[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]
[לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]
ברקת רוצה נהג גבר, ונכווה
מידי פעם מתפרסם מקרה שבו מנהל בכיר מבקש שהצוות המסייע, הקרוב שלידו, יורכב מבני מינו בלבד, ובכל פעם כזו שמדובר במנהל גבר - הפוסל מועמדות נשים - פורצת סערה. המקרה התורן הוא של הממונה על שוק ההון החדש, ד"ר משה ברקת, שביקש נהג גבר, ולא אשה.
ברקת הסביר שהוא חושש להיות לצידה לאורך זמן ארוך; בשל החשש מהטרדות. הוא אף הבהיר כי יקפיד לא לשהות לצידה של אישה בחדר ללא נוכחות אדם נוסף (אלה כבר הנחיות קיימות, אגב, בארגונים רבים):
[למאמר המלא של טלי חרותי-סובר בדה מרקר, לחצו כאן]
הסיפור הזה עורר מיד את הלובי הנשי לפעולה: מעשהו של ברקת הוגדר על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי כ"אלים" (בינדרמן, 2018א'); ושדולת הנשים פנתה לשר האוצר משה כחלון ולנציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ' בדרישה שיבחנו את העמדתו לדין משמעתי של ברקת (בינדרמן, 2018ב'). יש הרבה צביעות בדרישה הזו, שכן, קודמתו בתפקיד של ברקת, דורית סלינגר, אגב, בחרה לעצמה נהגת, אבל איש לא ראה בכך מעשה חריג. אצל מנהלים גברים שיש להם מזל, אגב, התהליכים הללו עוברים מתחת לרדאר, ללא הדלפות.
הלחץ הזה הניב מיד תוצאות, וברקת התנצל:
[למאמר המלא של רחלי בינדרמן בכלכליסט, לחצו כאן]
אל"ם אבינועם אמונה מבקש דובר גבר, ומואשם בהדתה...
הסערה הקודמת פרצה כאשר מפקד עוצבת הגולן בצה"ל ביקש לצוות לו דובר ולא דוברת:
[למאמר המלא של אורי משגב ב'הארץ', לחצו כאן]
האמת היא שהמציאות הזו - של התהוות צוותי ניהול חד מיניים - כבר הופכת לדרך חיים בארגונים רבים. בעידן מלחמות המינים יש חוסר נוחות לצוות לתפקידים המחייבים קרבה רבה אנשים בני המין השני:
- מנהלות - בעיקר כאלו בעלות אג'נדה פמיניסטית - מעדיפות לבנות את צוות העוזרים הקרוב שלהן, ברובו, על יסוד המין הנשי.
- אצל הגברים עיקר ההסתייגויות, מצוות עוזרים מעורב, נשענות על הטיעון, של הצורך למנוע מראש בעיות של ההטרדה מיניות, שעלולות לפגוע בחברה; או של מראית עין שעלולה לעורר דיבורים מיותרים בארגון. לטיעונים הללו מתלוות, לעתים, דוגמאות מן העבר של תלונות מצד עובדות/מנהלות - חלקן בכירות מאוד - על הטרדה מינית, כחלק ממאבקן בפיטורין או בכחלק מהדרישה להעלאת סכום הפיצויים.
במקביל, ארגונים לא מעטים מפרסמים הנחיות שמקשות על עבודה מעורבת, כמו: איסור הימצאות גבר ואשה בחדר סגור לבד; איסור נסיעה משותפת; וכדומה. האיסורים הללו מחייבים, לעיתים, 'לוליינות' ארגונית; שנחסכת, כאשר מדובר בבני מין אחד בלבד.
משמעות הדבר היא, שסביבה מעורבת סביב המנהל הבכיר איננה אפקטיבית עוד!
אלה פניו של העידן החדש!
אפשר לאהוב את זה ואפשר לא, אבל אלה פניו של העידן החדש, וצריך לדעת להסתגל. בעידן של שמרנות גוברת מצד אחד; חיזוק התודעה המגדרית מצד שני; והתפרצות מלחמת המינים מהצד השלישי, עירוב של גברים ונשים, במקומות שבהם מתהווה אינטימיות - מסוגים שונים - מתחיל להיות טורח, שחלק ממי שיכול, מוותר עליו.
שדולת הנשים תילחם בתהליך הזה בכל כוחה, אבל המלחמה הזו חסרת סיכוי מהסיבות הבאות:- ארגונים יעגנו את הסביבה הקרובה למנכ"ל, ליו"ר ולמנהלים הבכירים כמשרות אמון, באופן שבעלי התפקיד יהיו רשאים לצוות לתפקידים אלה אנשים מטעמם;
- כבר היום כאמור, יש בארגונים הנחיות המגבילות עבודה בסביבה אינטימית בין המינים. מנכ"ל לא יוכל למשל לעבוד עם עוזרת אישית כשתהיינה הנחיות האוסרות על שניהם לשהות בחדר סור או לנסוע יחד ללא נוכחות אדם שלישי; כך שסביבה ניהולית מעורבת הופכת ללא אפקטיבית.
- וגם: תגובות כאלה של שדולת הנשים יגררו תגובות נגד חריפות אף יותר. מנכ"לים יקפידו שלא ליפות למלכודת שאליה נפל ברקת. הם ימצאו דרך לעקוף את המהומה, ולוודא שהם מגיעים לסביבה בטוחה עוד לפני שניתן יהיה לשייך את השינויים הפרסונליים להם.
אני שייך לאלה שממש לא אוהבים את זה, אבל מכיר בכך שהמציאות השתנתה. בעבר, ראיתי בצוותי ניהול מעורבים את הגשמת האידאל של שוויון בעבודה בין המינים, ויש לי שותפות לעבודה, שהפכו זה מכבר לחלק מהמשפחה.
אולם, חוששתני שם אני, אם הייתי נכנס היום לתפקיד בכיר, והייתי צריך לגבש לי צוות ניהולי אינטימי - גם אני הייתי מוצא דרך ליצור סביבי סביבה חד מינית.
[לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- אורי משגב (2018), מפקד עוצבת הגולן החדש ביקש – ובחטיבה הוצב דובר ולא דוברת, הארץ, 4/9/18.
- רחלי בינדמן (2018א'), הממונה הטרי על שוק ההון: מפטר הנהגת, כדי לא לשהות לבד עם אישה, כלכליסט, 21/10/18.
- רחלי בינדמן (2018ב'), משה ברקת: "לא התכוונתי לפגוע בנשים, אני מתנצל", כלכליסט, 21/10/18.
- טלי חרותי סובר (2018), "מישהו עלול להעליל עלי": הממונה על שוק ההון לא רוצה נהגת - אלא נהג", דה מרקר, 21/8/18.
