תקציר: המפתיע בפרשת בראשית הינה העובדה, כי האל המקראי, על אף עונשיו הקשים וזעמו הרב, לא מצליח לייצב את המערכת מהכאוס בה היא נתונה. משמעות הדברים היא, שאנו חיים בעולם בו הכאוס הוא נוכח וקיים בכל דבר, החל בחוקי הטבע וכלה בחברה ובאופי האנושי האישי של כל אחד מאתנו.

עודכן ב- 25 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר בראשית, והפרשה הראשונה במקרא שהיא בעלת שם זהה - פרשת בראשית, מתארת את בריאת העולם במשך שישה ימים, ומורכבת מפתיחה ומשבע יחידות ספרותיות שונות. בנוסף, תיאור בריאת העולם במקרא שונה בתכלית מהתיאורים שהיו מקובלים בעולם הפגני. בעולם האלילי הקדום, מקובל היה כי האלים אוהבים, שונאים נולדים ומולידים, ומתחרים כבני אנוש על מיקומם. במקרא, במקום ריבוי אלים מצוי אל אחד, שהוא נמצא, לפחות לפי פשט הפסוקים בפרשת בראשית, מחוץ לחוקי הטבע אשר נוצרו על ידו[1].

למרות העניין הגדול לדון לעומק בהבדלים אלה בין ישראל לעמים, בחרתי הפעם לבחון את פרשת בראשית על פי תורת המערכות המורכבות, החוקרת את התלות ההדדית בין אלמנטים רבים בטבע ובקיום האנושי, מסבירה את התופעות השונות ומזהה את החוקיות שעל פיה פועלת כל מערכת[2].

המערכת המורכבת אותה נבחן בספר בראשית, נגזרת מדבריו של חוקר המקרא קלאוס ווסטרמן[3], שטען כי אחד עשר הפרקים הראשונים של ספר בראשית, מייצגים מצב של כאוס, שלא בא על פתרונו הראוי. הבה נבחן את דבריו על פי הפסוקים.

חוסר הסדר או ליתר דיוק הכאוס[4] מתחיל בתיאור הראשוני של קדם הבריאה:" וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"[5]. צירוף המילים תהו ובהו, מגדיר כאמור את מצב היקום לפני הבריאה. משמעות המילה תהו בשפה האוגרית משמעה מדבר ללא מים, בדומה לפירוש המילה בהו, כך שיש כאן צמד מילים נרדפות המתארות את הכאוס לפני בריאת העולם.

לאחר הבריאה, שמייצבת את המצב הפיזי של העולם, מגיע כאוס ביחסי אדם הראשון וחוה בעקבות החטא של אכילת הפרי האסור מעץ הדעת:

"יב: וַיֹּאמֶר, הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל.  יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל.  יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל  גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  טז אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל בָּךְ.   יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב"[6].

הגירוש מגן עדן, אמור היה ליצור התייצבות במצב המשפחתי והבין אישי אולם לא כך קורה. הדור הבא של אדם הראשון, שוב מייצר מצב של כאוס במריבה בין קין והבל המסתיימת ברצח:

"א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה.  ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.  ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.  יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ"[7].

גם לאחר התדרדרות מוסרית זו, יש ניסיון לייצב את פני החברה על ידי הגלייתו של קין מחוץ לחברה האנושית, אולם השקט והסדר אינם חוזרים. בסוף פרשת בראשית ובתחילתה של פרשת המבול בפרשת נח, מגיעה האנושות לכאוס מוחלט בו הרצח והשחיתות המינית והאישית הם מסממני התקופה. הפעם אין המדובר בעבירות משפחתיות או במקרים נקודתיים, אלא כלל הציבור הולך מדחי אל דחי שלא היה כמוהו, כולל שליטי הדור (בני האלוהים בפסוקים):

"א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם.  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.  ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם.  ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ.  ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.  ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה"[8].

התיאור של השחיתות המוסרית ממשיך כאמור גם בפרשת נח, ובתגובה לכאוס החברתי האמור, האל מביא מבול על העולם ומוחה את כלל האנושות החוטאת פרט לנח בניו, ומגוון המינים של ממלכת החי אותו מצווה נח להציל.

לאחר מחיית כל היקום, נח יוצא מהתיבה אולם השקט שוב מופר בגאון. בני האדם, שאך חוו קודם לכן מבול שמחה את כלל היקום, שוב מרימים ראש, ומנסים להילחם באל על ידי בניית מגדל בבל. התגובה האלוהית הפעם מתונה יותר, וגורמת לאותו קיבוץ אנשים, שהמציאו טכנולוגיית בנייה מתקדמת, ודיברו בשפה מקצועית אחידה, להתפזר לארבע קצוות תבל, ולזנוח את השפה האחידה בה דיברו. תגובה אלוהית זו, יש בה לדעתי סוג של השלמה עם המצב הקיים, שהוא נוכחותו המתמדת של הכאוס בעולם בכלל ובחברה האנושית בפרט.

אחרית דבר

הטענה של חוקר המקרא קלאוס ווסטרמן, כי אחד עשר הפרקים הראשונים של ספר בראשית מסמלים כאוס שלא מיוצב דיו, יש לה על מה לסמוך. כל האירועים המתוארים כאן, החל ממצבו של העולם קודם הבריאה, יחסי אדם וחוה, קין והבל, דור המבול המושחת, ובניית מגדל בבל, הינם עדים נאמנים לכך. המפתיע בכל הסיפור הזה הינה העובדה, כי בסופו של דבר האל המקראי, על אף עונשיו הקשים וזעמו הרב, לא מצליח לייצב את המערכת מהכאוס בה היא נתונה, ומשמעות הדברים היא שאנו חיים בעולם בו הכאוס הוא נוכח קיים בכל דבר, החל בחוקי הטבע וכלה בחברה ובאופי האנושי האישי של כל אחד מאתנו.

[לקובץ המאמרים על פרשת בראשית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת בראשית;
• הרחבת המושג, 'כאוס';
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת'.

מקורות

[1] עולם התנ"ך, ספר בראשית, הוצאת דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:13 -16.

[2] ראה - רזי עפרון, יחזקאלי פנחס (2007), העולם איננו ליניארי, תורת המערכות המורכבות, גורם חדש בניהול, תל אביב, משרד הביטחון.

[3] C. Westermann, Creation, London, 1971

[4] כאוס (Chaos), מצב שהכל בו מעורבב, אין הבחנה בין הדברים ואין לכל דבר את המקום שלו.

[5] בראשית, פרק א', פסוק ב'.

[6] בראשית, פרק ג', פסוקים: י"ב – י"ט.

[7] שם, פרק ד', פסוקים: א' – י'.

[8] שם, פרק ו', פסוקים: א' – ח'.

• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.