[בתמונה: מבט אל תוואי הגדר המתוכנן, מדרום לירושלים]

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שיצאה במרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת - בשם: גדר ה'הפרדה': גבול מדיני במסווה ביטחוני. העורך: איציק צרפתי. החומר מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

מאחורי הדרישה לבנות גדר במרחב גוש עציון, דרום הר חברון ומדבר יהודה, ניצבת עמדה פוליטית שרוצה להשלים באופן מלא את ההפרדה בין יהודה ושומרון לשאר חלקי ארץ ישראל.

גדר שתסגור את השטח העובר מאזור קבר רחל, בית ג'אלא, וואלג'ה ובתיר, עלולה ליצור אפקט דומה לזה שנוצר בשכונות הערביות הצפוניות של ירושלים: שטח הפקר שמדינת ישראל עזבה אותו דה-פקטו (ראו פרק ג' - העדר תפיסת הפעלה סדורה סביב רעיון הגדר).

עתידו של מטרופולין ירושלים:

מתקיים מתח עמוק בין האינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים של מדינת ישראל במרחב, ובין הגדר כמכשיר ביטחוני טכני.

האינטרס הישראלי במרחב גוש עציון הוא כינון מטרופולין ירושלים במרחב רציף; בעוד הפלסטינים שואפים לרצף בין אבו-דיס, עזריה, זעתרה, בית סחור ובית לחם - השוכנים ממזרח לכביש 60 - אל הכפרים המבודדים ממערב לכביש 60: וואלג'ה, בתיר, חוסאן, ואדי פוכין ונחלין.

ישראל מצידה צריכה לשאוף לרצף, שישתרע מדרום ירושלים, בשכונות גילה והר חומה, עד גוש עציון, בהותרת הכפרים הפלסטינים ממערב לכביש 60, כמובלעות.

השאלה העומדת על הפרק היא: האם גוש עציון תהפוך למובלעת במרחב השטח הפלסטיני, או שהכפרים הפלסטינים שאוזכרו לעיל יהפכו למובלעות במרחב השטח הישראלי? מציאות זו מעלה את שאלת המשך בניית הגדר במרחב גוש עציון לדרגת שאלה אסטרטגית מהותית בעיצוב העתידי של מטרופולין ירושלים.

[בתמונה: השלמת הגדר כמהלך מדיני החותר לפצל את גוש עציון לשתי מובלעות]

האיחוד האירופי מודע למשמעות המאבק המתחולל בשטח; ולכן, ממקד מאמצים בהרחבת השליטה הפלסטינית באזורי C, בעיקר בסמוך לדרכים הראשיות. ביטוי מובהק להיגיון זה בשטח, מצוי בסיוע של האיחוד האירופי לבדואים בצידי כביש 1, מירושלים עד ים המלח. המרחב הפתוח במורד המזרחי, מירושלים אל ים המלח הוא המרחב בו יוכרע עתידה של ירושלים. התיישבות יהודית רציפה מירושלים למעלה אדומים ומשם למישור אדומים, תהפוך את הכפרים והשכונות הפלסטיניות בצפון מזרח ירושלים למובלעות. לעומת זאת, שליטה פלסטינית גוברת במרחב הפתוח ממזרח, תחולל מגמת רצף פלסטיני מבית לחם שבדרום, יריחו שבמזרח ורמאללה שבצפון, באופן שיהפוך את השכונות הפלסטיניות בצפון מזרח ירושלים לראש גשר במאמץ עיקרי לשליטה פלסטינית במזרח ירושלים.

מקבלי ההחלטות צריכים להפנים, ששאלת המשך בניית הגדר היא, בראש ובראשונה, שאלה מדינית בעלת השפעה מכרעת על עיצוב מרחב ירושלים וגוש עציון, לעתיד לבוא. אין לקיים דיון זה במתחם המיקרו-טקטי של בחינת אמצעי מניעה לחדירת מחבלים, אלא להבין את המשמעויות האסטרטגיות ולדרוש את חשיפת הנחות היסוד המדיניות, העומדות מאחורי המגייסים את ה"צורך הביטחוני", בדמות בניית גדר, לשם עיצוב מגמות אסטרטגיות.

במציאות שכזו אירוע טקטי דוגמת פיגוע בודד בתל אביב שיבצע מחבל שחדר מאזור בו אין גדר, עלול להביא את ישראל לנקוט במהלך אסטרטגי לבניית מקטע נוסף של הגדר, כמעט כתגובת רפלקס היסטרית, על מנת להניח את דעת הקהל. מהלך שכזה ישפיע על המציאות לעשורים קדימה, מבלי לקחת בחשבון כלל את המשמעויות האסטרטגיות שאליו יוביל. בפועל, בתגובתה המקובעת, מאדירה ישראל פעולה טקטית של מחבל בודד לרמת אירוע בעל השלכות אסטרטגיות לאומיות.

[בתמונה: תוואי הגדר המתוכנן בדרום הר חברון]

עתידו של המרחב הפתוח והדו-קיום

על-פי עמדתה של רשות הטבע והגנים, לבניית הגדר היבטים מתחום הסביבה והמורשת. הנזק שגורמת גדר ההפרדה לסביבה הוא מהמשמעותיים שנגרמו בהיסטוריה של מדינת ישראל. אורכה של הגדר (למעלה מ-700 קילומטר) ורוחבה (כ-50-70 מטר) יוצרים שטח עצום של בטון וברזל המצלק תא שטח נרחב.

תוואי הגדר אינו מתחשב בטופוגרפיה ובשל כך המאמץ ההנדסי הנדרש לסלילת התוואי במקטעים מסוימים גורר עימו נזק סביבתי בלתי הפיך. בנוסף ל"מדבר הבטון" העצום מהווה הגדר חיץ אקולוגי וקוטעת בתי גידול בכל רחבי הארץ.

הגדר המערבית באזור 'גן לאומי נחל רפאים' תהרוס את נוף הטרסות הייחודי של הרי יהודה, תפגע במטעי זיתים עתיקים ובעצי האלון ותייבש את מעיינות וואדי פוכין ונחל המעיינות. היא תנתק מנחל רפאים וירושלים את שרידי העיר הקדומה ביתר, בירת מרד בר כוכבא, ועלולה להרוס את סביבתו של היישוב העתיק והחשוב למורשתנו הלאומית.

תוואי השטח במקטע גוש עציון ודרום הר חברון שונה מהותית ממקטעים מקבילים בצפון השומרון או בירושלים. מדובר בתוואי שטח הררי ומוגבל טופוגרפית אשר ייקר מאוד את עלויות הבנייה של הגדר ויקשה עוד יותר על צה"ל לשלבו בתוך תפיסת ביטחון יעילה.

בנוסף לכך, בנית הגדר תפר את הסכם רודוס - אשר נחתם במרס 1949 בין ישראל לירדן - ובמסגרתו התחייבו הערבים בכפר בתיר לשמור על שקט ביטחוני סביב תוואי הרכבת הישן לירושלים, ואילו היהודים התחייבו לאפשר לאנשי הכפר בתיר להמשיך לעבד את שדותיהם מעבר לגבול מדרום לפסי הרכבת. יותר מיובל שנים נשמר השקט באזור זה, בו כל צד קיים את מחויבותו. בניית הגדר במקטע זה תעורר שאלות של שליטה ובעלות על קרקע, דבר שעלול להוביל לכאוס כללי באחד האזורים השקטים ביהודה ושומרון.

[בתמונה: מבט על נחל רפאים מרכס עמינדב]

[בתמונה: תוואי הגדר באזור גן החיות התנ"כי בירושלים]