[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay; מקור תמונתו של גלעד ארדן: פייסבוק]

[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אודה על האמת, פרסומי הדוברות של המשרד לביטחון פנים, שמראים את הראיון שקיים השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, עם המועמדים למפכ"לות, עוררו בי חוסר נחת. זו אינה תחרות מלכת יופי. השר אמור ללמוד על המועמדים שלו הרבה לפני המפגש הזה, ונכון ואתי לקיים פגישות כאלה בשקט וברצינות ולא לאחר תקתוקי המצלמות...

יחד עם זאת, אני מבין את השר. אלה רגעי התהילה שלו; אבל, הם הולכים להיות קצרים... המסגרת החוקית של יחסים אלה - השונה מהותית מזו של יחסי הרמטכ"ל עם שר הביטחון, יוצרת מצב שבו השר והמפכ"ל מתקוטטים ביניהם רוב הקדנציה, כשהשר זקוק לשיתוף הפעולה של המפכ"ל, הרבה פחות מאשר להיפך.

אנטומיה של יחסים בעייתיים

סמכויות השר והמפכ"ל מעוגנות בחוק בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א - 1971, שהייתה ביסודה פקודה מנדטורית. על-פי הפקודה, המפכ"ל מהווה רשות עצמאית-סטטוטורית וסמכויותיו מעוגנות בחוק. הוא אינו מקבל את סמכויותיו מהשר, כפי שהדבר קיים בקרב עובדי המדינה הבכירים במשרדי ממשלה אחרים. דומים לו רק עובדי ציבור בודדים, כמו הרמטכ"ל מול שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה מול שר המשפטים. המפכ"ל אף אינו מתמנה ישירות על-ידי שר המשטרה, אלא על-ידי הממשלה כולה, כאשר שר המשטרה הוא הממליץ על המינוי (פקודת המשטרה, סעיף 8א').

פקודת המשטרה מטילה, בסעיף 9, על המפכ"ל את האחריות על ניהולה של המשטרה ועל תפקודה: "המפקח הכללי יפקח על משטרת-ישראל, על סדרי ניהולה ועל הפעלתה, ויהיה אחראי להשגחה על כל ההוצאות הכרוכות בה ולאפסניה שברשותה". על המשטרה ועל המפכ"ל אין מאומה, זולת מרות החוק, בתחום ייעודה העיקרי של המשטרה, כמוגדר בחוק: "קיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש, מניעת עבירות וגילויין" (פקודת המשטרה, סעיף 3). למפכ"ל מוקנות רוב הסמכויות הסטטוטוריות לניהול המשטרה מבחינה מבצעית וארגונית כאחד, ואין לשר כל סמכות חוקית להתערב בתחומים אלה (שדמי,  1989).

מעמדו של המפכ"ל חזק גם מזה של מנכ"ל משרד המשטרה. המנכ"ל הוא, בסך הכול, פקיד בכיר, הממלא את רצונו של השר. אין לו שום סמכויות משלו. המפכ"ל, לעומתו, "הוא 'סיביל סרוונט' מובהק. ברגע שהוא נבחר... הוא עובד עצמאי, השואב את סמכויותיו מהחוק. גם המדים מעניקים חשיבות וזוהר, אפילו יוקרה לתפקיד. כלומר, מפכ"ל, בדומה לרמטכ"ל, יש לו אוטוריטה. לבישת המדים מבדילה אותו מעובד ציבור רגיל. אפילו הבכיר ביותר (יחזקאלי ושלו, 2000, ע' 99).

