעלון, עמדה השוללת לחלוטין את הצורך בגדר באזור גוש עציון:

"אין לי כוונה להקים גדר סביב גוש עציון, וזה לא על סדר היום בכלל. נדרשנו להציג עמדה מול בג"צ בקטע מסוים של שישה ק"מ וחצי באזור בתיר ונתנו תשובה. היינו זקוקים להחלטת ממשלה, כי בג"צ חייב אותנו בהחלטתו להביא את זה שוב לשולחן הממשלה. זה לא אומר שאנחנו הולכים להקים שם גדר. אני יכול להיאחז בתירוץ שאין כסף, אבל עניינית אני לא רואה צורך כרגע בגדר סביב גוש עציון."^[9]

העובדה כי שר הביטחון קובע כי המשך בניית הגדר באזור זה איננה בסדר העדיפויות הביטחוני אך במקביל ישנם גורמים המקדמים את בנייתה עד כדי הצורך להגן על הבנייה בבג"ץ, אמורה להעלות סימני שאלה גדולים באשר למטרות האמתיות העומדות מאחורי בנייתה של הגדר ולגבי התהליך שבו מתרחשים הדברים.

באמרת אגב ראוי וחשוב לציין, כי העובדה שהמתנגדים לבניית גדר באזור בתיר הם אנשי הכפר בתיר מחד גיסא, ותושבי גוש עציון, מאידך גיסא, מעידה כאלף עדים כי כל מי שחי בשטח - יהודים וערבים - ומכיר את המציאות, מבין היטב את נזקה של גדר ואת חוסר נחיצותה. מרתק שבעתיים לגלות כי בהתנגדות לבניית הגדר באזור בתיר התאגדו יחד גופים וארגונים שבמהלך העניינים הרגיל מצויים משני צדי המתרס בשאלות המשפטיות הנוגעות להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון: ביה"ס שדה כפר עציון, רשות שמורות הטבע, אונסק"ו שזה לא מכבר הכריז על האזור כאתר מורשת עולמי וכן עמותת 'יש דין' המובילה את המאבק המשפטי כנגד ההתנחלויות.

דוגמאות אלה ונוספות, ממחישה כי פרויקט הגדר הוא מאבק על קביעת גבולותיה העתידיים של ישראל הרבה יותר מאשר 'מיזם ביטחוני'. לכל הנוגעים בדבר נהיר כי הגדר עתידה לשמש גבול מדיני ובהחלטות על תוואי בנייתה שולבו שיקולים נוספים שגוברים על השיקול הביטחוני הצרוף. תובנה זו היא קריטית עבור מקבלי ההחלטות ולכן, שומה עליהם בכל דיון עתידי בשאלת המשך בניית הגדר וקביעת התוואי שלה, לקחת בחשבון כי השיקול הביטחוני לא רק שאינו השיקול הבלעדי אלא שהוא אף מסווה אינטרס רב עוצמה לקיבוע גבול. תובנה זו קריטית גם לדיון בין מקבלי ההחלטות לקצונה הבכירה בצה"ל, אשר חרף הימנעותם המסורתית מנקיטת עמדה פוליטית, באופן מובלע בתפיסתם, הצורך בהיפרדות באמצעות גבול הלך וקיבע את מקומו כ'צורך ביטחוני'.

[מקור תמונתה של ציפי לבני: פייסבוק הכרזה: ייצור ידע]

חציית גדר ושוהים בלתי חוקיים - הסכמה שבשתיקה

הגדר אינה מהווה מחסום מונע טרור ולראייה כאשר מחליטים פלסטינים לחצות את הגדר, בין אם לצורך עבודה בישראל כשוהים בלתי חוקיים ובין אם לשם מטרות פליליות, הדבר מתאפשר ובהיקפים משמעותיים. חציות גדר אינן מתרחשות רק באזורים בהם אין גדר, הן מתרחשות גם באזורים בהן יש גדר, באמצעות טיפוס סולמות, זחילה במעברי מים שמתחת לגדר ובשלל מתווים שונים, אך לצה"ל אין את האפשרות לפרוס כוחות ואמצעים בהיקפים הנדרשים למנוע זאת.^[10]

בגלוי ובסמוי, חציית שוהים בלתי חוקיים את הגדר הפכה עניין "מוסדי" ונראה כי למדינת ישראל נוח שאלה יחצו את הגדר שלא במעברים המוגדרים. הצבא והמשטרה נאלצים לעצום עין למול התופעה מאחר ואין להם יכולת אמתית לפקח באופן מלא על כל מי שחוצה את הגדר.

