[לא יהיה דגל... נתניהו וסיסי במפגש באו"ם. מקור התמונה: טוויטר]
[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]
המאהבת...
הנה התמונה ממפגש נתניהו-סיסי באו"ם. בדרך כלל מצטלמים ראשי מדינות במפגשים ביניהם כשמאחוריהם דגש מדינתם. כך צולם גם עבד אל-פתאח א-סיסי. בנימין נתניהו ויתר - בקלות דעת שמחירה עצום - על הדגל ועל הכבוד (הלאומי).
רק התפרסמה התמונה, והרשתות החברתיות געשו; והפעם בצדק. אבל למרות המיתוג המוצלח - שמכר את ההסכם שעשתה ישראל עם מצרים על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979 כהסכם שלום - ההסכם הזה אינו יותר מהסכם ביניים, עד שתגיע ההזדמנות...
עמיתי אלעד רזניק - הכותב גם הוא באתר זה - הגדיר את ישראל כמאהבת ביחסיה עם רוסיה, והוא חוזר שוב ושוב על המנטרה (הנכונה בדרך כלל), שבערבו של יום, המאהבת נשארת לבד, בוכה. האמת היא שהתיאור הזה מתאים יותר ליחסינו עם מדינות ערב.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי ivanovgood לאתר Pixabay]
יחסי מוסלמים וכופרים על אדמה קדושה כשלנו...
מוסלמים, קל וחומר שליט מוסלמי, אינם יכולים לקבל קיום של מדינה יהודית על 'אדמה קדושה'. המצב הזה לא יכול להשתנות. יהודית יכולים לחיות עם מוסלמים על אדמה קדושה - ומיום שנכבשה ישראל על ידי סאלח א-דין היא כזו... - רק כבני מעמד הדִ'ימִי (ذمي,): נתין לא-מוסלמי מבני עמי-הספר (נוצרי, יהודים ובני הדת הזורואסטרית) - מעין בן חסות - של מדינה הנשלטת על פי חוקי השריעה.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
הסיבה היחידה לתקפותו של הסכם עם לא-מוסלמים כמונו, הוא עצמתם היחסית. לכן, כל הסכם עם ישראל הוא זמני, על פי המודל של הסכם חודיבייה (Treaty of Hudaybiyyah): ההסכם שערך הנביא מוחמד עם אנשי מכה בתחילת ההיסטוריה של האסלאם. הסכם זה אפשר לו להשקיט את החזית מול אנשי מכה העוצמתיים, ולהפנות את כוחו לכיבוש שטחים נוספים בחצי האי ערב, וכנגד השבטים היהודיים שבו, ובכך להגביר את כוחו. לאחר שהתעצם - וזו הפואנטה - הפר מוחמד את ההסכם, ולאחר שנתיים (שנת 630) כבש את מכה בראש צבא של 10,000 מאמינים.
הן סאדאת - אחד מקודמיו של סיסי - והן יאסר ערפאת, עשו שימוש בהסכם חודיבייה, כדי לתרץ חתימת הסכמים עם ישראל. משמע, ההסכם זמני עד שיתעצמו הערבים ויוכלו להפר אותו.
זיכרו את ברק אובמה...
בנימין נתניהו הוא אשף בשימוש בשפה האנגלית ובתרבות האמריקנית לצרכיו. אבל בפרדיגמת חשיבה מזרחית הוא מבין מעט, בעיקר בסוגיית הכבוד. בכל פעם שקברניטינו שולחים ידם בסוגיה זו הם עושים זאת עקום (זוכרים את סאגת הכיסאות של השגריר הטורקי?).
כששליט ישראלי נפגש עם שליט מצרי ורק דגל אחד - מצרי - נמצא בחדר, יש בכך הכרה פומבית במעמדו כדִ'ימִי, ואת מחיר התמונה הזו עוד נשלם בבוז הקולקטיבי שבו נתכבד בציבוריות הערבית, בדומה לבוז שלו זכה ברק אובמה כשהשתחווה לפני מלך סעודיה (זוכרים?):
רצה לכבד ויצא מבוזה. ברק אובמה... למקור התמונה, לחצו כאן]
זכרו תמיד: כשם שאיש המזרח רגיש מאוד לכבודו, הוא אינו מכבד אחרים, שאינם שומרים על כבודם! אם זה התנאי לפגישה, אזי מוטב שפגישה כזו לא תתקיים כלל!
