[בתמונה: גדר אינה פתרון קסם, שמעלים את כל הבעיות בצד השני... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים העוסקים ב'דוקטרינה', לחצו כאן]

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שיצאה במרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת - בשם: גדר ה'הפרדה': גבול מדיני במסווה ביטחוני. העורך: איציק צרפתי. החומר מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 באפריל 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

דומה כי גדר ההפרדה הוקמה כפתרון קסם לבעיית טרור המתאבדים, אלא שהגדר לכשעצמה, בהיותה אמצעי טכני, היא מרכיב במערכת כוללת, ובה:

• חיישנים;
• תצפיות;
• שגרת סיורים;
• ומרכיבי שליטה ובקרה, פיקוד ושליטה.

בתור שכזו, הגדר מייצרת מכלול מחויבויות תפקודיות, הדומה בהגיונו הארגוני למחויבויות תפקודיות סביב פס היצור. אלא שמערכת ביטחונית - המוקמת בתפיסת פס יצור - מתגלה במהלך הזמן כחסרת גמישות וכחסרת יעילות. בהיבט זה חשוב להבין כי הגדר הוקמה תוך התעלמות מהצורך בתפיסת הפעלה כוללת; תחת ההנחה, שדי בעצם קיומה כדי לחסום את הטרור.

בהיבט זה חשוב להסביר כי ברמה האסטרטגית, הגדר הוקמה בציפייה שתחולל מעצם נוכחותה ומעצם יצירת ההיפרדות, מגמה חדשה של יציבות. ברמה הטקטית, היא הוקמה בציפייה, שיהיה בה כדי לחסום או לפחות לעכב את הטרור. בתוך כך, התעלמה מערכת הביטחון מהצורך בליווי בניית הגדר בתפיסת הפעלה כוללת ברמה המערכתית והטקטית, בכלל זה עקרונות יסוד לתיאום הבין-ארגוני בין צה"ל לשאר כוחות הביטחון משני עברי הגדר.

[בתמונה: גדר היא רק חלק ממערכת כוללת ומורכבת. בתמונה: הגדר בצפון. דובר צה"ל]

חוסר במשאבים

בפועל, לצה"ל חסר את כוח האדם, הנדרש על מנת לאייש את מערכת הגדר במלוא דרישותיה באופן מיטיבי. יתרה מכך, גם בכוח האדם הקיים, אופי הפעילות בהגנה על הגדר שונה במאפייניו מאופי פעילות מבצעית דינאמית. בשעה שפלוגה, המבצעת משימה ניידת, פחות רגישה לחסר של חיילים בודדים, מהיותה מכוונת משימה;, פלוגה אשר מחזיקה קו לאורך הגדר רגישה לכך באופן ניכר. כאשר אותה פלוגה, הפרוסה לאורך הגדר, חסרה מספר חיילים לאיוש העמדות הרלוונטיות או רכבי הסיור (עקב הכשרות, מחלה, בעיות אישיות וכדומה), נוצרת נקודת תורפה, שעלולה לשבש את פעילות פס הייצור כולו, משל לפס יצור שננטש על ידי פועל אחד.

מעבר לפערי כוח האדם, פעולת גדר מחייבת צי רכבים שחלקו ייעודי (רכבים ממוגנים) שיימצא כל העת פעיל ובתקינות. בפועל, בחלק גדול מהזמן רכבים שאמורים להיות רכיב קריטי במערך ההגנה על הגדר אינם בכשירות, מאחר וצה"ל לא מצליח לעמוד בעלויות התחזוקה השוטפת. התוצאה מכך היא פגיעה ביעילות ובכשירות הכוחות הפועלים על הגדר.