סמכויות השר בפקודת המשטרה מוגבלות למדי. הוא ירש, לאחר קום המדינה, את הסמכויות שהיו בימי השלטון הבריטי בידי הנציב העליון. החוק מקנה לו באופן ישיר רק סמכויות אדמיניסטרטיביות (פקודת המשטרה, סעיפים 9, 9א'), בתוקף תפקידו כמתרגם רצונות הממשלה, באשר לאופן ניהול המשטרה ותפקודה. השר ממליץ, כאמור, בפני הממשלה על המועמד למפכ"ל, אולם ההרשאה ניתנת לו על-ידי הממשלה כולה. בידי השר (יחזקאלי ושלו, 2000, עמ' 100-99):

• לקבוע את הרכב המשטרה;
• למנות את כל אחד מהקצינים הבכירים;
• לקבוע הנחיות למשטרה, על  ידי התקנת תקנות מחייבות בכל עניין, הנובע מפקודת המשטרה;
• לאשר תקנות שמתקין המפכ"ל;
• בידו השליטה על התקציב, ובאמצעותו יכול השר לקבוע מידי שנה עקרונות לפעילותה של המשטרה;
• על-פי החוק, משמש השר בתפקידי תיווך בין המשטרה לרשויות הפוליטיות והממשלתיות:  מצד אחד, הוא משמש כדובר המשטרה וכמייצג ענייניה והאינטרסים שלה בממשלה. הוא משיב בשמה ומגן עליה מול התקפות בכנסת ובמסגרות פוליטיות רשמיות אחרות. מצד שני, הוא דובר הממשלה וראש הממשלה ביחסיהם עם המשטרה.

אם נשווה את הסמכויות הללו לסמכויות הניתנות, למשל, לשר הביטחון, נמצא פער ממשי בסמכויות השרים. די אם נזכיר חלק מהסמכויות המוקנות לשר הביטחון על-פי חוק: מינוי דיינים לבתי-דין (על-פי החוק למניעת הסתננות, ס' 12), גירוש מסתננים, בין שהואשמו ובין שלאו (ס' 30) התקנת תקנות בדבר רישום ציוד, הערכתו וגיוסו (חוק רישום ציוד וגיוסו, ס' 4, 44ב'), גיוס ציוד (ס' 8) ומינוי פוקדים לצורך כך (ס' 36), חיוב בני-אדם למסור ידיעות (חוק שירות הביטחון, ס' 33) ומינוי פוקדים לצורך כך (ס' 39), וכו'.

בהשוואה בין המצב החוקי אצלנו למצב הקיים בארה"ב נמצא, כי סמכויות שר המשטרה פחותות בהרבה מהסמכויות של ראש הרשות שם, שהוא הפוליטיקאי הממונה על המשטרה. תפקידו הוא שילוב האינטרסים של הציבור, והפיכתם לתכנית פעולה מבצעית, כאשר המפכ"ל  (Commissioner) אחראי בפניו על ביצוע המדיניות, לאורך כל דרגי המשטרה  ולרוחבה.

מצב זה יצר יחסים בעייתיים בין השר למפכ"ל. לכן, מסכת היחסים לאורך השנים בין השר למפכ"ל מבוססת על מאבקים על סמכות ושליטה, וחוסר הסמכות שבידי השר מול המפכ"ל והמערכת המשטרתית.

לכן, אין המשכיות כמו בצה"ל בזהות המפכ"לים הממונים. שרים מנסים להפתיע ולמנות כאלה שיהיו חייבים להם; ולשווא. הריבים פורצים מהר מאוד... זה רק מבלגן את המשטרה וחוסם תהליכים ארוכי טווח, כשכל מפכ"ל משמיד את מעשי קודמיו, ומייצר אג'נדה משלו.

[לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• כרזת מחאה של עו"ד פנחס פישלר על הפומביות שנהג השר המועמדים למפכ"לות:

• פנחס יחזקאלי (2014), היחסים שבין המפכ"ל לשר הממונה בישראל, 1997-1948, ייצור ידע, 24/3/00.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2005), עובדי ציבור מול נבחרי ציבור – מודלים של יחסי גומלין, ייצור ידע, 24/5/05.
• מאיר גלבוע (1996), משטרת ישראל בין כפיפות פוליטית בסיסית לאוטונומיה מצבית, ייצור ידע, 25/6/96.