[בתמונה: הפסל אדם-חומה בפאריס. הפסל אומץ על ידי הפלסטינים... חציית שוהים הפכה עניין מוסדי... למקור התמונה לחצו כאן]

חשוב להבין את שורשי התופעה ואת מערך התמריצים שלה

ראשית, ברוב המכריע של המקרים, צעיר פלסטיני הרוצה לקבל רישיון עבודה בישראל צריך להיות נשוי, אך כדי להתחתן עליו להחזיק בהון ראשוני. הדרך המהירה והיעילה של אותו צעיר להרוויח כסף היא לעבוד כשוהה בלתי חוקי בישראל.

שנית, מרבית השוהים הבלתי חוקיים בישראל הם צעירים בגילאים 22-19, רווקים כאמור, שחוצים את הגדר בתחילת שבוע העבודה ונשארים ללון בישראל במהלך השבוע. באופן הזה הם ממקסמים את שעות העבודה שלהם ומצמצמים את ההשקעה שבחציית הגדר יום יום. יתרה מכך, בשונה מעובד בעל רישיון עבודה בישראל אשר נדרש לחזור כל יום לביתו, שוהה בלתי חוקי יכול להישאר בישראל כמה שירצה כל עוד לא נתפס.

שלישית, השוהים הבלתי חוקיים מקלים על הנטל היום יומי במעברים. למדינת ישראל נוח להשלים עם מעברם הבלתי חוקי של עשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים מאחר והעומס הקיים על המעברים רב מאוד. לצה"ל אין את כוח האדם הנדרש להתמודד עם כמות גדולה יותר של עוברים במעברים, או עם פתיחה של מעברים נוספים וביצוע אכיפה קפדנית.

רביעית, כניסת שוהים בלתי חוקיים לישראל משרתת את המשוואה כי ככל שתהיה פחות אבטלה בקרב ערביי יהודה ושומרון תהיה פחות התדרדרות לטרור. על-כן ישראל מעדיפה לספק עבודה לערבי יהודה ושומרון גם במחיר של שהייה בלתי חוקית בישראל.

חמישית, גם אם לצה"ל היה את כוח האדם המתאים לעצור את כל השוהים הבלתי חוקיים אשר חוצים מידי יום את הגדר, שירות בתי הסוהר אינו ערוך כלל לקלוט כמות גדולה כל-כך של עצורים ואין די כוח אדם לחקור ולמצות עימם את הדין.

הטענה שהגדר היא "גדר ביטחון", מתגלה במקרים רבים כלא יותר מאחיזת עיניים וכלי יח"צ. הגדר מייצרת נוכחות ויזואלית של מאמץ ביטחוני, מצג של חומת בטון אשר מאפשרת למדינה להעביר לאזרחים החוששים לביטחונם תחושה ביטחון מדומה. אזרחי ישראל ומקבלי ההחלטות צריכים להפנים כי לו היו שוהים בלתי חוקיים פלסטיניים, רוצים לפגוע בישראלים בערים מרכזיות כמו תל-אביב, נמצאת האפשרות בידם בכל עת. כך קרה בינואר 2015 כאשר שוהה בלתי חוקי בן 22 מטול-כרם (אזור תחום בגדר בצפון השומרון) דקר ופצע 12 ישראלים בהם 3 קשה, בפיגוע באוטובוס בקו 40 ליד גשר מעריב בת"א^[11] וכך גם קרה במאי 2016 כאשר שוהה בלתי חוקי בן 17 דקר פעמיים חייל שהיה בדרכו לביתו בשכונת נחלת יצחק בתל אביב^[12].

[בתמונה: פיגוע דקירה בקו 40 בתל אביב, 21.01.2015 (צילום מסך מכתבת ערוץ 2]

ככלל מומלץ לכל מי שרואה בגדר ככלי מונע טרור, לצאת לריצת בוקר בפארק הירקון בתל אביב שם יימצא ערבים מיהודה ושומרון עובדים במשימות גינון כשגרזנים בידם ומסביבם מתרוצצים ילדים. אותו ערבי, אם כלל עבר באחד המעברים, לא היה עובר בידוק כאשר גרזן באמתחתו - את הגרזן קיבל במקום העבודה. במקרה זה גדר לא תמנע ממנו לרצוח, אם רק ירצה.