חוסר התאמה בין איום ואמצעי

הכשל בהעדר תפיסת הפעלה לגדר מתחיל בתהליך לא נכון של קבלת ההחלטות להקימה. כאשר בוחנים את ההחלטה לבנות את הגדר, ניכר בה כי מקבלי ההחלטה פעלו כטכנאים: הורידו מוצר מדף שהיה מוכן בידיהם מתפיסת הבט"ש בקווי הגבול, מבלי לבחון את הרלוונטיות של מוצר זה להקשר החדש. תפיסת העולם שהנחתה את מקבלי ההחלטות הייתה ממוקדת באנליזה מכנית לפתרון בעיות. לפיכך, התזה שאומצה, הניחה כי אם נשאיר את הפלסטינים מאחורי גדר, הבעיה תישאר בצד שלהם.

קפיצה קטנה ללקחים שנלמדו מבעית עומסי התנועה, בעיקר בערים הגדולות, מספקת אנלוגיה רלוונטית לענייננו. בעיית עומסי התחבורה מטופלת בשני דפוסי מענה, האחד טכני והשני אדריכלי:

• פתרון מהסוג הטכני יציע להוסיף גשר, נתיב או מחלף; פתרון שבמקרים רבים מביא להוספת כלי רכב על צירי התנועה; ובפועל, רק מעצים את הבעיה, שהפתרון הטכני בא לפתור.
• לעומת זאת, פתרון מהסוג האדריכלי יכוון לבחינה ביקורתית של הפרדיגמה השלטת, ויציע פרדיגמה חלופית כמו סגירת מרכז העיר לתחבורה פרטית.

נחזור למקרה הגדר. התפיסה השלטת היא שֶׁכֹּל כֶּשֶׁל במערכת הגדר מצריך מענה בממד הטכני, של הוספת אמצעים או שדרוגם. השתלשלות האירועים, שהובילה לחדירת הגדר במושב שקף, באוקטובר 2017[1], מספקים דוגמה לאימוץ הפתרון הטכני: הגדר שנבנתה תחילה, נגנבה כתוצאה מהעדר כוח אבטחה.

[בכרזה: בין פתרון ליניארי לפתרון מורכב... בעל הזכויות בתמונת הרקע לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

בשלב זה, במקום להבין כי נדרש מענה מסוג שינוי פרדיגמה, נבחר מענה טכני בדמות הגבהת הגדר והחלפתה בגדר מסיבית יותר. התוצאה של המהלך הייתה כי כעבור פרק זמן לא ארוך, חדרו מסתננים מהכפר הסמוך לגדר, דרך מעבירי המים המצויים תחתיה. למצער, גם המענה שנבחר לאחר אירוע זה היה מן הסדר הטכני: הוחלט לחסום את מעברי המים באמצעות סורגים. לא יהיה זה מופרך להניח, כי מכשול זה יאותגר אף הוא בעתיד הלא רחוק.

כאשר עוסקים במניעת טרור, לא ניתן לבודד משתנים זה מזה; וכמובן, שלא ניתן לבודד משתנים טכניים פיזיקליים ממשתנים תודעתיים. ניתן לדמות זאת לאדם חולה אשר במקביל לטיפול התרופתי מצוי בתהליך טיפול נפשי ושינוי באורחות חייו הכולל ביצוע פעילות ספורטיבית. במצב שכזה, אם ישתפר מצבו, יהיה קשה מאוד לבודד את הצלחת הטיפול התרופתי ממערכת השינויים הכוללת שעשה באורחות חייו. גם בניית הגדר ונוכחותה במרחב מחוללת מערכת מורכבת וכוללת.

