[בתמונה: חאן אל אחמר. צילום מסך מסרטון היו טיוב של עיתון 'הארץ': "למה רוצים לפנות את חאן אל-אחמר - ולאן"]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

אין עוררין שהיישוב הבדואי חאן אל אחמר - על כביש ירושלים ים המלח (ראו תמונה בראש המאמר) - נבנה באורח בלתי חוקי. אולם, ההחלטה בגיבוי בית המשפט העליון להעתקת תושבי היישוב ממקומו ולהריסת בתיו, מבטאת במניעיה מאבק אסטרטגי משמעותי פי כמה מעצם הכורח הריבוני למימוש שלטון החוק.

כמו בתי חאן אל אחמר, נבנו על ידי פלסטינים בשטחי יהודה שומרון ובקעת הירדן, הנתונים לשליטה ישראלית, אלפי בתים בבנייה בלתי חוקית. ההתמקדות הבינלאומית בחאן אל אחמר, מבטאת מערכה - המתנהלת בשנים האחרונות בהנהגת הרשות הפלסטינית ובתמיכת האיחוד האירופי - כנגד מדינת ישראל, על האחיזה בכלל שטחי C; ובמיוחד, בשטחי המפתח.

למאבק על עתיד אחיזתה של מדינת ישראל בשטחי C, הצטרף האלוף עמוס ידלין (ראו התמונה למטה) בפרסום מתוקשר לתכנית מדינית חדשה לכאורה, שפרסם מכון המחקר בראשו הוא עומד. תכניתו חותרת למעשה ליישום תכנית ההתכנסות בשלבים, ולהעברה חד צדדית של  חלקים ניכרים משטחי C  לידי הרשות הפלסטינית. את  הנסיגה המומלצת, הוא מנמק בשאיפה למדינה יהודית ודמוקרטית בעלת רוב יהודי, אלא שהוא מתכחש לעובדה, שמאז  ינואר 1996, תמה למעשה שליטת ישראל על רוב הפלסטינים המתגוררים בשטחים שנכבשו ביוני 1967.

משכיחים בעקביות כי המגמה  לסיום השליטה הישראלית על הפלסטינים, הושלמה  בינואר 1996, עת הסיגה ישראל את כוחותיה ממרבית השטחים המאוכלסים בפלסטינים  ביהודה ובשומרון. כל הפלסטינים החיים  בשטחי A,B נתונים מאז לשליטת הרשות הפלסטינית. נותרה המחלוקת על ירושלים המזרחית והמרחב הנתון ביהודה ובשומרון בשטחי C. במרחבים אלה נכללים: כל ההתנחלויות, מחנות צה"ל, הדרכים הראשיות, השטחים השולטים החיוניים, והמרחב הפתוח בואכה בקעת הירדן. מרחבים אלה ששורטטו בידי יצחק רבין במיקוד אישי, מבטאים את המרחב הנחוץ לישראל לקיומה ולהגנתה.

המאבק המתרחש על אחיזה במרחב הפתוח, הוא מאבק משמעותי יותר ממאבק שליטה על עוד גבעה ועוד טרסה. תכנית ידלין מבקשת לשכנע כי היא מותירה את רוב המתיישבים היהודיים בבתיהם ללא סכנת עקירה. גם שגריר ארה"ב (בשבע, 5.10.2018) ביקש להרגיע באמירה כי בתכנית הממשל המתגבשת לא תידרש עקירת מתיישבים.

חשיבות המרחב הפתוח שבין היישובים

אולם, אחיזה ישראלית נחוצה גם במרחב הפתוח בין היישובים,  ובה תלויה במידה רבה  ההכרעה  בשאלת עתידה של מדינת ישראל במרחב שממערב לירדן. מדובר בשאלת יסוד בעיצוב תנאיי המרחב הגאוגרפי  והיא מסתכמת בשאלה האם מעלה אדומים וגוש עציון לדוגמה, יהפכו למובלעות ישראליות דועכות בתוך מרחב פלסטיני או להפך, הכפרים והשכונות הפלסטיניים ממזרח לירושלים, דוגמת עיסוויה, א-זעים, ענתא, יהיו מובלעות פלסטיניות בתוך מרחב ישראלי.

האיחוד האירופי במודעותו למשמעותו המרכזית של מאבק זה, ממקד מאמציו להרחבת השליטה הפלסטינית באותם שטחים חיוניים בשטחי C, בהם יוכרע עתידו של  חזון חלוקת הארץ לשתי מדינות. במרחב הפתוח במורד הדרך מירושלים לים המלח, יוכרע גם עתידה של ירושלים, כעיר מטרופולין או כעיר פרברית בקצה מסדרון ממזרח לתל אביב.

לנוכח מאמצים בינלאומיים למניעת הריסת הכפר, ולנוכח ההכרה במשמעותו של מאבק זה לאינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל במרחב,  מומלץ דווקא להיענות להפצרות. להשאיר את 38 המשפחות במקומן, אך למצות בהזדמנות זו מגמות בנייה נחוצות במרחב 1-E, ומזרחה, בחתירה ליצירת רצף ישראלי מובהק בין ים המלח לירושלים.

כבכל מאבק, גם במאבק זה קיימים צעדי מניעה נגטיביים  דוגמת הריסת בנייה בלתי חוקית ולעומתם  צעדים מעצבי מרחב פוזיטיביים בדמות סלילת דרכים ובניית התיישבות ישראלית.  מדינת ישראל לא תוכל לממש את האינטרסים שלה לשליטה במרחבי C , רק בניהול צעדי מניעה.  במקביל להם נדרשת   באזורי מפתח אלה בנייה ישראלית רחבת היקף.  את מאבק חאן אל אחמאר , ניתן  בשעה זו להפוך להזדמנות.