חשוב להבין כי במציאות שכזו, דווקא הקמתה של הגדר, על המאמצים שהושקעו בה, רק מעצימה את הטלטלה, מאחר וחדירה בודדת של המכשול אשר כולם תולים בו את יהבם, מעוררת תחושת כישלון וחוסר אונים מול התופעה. בטרור, בשונה ממלחמה, מספיק פיגוע התאבדות רצחני אחד בתל אביב או בירושלים כדי לזעזע את כל המערכת האזורית. על מנת ליצור השפעה מטלטלת בעלת משמעות אסטרטגית, די במחבל מתאבד אחד שיחצה את הגדר, ואין צורך בהתקיימות עשרות מקרים. גדר, יעילה ככל שתהיה אינה מבטיחה חסימה מוחלטת ומאחר שהטרור, בשאיפתו לחולל טלטלה רבתי, יכול להסתפק בפיגוע בודד.

בשונה מפגיעת רקטה, שבתוצאת מרחב הסתברויות אקראי חדרה מבעד להגנת מערכת 'כיפת ברזל' והסבה נזק רב בנפש ורכוש, טרור המתאבדים מיצר בציבור תודעה ותחושה של חוסר אונים.

מצב זה נובע מצורת ההפעלה של המתאבד המבטאת בחירה אישית של מקום הפעולה, עיתויה וזהות הקרבנות. לכן כאשר מפגע בודד מצליח לעבור את הגדר, ולו במקרה אחד, ומצליח לבצע פיגוע משמעותי, פוטנציאל הטלטלה וההשפעה על התודעה הציבורית והחרדה הלאומית הוא בעל אופי ייחודי. כך קורה שדי בחדירת מחבל בודד את מערך הגדר וביצוע פעולת טרור קשה כדי להעיב על המאמץ האדיר שבהקמת גדר.

לסיכום

גדר כשלעצמה אינה מונעת טרור. הירידה במספר אירועי הטרור מאז שנת 2002 היא תוצאה של מערכה ישראלית רציפה, רבת ממדים, במאמץ סיכול יום יומי של צה"ל ושב"כ ומנגד, החלטה אסטרטגית מודעת של הרשות הפלסטינית. אל נשגה, אם המוטיבציה לטרור בקרב ערביי יהודה ושומרון תתעצם מחדש, הטרור עלול להתגבר. גדר רק תאלץ את האויב למצוא חלופות במתווים שונים שלא בהכרח יהיו עדיפים על אלה שקדמו.

הנחת העבודה כי הגדר מהווה תמריץ שלילי למחבל פוטנציאלי להגיע למרכז הארץ, שגויה מיסודה ויעידו על כך אלפי שוהים בלתי חוקיים שחוצים את הגדר באין מפריע, מידי יום, למטרות עבודה. העדרה של תפיסת הפעלה שלמה ביחס לגדר מביאה לכך שאין כיום קושי משמעותי לעבור אותה. זו בעיה שיש להידרש אליה ועל כך נדון בפרק הבא.

[בתמונה: גדר כשלעצמה, אינה מונעת טרור... למקור התמונה, לחצו כאן]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות

^[1] מקור ממאמר שפורסם בידיעות אחרונות

^[2]ראו: "זרקור היסטורי מס' 21, המערכה על 'גדר הביטחון' באלג'יריה 'קו מוריס', אמ"ץ - חטיבת תוה"ד (יוני 2014)

^[3] ראו: "זרקור היסטורי מס' 21, המערכה על 'גדר הביטחון' באלג'יריה 'קו מוריס', אמ"ץ - חטיבת תוה"ד (יוני 2014) עמ' 2,12 המבוסס על ספרו של אליסטר הורן, מלחמה פראית לשלום, מלחמת אלג'יריה 1954-1962, הוצאת מערכות (תל אביב, 1989).

^[4] https://www.inn.co.il/News/News.aspx/105953

^[5] https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7544

^[6] "במעמד צד אחד: אתגר האסטרטגיה הישראלית - התפתחות איום המנהרות בצל האיום הרקטי", ערן אורטל, בין הקטבים, גיליון 15, מרץ 18

^[7] בג"צ 2732/05 ראש מועצת עירית עזון נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 15.06.2006)

^[8] בג"צ 7612/12 מועצת הכפר בתיר ואח' נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית ואח' (פורסם בנבו, 4.1.2015)

^[9] מקור ראשון, 17.10.14, שר הביטחון בראיון לאריאל כהנא ויוחאי עופר

^[10] http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-e129cb469decc31006.htm ^[11] https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2544553 ^[12] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4809815,00.html