הנחת העבודה כי בניית גדר תפתור את בעיית הטרור שגויה מיסודה. בניית הגדר מחוללת התהוות חדשה ויצירתם של משתני השפעה חדשים הנכנסים למערכת ויוצרים שלל פעולות ומגמות במרחב. הנה לדוגמה: בניית הגדר בעזה הקשתה על הסכינאי או המחבל עם המטען לעבור, אבל האיצה את יצירת תהליך איום המרגמות, הרקטות והמנהרות. כך נוצר מעגל בעיות פתוח לאין סוף. במציאות כזו, אין רגע מכונן שבו בעיה נפתרת במודל הטכני המוכר של "בעיה-פתרון", הבעיות משתנות ומתפתחות כל העת. למציאות כזאת כיוון קיסינג'ר כשהיה נוהג לצטט פתגם סיני ידוע: "הפתרון של היום מניח בידיך כרטיס ששולח אותך לבעיה של מחר.":

[בכרזה: בעיות לעולם אינן נגמרות... קיסינג'ר כשהיה נוהג לצטט פתגם סיני ידוע: "הפתרון של היום מניח בידיך כרטיס ששולח אותך לבעיה של מחר". התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Gerald R. Ford School of Public Policy University of Michigan לאתר flickr. הכרזה: ייצור ידע]

גדר מסוגלת להתמודד מול המסתנן המזדמן. היא לא בנויה להתמודד לבדה עם עשרות אלפים שמנסים לחצות אותה מידי יום או לחילופין עם מערך ארגוני שלומד אותה ומעמיד מולה אתגר מההיבט המערכתי. להלן שתי דוגמאות:

במרץ 2002 חדרו מלבנון, דרך גדר גבול הצפון, שני מחבלים מארגון חיזבאללה, לשטח ישראל. באמצעות סולם ייעודי, שנבנה מתוך לימוד נקודות התורפה של הגדר, הם הצליחו לעבור מעל גדר המערכת ולחדור לשטח מדינת ישראל מבלי שהתגלו. הם התמקמו בנקודת גובה הצופה על כביש שלומי-מצובה, הרגו שישה ישראלים, ביניהם קצין צה"ל^[2] וחוסלו בתום קרב בפיקוד מפקד האוגדה.

דוגמה נוספת היא החומה שהפרידה בין מזרח למערב גרמניה בין שנות ה-60 לסוף שנות ה-80, אשר נהוג לראות בה מודל יעיל שמנע מעבר אוכלוסין, אלא שהחומה לא עמדה מול עוצמות מאורגנות עם וקטור של מוטיבציה ומאבק, אלא מול רצון ספורדי של אזרחים לחצות אותה. לבסוף כאשר עמדה מול כוח רב עוצמה ללא כוחות המגן שעטפו אותו, היא קרסה.

קביעה זו מובילה להבחנה נדרשת בין גדר כמו זו שנבנתה בסיני על מנת לעצור מסתננים לבין הגדר שנבנתה לאורך הקו הירוק. מאחורי המסתנן הממוצע, גם זה שעובד עם קבוצות מבריחים, לא עומדת מערכת מנגנונית בעלת משאבים שלומדת בעיה ומביאה כנגדה פתרון מערכתי. כל עוד לא נוצרת סביב הגדר מערכת המורכבת ממודל של 'אִתְגוּר-מענה-אתגור', כלומר לא מתקיים מצב בו גורמים מנסים לאתגר את הגדר, ובעקבות כך מוכנסים בה שיפורים, לאחר מכן אתגור נוסף וחוזר חלילה - ניתן ליצר שקט סביב הגדר לאורך זמן. קיים הבדל בין עצירת מסתנן או גנב בודד לבין עצירת פעולה של ארגון כמו חמאס או פת"ח שפועלים באופן מערכתי. ארגונים אלה פועלים כמערכת שלומדת מכשול ומעמידה מולו אתגר מחודש. גם את הגדר בסיני, שנהנתה מאתגור בעצימות נמוכה יחסית, נאלצה ישראל להגביה במענה מסתגל, כדי להתמודד עם המציאות המשתנה.

ארגוני הטרור לסוגיהם מציבים מול מדינת ישראל מערכה צבאית מוכוונת תכלית. כאשר מערכה ממצה את עצמה ביחס לתכליתה היא למעשה מסתיימת ומתחילה מערכה חדשה. כך למשל: בהפסקת האש בתום מלחמת ההתשה בתעלת סואץ, המצרים ניאותו להפסקת האש מתוך הכרה במיצוי הגיון המערכה שהוביל את לחימתם בהתשה, אך מיד פתחו במערכה חדשה במסגרתה קידמו לקדמת התעלה את מערך ההגנה האווירית המצויד בטילים נגד מטוסים. באותה תפיסת עולם, כאשר אבו-מאזן (ראו תמונה למטה) זיהה שטרור המתאבדים מיצה את עצמו ומביא נזק, הוא הלך למערכה חדשה בהצבת המאמץ הדיפלומטי בזירה המדינית כמאמץ העיקרי. על-כן בשאלה האם הגנה בפני המאבק הפלסטיני היא מערכה או מכניזם טכני, התשובה ברורה - מדובר במערכה.

[בתמונה:  כשזיהה אבו מאזן שטרור המתאבדים גורם נזק, ניתב את המאבק למערכה חדשה. המקור: פייסבוק]

ההחלטה לבנות גדר ללא תפיסה מערכתית מתפתחת היא איננה יותר מפתרון מכניסטי. ניתן לדמות זאת להבחנה בין רפואה קונבנציונלית לרפואה הוליסטית. רפואה קונבנציונלית מאוד יעילה כאשר אדם שובר את רגלו, וברוב המכריע של המקרים אין סיבה לערוך בשל כך פסיכואנליזה. אבל חלק גדול מהבעיות הרפואיות הנוגעות לפנים גוף האדם הן בעיות שהפתרון בהן שלוב גוף ונפש. לכן, הרפואה הקונבנציונלית לא תמיד מוצאת את עצמה כמי שיכולה להעניק פתרון בלעדי לבעיה. במקרים כאלה, חיפוש אחר פתרון טכני, מתן אנטיביוטיקה, החלפת כבד או לב, לא בהכרח יצליח להתמודד לבדו עם הבעיה.

המלחמה בטרור אכן נדרשת למגוון רחב של אמצעים טכניים. הם מועילים ביותר במאמץ הסיכול והמניעה אבל אין בהם כדי להביא להכרעת מחוללי הטרור. ההנחה - שהצבת גדר היא פתרון לאיום הטרור - היא לא יותר מתגובת רפלקס בטווח הזמן המידי. הגדר כאמצעי הגנה היא עוד כלי בארגז הכלים המבצעי. אלא שהמציאות הביטחונית נתונה, לעומת זאת, להתהוות מתמדת. המציאות נתונה בדינמיקה של שינוי, שלא ניתן לצפותה מראש. ניתן לזהות את הדינמיקה של התפתחות צורות המאבק, לעכב אותה או לזרז אותה, אך היא איננה מתפתחת באופן ליניארי. יש קפיצות בלתי צפויות והיא אינה מסתכמת בשרשרת סיבתית הניתנת לחיזוי.

במובן זה, ניתן לדמות את השינויים במציאות הביטחונית לשינויים במערכת אקולוגית בה פתרון של בעיה אחת עלול לחולל מספר בעיות אחרות חדשות. כך למשל, סגירה הרמטית בממד אחד עלולה לדרבן פיתוח אופני חדירה בממדים חדשים, ובפועל: סגירת האפשרות היבשתית עלולה ליצור פניה למתווה ימי, אווירי, תת-קרקעי וכן הלאה. 

מערכת אקולוגית כמשל: ירושלים ככוח מושך

מערכת אקולוגית בהקשר הנוכחי, היא משל למערכת אנושית סבוכה של פרטים, קבוצות, ארגונים, כוחות, מעשים ותפיסות, אשר משלימים יחד מציאות מתהווה, אשר מושפעת מהממשק והמפגש ביניהם. מפגש זה, אף שחלקו בעל הגיון רשתי או מסדר, אינו מתפקד כרשת אחת גדולה, וחשוף לתגובות שרשרת קשות לחיזוי.

השלכות בניית הגדר במקטע המכונה "עוטף ירושלים" מדגים את אופיה המורכב של המערכת האקולוגית, שבה לא יהיה לעולם פתרון אופטימלי. לכל אחת מדרישות ההפעלה האפשריות תהיה תוצאת לוואי בעלת פוטנציאל לחילול מגמות מתהוות שמוציאות את המערכת משליטה.

התבוננות במורכבות המטלות הכרוכות במשטר הגבול המתרכז סביב גדר, כמו בהיקף סדר הכוחות הכרוך בכך מטיל צל כבד על בשורת ההיפרדות משכונות פלסטיניות בירושלים אותה מבקשים לקדם ב"תנועה למען ירושלים יהודית". מעבר לשכונות הגדולות מצפון לירושלים: קלנדיה, כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט המצויות כבר מעבר לגדר, תומכי ההיפרדות מבקשים להקיף בגדר גם שכונות נוספות בדרום ירושלים ובהן: ג'בל מוכאבר וצור באהר. מדובר בקו תפר עירוני מפותל וארוך הנדרש למשאבים רבים בסדר הכוחות ובאחזקה שוטפת.

השיח הישראלי הרווח, נוטה לרדוקציה מהירה אל רבדי התפעול הטכני והמכני. לדוגמה, בתגובה מידית לפיגוע דריסת החיילים בטיילת ארמון הנציב על-ידי נהג משאית מג'בל מוכאבר, בינואר 2017, הסבירו 'חסידי' ההיפרדות מן הפלסטינים כי אם ישראל לא תמהר להיפרד מהשכונות הערביות בירושלים, דפוס פיגועים זה יהיה לשגרה. בחינה צרה מעלה, כי אם אכן נבודד את שכונת ג'בל מוכאבר באמצעות מערכת של מחסומים, חומות וגדרות, אכן יהיה קשה יותר למשאית להגיח שנית ולדרוס ישראלים בדפוס דומה. אך במבט רחב יותר, היפרדות שכזו, תגביר יכולות פיגוע אחרות: כמו במקרים אחרים תפוצת הנשק המגוון לשכונה תגבר, ועד מהרה יתפתחו דפוסי טרור אחרים ומוכרים בדמות ירי רקטות, מרגמות, מקלעים, רובי צליפה ומטעני נפץ שיהיו תוצאה של העדר הנוכחות הביטחונית הרציפה בשטח.

בהשלכה מעשית קונקרטית: הגדר חוצה שטח צפוף אוכלוסיה המקיים מערכת זיקות מגוונות, יום יומיות ומורכבות, בלב אזור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקמתה של הגדר אינה מאפשרת שקילת שיקולי ביטחון בלבד. רשמית, הוקמה הגדר המקיפה את ירושלים על מנת למנוע טרור, אך חוסר ההסתכלות על הגדר במרחב, כשינוי של מערכת אקולוגית, הביא לתוצאה לא רצויה מבחינת בוניה ותומכיה: הגדר הפכה לגורם המאיץ את גידול מספר הערבים החיים בירושלים.

על מנת להבין את המגמה השלילית שיצרה הגדר בעידוד הגירה ערבית לירושלים נשתמש בדוגמה הבאה: תושב ערבי מאזור בית לחם, אשר טרם בניית הגדר עבד באזור התעשייה תלפיות בירושלים, מצא עצמו, לאחר בנייתה, חסום בגדר שמפרידה בין מקום מגוריו למקום עבודתו. מציאות חדשה זו גרמה לו לעבור לגור אצל קרוב משפחתו בשכונת בית צפאפא בירושלים. דוגמה נוספת ניתן למצוא בשכונות כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט, בו יצרה הגדר אזור שהוא דה-פקטו ללא ריבונות פלסטינית וללא ריבונות ישראלית, אזור שהפך להיות חממה לסמים, עבריינות וטרור. דוגמה זו היא בעלת מאפיינים ייחודיים, שכן בעקבות ההשלכות של מציאות זו התקבלה לאחרונה בצה"ל החלטה לשוב ולממש באזור את האחריות הביטחונית של ישראל.^[3]

[בתמונה: גדר ההפרדה על רקע בנייני מחנה הפליטים שועפאט. מקור התמונה: אתר בצלם. שם הצלם אינו מוזכר. אנו מאמינים שאנחנו עודים בתמונות אלה שימוש הוגן]

תנועת אוכלוסייה ערבית לתוך ירושלים לאחר בניית הגדר לא נבעה רק מקשיי מעבר הגדר בכל בוקר אל מקומות העבודה שבתוך ירושלים, אלא גם מאחר שירושלים מעניקה לתושביה הפלסטינים זכויות תושב ישראליות. הכרת הערך הכלכלי הטמון בזכויות התושב היא 'משאבה' גם למעבר תושבי ירושלים הפלסטינים מן המרחב שמחוץ לגדר אל המרחב שבתוך הגדר, וגם גורם משמעותי בהעדפת נישואין של פלסטינים עם בעלי זכות התושבות הירושלמית. כך הפכה ירושלים, עם בניית הגדר, לכוח מושך לכניסת פלסטינים לתוכה. בהיבט זה, הגדר שהוצבה בירושלים, לו זו בלבד שאינה מונעת המשך הגירת פלסטינים אל תוך ירושלים, היא אף מגבירה אותה. זה דפוס המכניזם המתרחש במבט מאקרו על ירושלים כמערכת אקולוגית.

דוגמה נוספת להמחשת התוצאות הבלתי רצויות שמביאה הגדר, ניתן לקבל בהתבוננות על שאלת הצבת הגדר באזור בית אִכְּסא, שם התעוררה מחלוקת בין עמדת השב"כ לעמדת צה"ל אשר הבליטה את המתחים המובנים, הטמונים בפרויקט הגדר.

הכפר בית אִכְּסא שוכן על גבעה השולטת על שני נתיבים ראשיים בכניסה לירושלים: כביש 1 בעמק הארזים ומסילת הרכבת החדשה בין מנהרת מבשרת-ירושלים לבית למנהרת ליפתא. בהיבט הטקטי, שליטה טופוגרפית בטווח נשק קל מהווה איום משמעותי על צירים אלה. משכך, לא היה רצוי לבנות את הגדר מדרום לבית אִכְּסא בסמיכות לקו גבול שביתת הנשק 1949, אלא רצוי היה להרחיק את הגדר מצפון לכפר. מאידך, בהיבט המגמות שעלולות להתהוות כאשר מרחב בית אִכְּסא יהיה כלול בתוך ירושלים, עשוי הכפר להפוך לאבן שואבת לפלסטינים המבקשים לשפר את תנאי חייהם ולהיכלל בתוך ירושלים.

נוכח מתחים אלה בצה"ל העדיפו את הצבת הגדר מצפון לכפר, מתוך החשש לסיכון ירי בטווח נק"ל מבתי בית אִכְּסא אל נתיבי תחבורה ראשיים לירושלים ואילו בשב"כ העדיפו להציב את הגדר בקצה הדרומי של בית אִכְּסא בקרבה מסוכנת לכביש 1. ניתן להניח כי שב"כ העדיף את הסיכון הטקטי הכרוך בהצבת הגדר מדרום לכפר אִכְּסא על הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך, עימם הוא יודע להתמודד בפעילות בעומק השטח - על פני הצבת הגדר מצפון והתמודדות עם תסריט של נהירת פלסטינים לבית אִכְּסא.

[התמונה: גרשון הכהן]

וגם:

[התמונה: גרשון הכהן]

סיכומו של דבר, בכל אחת מדרכי פעולה אלה, טמון פוטנציאל בלתי רצוי. במורכבות זו, המערכת ביקשה "ללכת על בטוח" בהקמת מערכות גדר כפולות. האחת שהוקמה מצפון: בקו בידו - גבעון החדשה - גבעת זאב; והשנייה, שסומנה מדרום לכפר בית אִכְּסא ולפי שעה לא הוקמה. 

היבטים פליליים - הגדר ככלי מסייע במאבק בפשיעה

הרשות הפלסטינית עודדה פעילות פלילית כנגד ישראל, כחלק ממאבק כולל לפגיעה במרקם החיים הישראלי. אמנם לא התופעה הפלילית כשלעצמה הביאה לבניית הגדר, אולם כתוצר לוואי ניכרה השפעתה במאבק למניעת הגניבות.

בינואר 1996, הגישה את מסקנותיה ועדה בראשות סגן הרמטכ"ל, מתן וילנאי, אשר כללה נציגים של השב"כ, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, ומשרד האוצר שבדקה את החלופות לגיבוש תפיסת ביטחון כוללת למרחב התפר. הועדה קבעה כי מרבית האירועים בתחומי הקו הירוק הם בתחום הפלילי ולכן המענה הביטחוני העיקרי צריך להינתן על-ידי משטרת ישראל.^[4]

ההתמודדות עם האתגר הפלילי מצאה את צה"ל והמשטרה, כל אחד מסיבותיו, תומכים בהקמת הגדר ככלי מסייע במאמץ.

גניבת התוצרת החקלאית מהיישוב שקף באוקטובר 2017 הוא דוגמה קלאסית למצב בו קיומה של גדר 'מרדים' את יתר מערכות ההגנה. כך קרה שבמשך שבת שלמה חצו כ-70 פלסטינים מכפר סמוך את הגדר, דרך מעבירי המים שמתחתיה, וגנבו כ-30 טונות של תוצרת חקלאית באין מפריע. במשך שעות, לא רק שלא ניתנה התרעה טכנית אודות חציית הגדר, אלא שגם לא היה בנמצא כוח סיור שיאתר את ההתרחשות.

[בתמונה: יחידת אתגר בפשיטה על משחטת רכב. הצילום: דוברות המשטרה]

לכאורה, הכל מודים כי השפעת האתגר הפלילי מאזור יהודה שומרון כשלעצמו, לא היה מהגורמים שהביאו לבניית הגדר, בדיוק כפי שקשה להעלות על הדעת בניית גדר היקפית מסביב לעיר בישראל, רק כדי להתמודד עם תופעת הפשיעה, גם אם מקורה אינו במגזר הערבי. יחד עם זאת, שימש האתגר הפלילי, כמו זה הביטחוני, כלי לשכנוע מערכת הביטחון כי בניית גדר תסייע באופן יעיל להתמודדות עם האתגר. אלא שבפועל, בתוואי שבו הוקמה, היא מבטאת תפיסת עולם פוליטית אשר אינה רואה במרחבי יהודה ושומרון אזור אינטרס ריבוני ישראלי.

בשנת 2004, כשנה לאחר השלמת המקטע הראשון של הגדר, פירקה המשטרה את יחידת אתג"ר (איתור ותפיסת גנבי רכב), יחידה ייעודית שהוקמה בשנת 1998 על מנת להתמודד עם מכת גניבות הרכבים ממרכז הארץ ליישובים ערבים ביהודה ושומרון. ניתן להניח כי אין זה מקרי, שפירוק היחידה בא חודשים ספורים לאחר השלמת תוואי הגדר הראשון. נראה כי גם במשטרה נמצאו אלה שהיו שבויים באותה עת, בקונספציה כי גדר ההפרדה לבדה תמנע את מכת גניבות הרכב.

אלא שבשונה מהאתגר הביטחוני במסגרתו צה"ל המשיך את פעילותו מעבר לגדר, גם לאחר הקמתה, משטרת ישראל לא קיימה כל פעילות מנע משמעותית בתוך השטח, מעברה השני של הגדר ונראה כי היו מי שראו בה פתרון מספק. אלא שבשנת 2006, בעקבות עלייה חדה במספר גניבות הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית, וכשנתיים לאחר פירוקה, נאלצה המשטרה להקים מחדש את יחידת אתג"ר.

כיום, גם כאשר גדר בנויה על רוב תוואי הקו הירוק, כ-70% מכלי הרכב שנגנבים בישראל מועברים לשטחי הרשות הפלסטינית לפירוק^[5] ולמעלה ממחצית גניבות הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית מתרחשות במרכז הארץ ובשרון^[6], אזורים בהם פרוסה גדר.

על מנת להגביר את יעילות המאבק בגניבות הרכב הפנימו במשטרה כי אין די בהסתמכות על הגדר ועל פעילות מצדה האחד בלבד וציידו את יחידת אתג"ר בסמכות חריגה ובלעדית לחקור גניבות  רכבים בתוך שטחי A ברשות הפלסטינית, ולהופיע בשל כך מול בית דין צבאי.

חזרתה לפעילות של יחידת אתג"ר ועבודת הסיכול המאומצת בשטח הביאה לתוצאות משמעותיות, בין השנים 2017-2012 נרשמה ירידה של 40% בגנבת הרכבים בישראל, זאת חרף העובדה כי בשנים אלה לא בוצעו שינויים משמעותיים בתוואי הגדר ולא נוספו מקטעים חדשים.

[בתמונה: חלקי רכב גנובים שנתפסו על ידי יחידת אתגר. התמונה: דוברות המשטרה]

כמו בהתמודדות עם האתגר הביטחוני, כך גם בהתמודדות עם האתגר הפלילי, ההצלחה תלויה בפעילות הכוחות בשטח ולא בעצם קיומה של גדר, שכאמור מהווה אמצעי סטטי אשר ניתן לאִתְגוּר מתמיד. על כן, לו כוחות השיטור שמוקצים להתמודדות עם האיום הפלילי היו רבים יותר, מצוידים באמצעים הנכונים, בסמכויות המתאימות, ופועלים במתווים שונים בתא השטח של מרחב התפר, התמונה הייתה שונה. באמצעות שיטת בט"ש חכמה ופעילות רציפה ואינטנסיבית, הייתה מתפתחת יכולת להגן גם על אזורים רבים שבהם לא היה כלל צורך בגדר.

למרבה האבסורד, במקומות רבים לא רק שהגדר לא מנעה אירועים פליליים, היא עצמה הפכה להיות מוקד לאירוע פלילי. כך למשל, חלק ממקטע הגדר העשוי ברזל שנבנה דרומית לאזור עדולם פורק ונגנב על-ידי תושבי הכפרים הערבים. ניתן רק לדמיין את היקף חוסר האיוש והבקרה ששרר סביב מקטע זה כדי להבין כיצד התאפשר פירוק ממשי של הגדר וגניבתו. הכשל הפרדיגמתי בתפיסת הביטחון כה בולט עד כי גם הפתרון שנמצא לאירוע זה של גנבת הגדר היה מסוג טכני, והתבטא בבנייה מחדש של הגדר, אלא שהפעם עם ברזל חזק ויקר יותר. גם כאן לא יהיה זה מופרך להניח כי בהעדר תפיסת ביטחון מתאימה, מדובר בפתרון זמני שיאותגר גם הוא.

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים העוסקים ב'דוקטרינה', לחצו כאן]

מקורות

[1] http://www.mako.co.il/news-law/crime-q4_2017/Article-f681258c1044f51004.htm

^[2] https://news.walla.co.il/item/218119

^[3] https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.5770696

^[4] סיפורה של גדר, 92

^[5] על המשמר, פרק 13, תאגיד השידור הציבורי

^[6] חדשות 2, 31.1.2018 - http://www.mako.co.il/news-israel/local-q1_2018/Article-5fe0f9bd57a4161004.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=1732256890